לשתות כוס קפה עם הנצח

אחת מהגחמות היותר מובהקות שלי הינה ביקור במקומות הזויים. הבקור האחרון שלי בברלין במסגרת מסע אחר אונליין היה קפריזי מיוחד. שתינו קפה בבית קפה ברלינאי חדש הממוקם בתוך בית קברות פעיל. תוך כדי ישיבה בקפה המרווח שמענו כמה אמירות על המשמעות האמיתית של בתי העלמין, וגם כמה עובדות משונות על חיים ומתים ומה שביניהם

————–

לאחר שיצאנו מבית הקפה שטראוס (Café Strauss) בברגמן שטראסה בברלין, חשבתי לעצמי שתגובות התדהמה והפליאה של גיל ושלי ביחס למקום היו אולי מופרזות מעט, ונבעו, כנראה, מאותה מורשת יהודית הטבועה בנו – דתיים וחילונים כאחד, והנוגעת בקדושת מנהגי המוות והאבלות. יכול להיות. ובכל זאת, סצנה שבה יושבים להם אנשים מבוגרים וצעירים כאחד, מעלעלים בשלווה בעיתוני בוקר ולוגמים בנחת קפה אל מול גן מצבות שיש המזדקר מטרים ספורים מהם, נראית סצנה לא שגרתית ואפילו מוזרה בלשון המעטה.

DSC02829

הרבה מנוחה, הרבה נחת

הסיפור הזה מתחיל לילה קודם כאשר קרן, ישראלית וידידה שמכבר שגרה בשנים האחרונות בברלין, באזור קרויזברג (Kreuzberg), מספרת לנו כי היא מתכוונת לחגוג למחרת את יום ה"וולנטיין דיי" בקפה שטראוס. למה? אני שואל, מה יש בו בקפה הזה? "מקום מגניב", היא אומרת: "נמצא בתוך בית קברות". למחרת אנחנו שם. מסתבר כי בית הקברות Friedrichswerderscher שהינו פעיל עד היום, נפתח במחצית המאה ה-19 (1844) והקפלה הוקמה במקום כשלושים שנה אחר כך. בית הקברות עצמו מנוהל ישירות על ידי הכנסייה המקומית על פי נהלים וחוקים שנקבעו זה מכבר, ובמבט ראשון, נראה  "חי" ועמוס מבקרים

"מה זה הרעיון הזה להקים בית קפה במחיצת המתים"? אנחנו שואלים את מרטין שטראוס מבעלי המקום. במשך השיחה שתתפתח אנחנו למדים כי לפחות מנקודת הראות של הבעלים, וכנראה גם של באי המקום הקבועים המתגוררים באזור, אין כל דבר חריג או תמוה, במיקומו של בית הקפה. ההיפך. "יש כאן הרבה יופי", הוא אומר לנו, זה נעים לשתות קפה מול גן יפיפה, שקט כל כך. אני יכול לספר לכם כי הרבה אנשים מבוגרים באים לכאן בבוקר לבקר את שאריהם הקבורים כאן, מטיילים בשבילים ואחר כך שבים לכאן ולוגמים להם בנחת כוס קפה

DSC02841

צלצול פעמונים

בחוץ קר וקפוא ואנחנו נכנסים אל החדר הגדול, פנימה, כדי להתחמם וגם כדי לטעום את הקפה – המשובח יש לומר. כאן, העלילה המוזרה, שלא לומר הזויה, רק מתחזקת. מסתבר כי בימים ההם כאשר נבנה המקום היו לא פעם מקרים בהם אנשים נקברו בעודם בחיים. לא ממש מפתיע מאחר והרפואה המודרנית במחצית המאה ה-19 הייתה עדיין בחיתוליה. זה היה הרקע לחקיקתו של חוק מיוחד שיצא באותם הימים וקבע כי יש להביא את המתים, או אלה שנחשבו ככאלה, לאולם מיוחד בו הם הונחו במשך שלושה ימים. הם הושכבו באולם ולבהונות רגליהם נקשרו פעמונים קטנים. במידה ו"מישהו" היה זז, השומר ששהה בחדרון סמוך – היום, השירותים של הקפה, היה נזעק כדי לחלצו

בית המתים של פעם הוא היום בית הקפה שטראוס שמעוצב בסגנון וינאי. מבחוץ הוא נראה בניין מרשים ואסתטי עשוי קמורים וקשתות של לבנים אדמדמות. בית הקברות עצמו הינו גן מטופח עמוס שבילים ועטור עצי אורן ושיחים ירוקים. לא פלא שנעים להלך בו. הרבה ציוץ ציפורים ואפילו סנאים קטנים שמטפסים ויורדים בזריזות על העצים. קשה שלא להתרשם מהשלווה השורה כאן שמקרינה, מן הסתם, על באי בית הקפה 

DSC02854

הקשר שבין תרבות הפנאי למנוחת עולמים

המרחב הייחודי והפסטורלי הזה של בית העלמין והקפה מקבל חיזוק, ואולי גם חיבוק על ידי הממסד עצמו. בעיר ברלין יש היום כ-230 בתי קברות בגדלים שונים המשתרעים, בסך הכול, על שטח של כ-12,000 דונם. בעשר השנים האחרונות יש בעיר מדיניות המעודדת שימוש בחלק מהשטחים הנרחבים המיועדים לבתי הקברות, גם לצרכים אחרים. השלווה והרוגע במקומות הללו הינם חלק בלתי נפרד מהחיים עצמם. הנה ציטוט חופשי מהאתר של האגף לפיתוח עירוני והסביבה בעיר ברלין: בתי הקברות משמשים כמקומות קבורה למתים. לחיים הם מהווים מקום להתאבל. ובנוסף, גם אתר לשקט, מנוחה, החלמה ומקומות מפגש כחלק מתרבות הפנאי

עדות מסוימת ליחסי הגומלין המתקיימים בין בני האדם לבתי העלמין אפשר למצא בראיון שנתן לא מכבר מרטין שטראוס לעיתון מקומי שם הוא אומר, בין היתר, כי הזמן שהוא ואשתו אולגה מבלים במקום הופך אותם מודעים יותר לעובדה שהם, שכולנו בני חלוף. אכן כך, ובכל זאת, עד כמה שזה נשמע מוזר, בית המנוחות הזה, כמו רובם של בתי הקברות בברלין, אינו משכן למנוחת עולמים. הקברות במקום מושכרים ל-20 שנה. עם תם התקופה יודבק פתק קטן על המצבה שמבקש מהמשפחה לבוא למשרד על מנת להסדיר את הסדורים הנדרשים על מנת להבטיח את המשך המנוחה של יקיריה הקבורים כאן. במידה והמשפחה לא מגיעה, הקבר נהרס עד דק ובמקום נקבר מישהו אחר. קצת לא נעים, אם כי צריך לומר כי הדין אינו חל על אנשים מפורסמים, ענקי תרבות וכד' שהעיריה חפצה ביקרם ובהנצחתם, ומשלמת את דמי השכירות עבורםDSC02856

את המקום קבלו בני הזוג שטראוס מהכנסייה הפרוטסטנטית בחוזה שכירות מיוחד. סעיף מיוחד בהסכם מחזק את האינטראקציה עם המקום. על פי ההסכם נדרשים בני הזוג, בין היתר, לפתוח ולסגור את בית הקפה על פי שעות הפתיחה והסגירה של בית הקברות. אגב, בהחלט יכול להיות שבית הקפה של אולגה ומרטין לא יישאר ייחודי במשך זמן רב. "אני חושב שהמגמה הזאת של פתיחת בתי קפה בבתי קברות תלך ותגדל", אומר שטראוס, זאת מאחר והכנסייה מנסה להשתחרר מהטורח הכרוך בהפעלת בתי העלמין וגם לחסוך בהוצאות הניהול

עמי בן בסט – פברואר 2015

————————-

———————————-

Café Strauss – Bergmannstr 42 Berlin

הנסיעה לברלין נערך מטעם מסע אחר אונליין. תודה מיוחדת לגולדי מלשכת התיירות בתל אביב ולקלאודיה האחת והיחידה מלשכת תיירות ברלין

השאר תגובה