לא מכבר הודיעו חוקרי מאובנים בארגנטינה כי גילו שרידים של דינוזאור ענק שחי כאן לפני כ-100 מיליון שנים. על פי חלקי העצמות שנחשפו ליד ישוב חקלאי באיזור פטגוניה, מדובר כנראה ביצור הגדול ביותר שחי על פני כדור הארץ. הדינוזאור היה באורך כ-40 מטרים, התנשא לגובה של 20 מטרים ושקל כ-77 טונות.
אלא שהיצור הזה, שעדיין לא ניתן לו שם, היה רק פודל זעיר וננסי לעומת הלטאות ומפלצות ענק הדימיוניות המככבות מידי פעם מעל מסכי הטלוויזיה והקולנוע שלנו. מדוע אנחנו יוצרים חיות דימיוניות שלא יוכלו להתקיים במציאות?
שאגה של גודזילה. קחו לדוגמה את הגרסה האחרונה של "גודזילה", סרטו של הבמאי הבריטי גארת' אדוארדס ואולפני וורנר, שעלה לאקרנים בשנה שעברה. גודזילה, אחת מהמפלצות היותר מוכרות בז'אנר של סיפורי האימה והמדע הבדיוני, היא הפעם גדולה יותר ומאיימת הרבה יותר. בגובה של מעל ל-60 מטרים ומשקל המגיע לכמה מאות לאלפי טונות, גודזילה פשוט מגמדת את כל יצורי הענק שחיים כיום, או חיו אי פעם על פני הכדור שלנו.
מי שרוצה בכך, יכול אולי להתנחם בעובדה שמימדיה הנוכחיים של גודזילה, לפחות על פי פליאונטולוגים שצפו בסרט, הם לא הגיונים ובלתי סבירים בצורה קיצונית, ולא יאפשרו לה לחיות בעולם האמיתי, ולו לדקות ספורות.
טוב שכך. המתח הזה בין המציאות לדמיון מבטיח לנו לעולם עסקה טובה. נכון יהיה להניח כי גם בשנים הקרובות יקפידו המספרים וטווי העלילות לשמור על נפלאות הדימיון. הם ימשיכו לרקום עלילות מפוארות עם גיבורים שפורצים את גבולות ההיגיון, ובעיקר, נעדרים כל אחיזה במציאות. אפשר לצפות בבטחה לסדרה ארוכה של סופרמנים, איירונמנים וספיידרמנים חדשים, יחד עם מגוון של רוחות, שדים, מלאכים ויצורים דמוניים ומפלצתיים, כאשר כולם מעודכנים לעת החדשה.
מה שמחזיר אותנו לגודזילה. היצור שהגיח ממעמקי הים בשנת 1954 בסרטו של אישירו הונדה (Honda) היה תפלץ מוטנטי, מעין שילוב של גורילה ולוויתן, תוצאה ישירה של זיהום רדיואקטיבי שנגרם על ידי פצצות האטום שהוטלו במהלך מלחמת העולם השנייה על הערים הירושימה ונאגסקי ביפן. עורו המצולק של היצור הזכיר את עורם של ניצולים מהערים הנגועות, ושאגתו, לפחות בכמה מהסרטים, יוצרה באמצעות כפפה טבולה בשרף שפרטה על מיתר של קונטרה בס. (תולדות השאגה הגדודזילית כאן).
הצרכים שלנו, כמו גם הפחדים שלנו יהיו שונים לחלוטין בעתיד. הסרט של הונדה היה ראשון בסדרה של 28 סרטי קולנוע שהפכו את גודזילה למותג מצליח בכל העולם, ולאחד מסמליה המוכרים של תרבות הבדיון הפופולרית. צורתו של היצור הזה, המככב גם באין ספור משחקי וידיאו, ספרי קומיקס וסדרות טלוויזיה, הינה דינאמית ומשתנה בהתאם לנסיבות ולצרכי הסביבה. כך למשל, הגיע גובהה של גודזילה בסרט משנת 1954 לכ-50 מטרים. הגובה הותאם כך שגודזילה תוכל להציץ מעבר לבניינים היותר גבוהים בעיר טוקיו של אותה העת. לאחר מכן, עם התפתחות מבני העיר, גם המפלצת הלכה וגבהה. משקלה השתנה בהתאם כשהוא נע בסדר גודל של כמה עשרות אלפי טונות.
לדימיון אין גבולות, גם לא מספרים מדויקים. בגרסה של 2014, מימדיה של גודזילה חורגים, כאמור, מכל פרופורציה. בפוסטרים שקדמו להקרנה אפשר לראות את המפלצת מהלכת בניו יורק כשראשה מציץ בין גורדי השחקים. המגזין "פופיולר מכאניקס" הניח את הנתונים מתחת לעינם הקפדנית של אנשי המדע ושאל האם זה אפשרי? לפני כן צריך לציין כי חלק מהמידות הללו הינן בגדר ההערכה בלבד, וזאת על סמך חישובים ומראה עין. לדימיון הרי אין ממש גבולות, ובוודאי לא מספרים מדוייקים.
הפליאונתולוגים מניחים שגובהה של גודזילה מגיע מעל-60 מטרים ויש הטוענים שהוא אף חוצה את ה-100 מטרים. משקלה מוערך בכ-164,000 טונות, שקול בערך למשקלה של אניית קרב ממוצעת. לפחות מבחינת הביולוגיה, אין שום חיה שתוכל להתמודד עם מימדים כאלה, הם אומרים. אין ספק שמערכת גופה של הגודזילה החדשה תתחמם תוך זמן קצר, הרבה מעבר למידה המקובלת בעולם הפיזיולוגי של בני האנוש. מערכת חילוף החומרים שלה תצטרך לייצר 1.4 מגה-ווט, או בזמן התנועה והשתוללות שלה, כפי שזה נראה בסרט, כ-37 מגה-וט(!). הספק שעשוי לספק חשמל לעיירה בת כמה אלפי בתי אב.
ערימת גרוטאות של מתכת ופלסטיק. במאמר שכתב בזמנו ביולוג אמריקאי בשם מיכאל דקסטר, הוא התעכב מעט על מערכת הדם ולחץ הדם של גודזילה. תארו לעצמכם, הוא אומר, איזה לב יהיה צריך כדי לשאוב ולהעביר דם לגוף במימדים מעין אלה? בעצם, כדי לעמוד בלחץ הדם הנדרש, העורקים של המפלצת היו צריכים להיות עשויים מפלדה או מחומר חזק יותר. אבל עזבו את זה. בהנחה שניתן איכשהו להוציא את "אניית הקרב" הזאת ממי הים המכילים ותומכים בה, ולהעמידה על הרגליים ביבשה, תוך שניות(!) היא תקרוס תחת משקלה ותהפוך לערימת גרוטאות של מתכת ופלסטיק.
ומה בעתיד? כיצד תיראה גודזילה עוד 10, 20, 30 שנה מהיום? האם היא תשאר דמויית לטאה? האם היא תגדל? ואם כן, האם מדובר בגידול ליניארי, כמו שהיה לאורך 60 שנות האבולוציה של גודזילה בתרבות שלנו? לא בטוח. לדימיון האנושי,אנחנו רוצים להאמין, אין כל מגבלות. בסביבה עתידית שבה אולי ישלטו תחומים כגון ננו-טכנולוגיה, מדפסות תלת מימדיות ורובוטיקה אוטונומית, ובמציאות שבה נתחיל, אולי, להתיישב בעולמות חדשים בחלל, הצרכים שלנו, כמו גם הפחדים שלנו יהיו בודאי שונים לחלוטין. סביר להניח שהגודזילה העתידית תראה אחרת ואולי גם תתנהג אחרת. מה שבטוח זה שאם נשאר בני אדם, יש בהחלט סיכוי שהגודזילות יישארו יחד עימנו.
———————
כל הגודזילות כאן
הכתבה פורסמה באלכסון בשינויים קלים