שלום לך מקטרת

 —————–

הזדמנתי לאחרונה לחנות לצרכי עישון בתל אביב. כבר מזמן לא ראיתי חנות כזאת. לא מפתיע. חלון הראווה עמוס בצבעים ובכותרות מטילות אימה. לך תעשן סיגריה עם ציורים של שלדים וגולגולת על העטיפה. החנות עצמה היתה אפלה מעט, הסיגרים וקופסאות הטבק היו מוצנעות קמעה, והמקטרות, כמעט נכלמות, היו מונחות להן מאחורי פרגוד זכוכית. (לחצו להגדלה).

ליבי יוצא אל הטבק*. נדמה כי תדמיתו של השיח רחב העלים הזה ממשפחת הסולניים המלווה את הציוויליזציה שלנו בצורה הדוקה כבר כמה אלפי שנים, הולכת ומתעמעמת. קצת עצוב. קשה לתאר את ההיסטוריה החדשה של בני המין שלנו – ההומו סאפיינס, ללא Nicotiana Tobacum (זהו כינויו הלטיני של הטבק שניתן לו על שמו של ז’ן ניקוט, מלומד צרפתי צעיר שנשלח כשגריר לפורטוגל במחצית המאה ה-16. ניקוט נחשף בפורטוגל לעלי הטבק והתאהב. הוא והחל להשתמש בהם לריפוי מגרנות וכאבים ופצעים קלים והביא אותם עימו לפאריז).  עלי הטבק הפיחו חיים ועשן בגיבורי התרבות שלנו ונתנו בהם טעם מיוחד, משווים להם מבט שקוע ומהורהר, ובעיקר, כך נדמה, אנושי.

וישנן גם המקטרות. על מדף הספרייה שלי ישובה לה מזה שנים בובה של מלומד מז’ אירופאי* הקורא בספר כשמקטרתו בפיו. המקטרת הינה חפץ עתיר דימויים. אין כמו קווצות העשן המסתלסלות ממנה להקנות לבעליה תוקף של רצינות וארשת של כובד ראש. במחצית הראשונה של המאה ה-20 התחוללו כמה אירועים שתרמו להעמקת דימויה של המקטרת כאייקון תרבותי. הראשון ארע ב-1923 כאשר הסופר הרוסי-יהודי אליה ארנבורג פרסם את “שלוש-עשרה מקטרות”. בהקדמה לספר שגולל את סיפוריהן של 13 מקטרות, כל אחת והאנשים הקשורים בה, רושם ארנבורג: “ולבסוף, קורא נכבד, אם לאחר הקריאה תצית את מקטרתך, ותהרהר באהבה הקשה והלא-מושגת, בשנים החולפות במהירות, באפר-זיכרונותיך המתנדף, צונן, ממך והלאה, ותהרהר בעולם זה המתאבך סביבך כעשן – הרי שהשיג הספר את ייעודו”.

הקשר בין האינטלקט לבין עשן המקטרת קיבל חיזוק משמעותי בדמותו של אלברט איינשטיין שהיה פייפר מובהק עד שנאלץ לחדול במצוות רופאיו. המגזין של הסמית’סוניאן (Smithsonian) מספר בהרחבה את סיפורה של אחת המקטרות של איינשטיין המצויה כיום בהשאלה במוזיאון הלאומי להיסטוריה יהודית אמריקנית בפילדלפיה. מסתבר כי הפופולריות של המקטרת מרקיעה שחקים והיא הפריט היותר מבוקש להשאלה על ידי מוזיאונים שונים ברחבי ארה”ב. לדברי אנשי הסמית’סוניאן המקטרת פופולרית יותר ממכשירים מדעיים מקוריים המצויים במוזיאונים של המוסד ואשר מלאו תפקיד מכריע בכמה מהפיכות מדעיות בזמנם.

הסיבה לביקוש הרב שיש למקטרת נעוצה, כנראה, בעובדה שהיא הייתה חלק בלתי נפרד מחייו של אבי תורת היחסות, וגם נטלה והיוותה חלק חשוב ביצירת הדימוי של מי שנחשב עד היום כאחד מגאוניה של האנושות.

הביטו לרגע בסרטון הבא: 18 שניות עם פיזיקאי דגול ומקטרת. איינשטיין עצמו מצוטט כמי שאמר כי הוא מאמין שעישון מקטרת תורם במידה מסוימת לשיפוט מתון ואובייקטיבי בכל ענייניהם של בני האדם.

ישנן גם מקטרות מסוג אחר. כמה שנים אחרי שארנבורג הנציח את המקטרת בספרות העולמית, פרסם הצייר הבלגי רנה מגריט את המקטרת שלו. בציור אותו כינה בגידת הדימויים, הראה מגריט כי כל חפץ, ובמקרה זה מקטרת, יכול ויודע להשפיע על סביבתו, גם אם הוא אינו חפץ ממשי. המשפט של מגריט המלווה את ציור המקטרת: “זו אינה מקטרת” ( ceci n’est pas une pipe”,  ) שימש, עם או בלי כוונה, מעיין אפיטייזר לוויכוח העז המתקיים מזה שנים בין פילוסופים ואנשי רוח אודות פירושה האמיתי של המציאות (ויכוח שקבל משנה תוקף על רקע כניסתן בשנים האחרונות של טכנולוגיות המציאות המדומה והעולמות הווירטואליים לחיינו).

שיטוט לא מסודר, כמעט אקראי בין כמה חנויות טבק וברשת האינטרנט, מקנה את התחושה כי המקטרות, כמו הרבה חפצים ומכשירים אישיים, אחרים, הולכות ונעלמות. זאת להבדיל, אולי, מחנויות הנרגילה הנראות במקומותינו יותר ויותר. אני מנסה ללמוד על מידת העניין במקטרות בעזרת מנוע החיפוש של גוגל טרנדס שיודע לרכז שאילתות של אנשים שונים ברחבי העולם בנושא החיפוש לאורך תקופות זמן מוגדרות. בחנתי שני מונחים: tobacco pipes ו-smoking pipes. התוצאות מצביעות על כך כי החל משנת 2005 קיימת ירידה איטית אבל מתמשכת במידת התעניינות במקטרות.

אני נמצא בחנות טבק קטנה ברחובות הקרויה: La casa del cigar. שעת צהריים. המקום ריק מאדם. מצביע על מקטרת אחת שמוצאית חן בעיני ושואל את המוכר אם זו אכן מקטרת? הוא מחייך ומוריד מהמדף מקטרת, לדבריו, מהסוג שרנה מגריט צייר. אני לא בטוח. אבל בעולם שבו קיימים אמיתי ומדומה, זה לצד זה, זה לא ממש משנה.

La casa del Cigar – רחובות

———————

——-

שלוש הערות:

1. אינני מעשן וגם לא מטיף לעישון. אני כמובן מודע לכך “שהטבק מכיל ניקוטין שהוא אלקלואיד אורגני ורעלן עצבים… אבל זה לא סותר את מקומו החשוב והרומנטישל הטבק בהסטוריה של המין התבוני שחי כאן.

2. בובת המלומד המעשן מקטרת בספרייתי נקנתה ביריד קטן, דומני בקרקוב.

3. כל הצילומים למעט המקטרת של אלברט וה-גיף המעשן, צולמו על ידי.