נסיעה במקש הזמן

ליחצו להגדלה
ליחצו על התמונות להגדלה

  שבת 9.5.2015. מישהו צייץ בטוויטר שבאתר הבי.בי.סי משדרים כעת בלייב את המצעד הצבאי הגדול בכיכר האדומה במוסקבה. נכנסתי לרגע ולא יכולתי לעזוב. המצעד שנערך לציון 70 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית הוכן בקפידה רבה. כלי הנשק ואלפי החיילים שצעדו בכיכר בדייקנות במשך שעה ארוכה היו רק חלק מההצגה. חלק אחר, לא פחות חשוב, היה הסיקור המרשים של האירוע שהושג באמצעות מצלמות הטלוויזיה רבות שהוצבו כמעט בכל מקום ופינה וזווית, ואפשרו מבט בפרטי פרטים על מה שקורה. צעד4   ההצצה בפנים חרושות הקמטים של הווטרנים והקומראדים עטורי המדליות, וזאת, על רקע הטנקים והטילים והמטוסים שברקע, נתנו לי תחושה שנקלעתי לרגע אל מה שפיזיקאים תיאורטים מכנים לעיתים כפיתול בזמן. זה נראה משהו לא ברור. כאילו שמישהו ערבב בין הסצנות. מצד אחד היו כל אותם כלי נשק ומטוסים חדשים שנלקחו, כך נדמה, מסרטי העתיד והמדע בדיוני, ומצד שני, רבבות של חיילים של פעם, שצעדו בדייקנות רובוטית עם רגליים מורמות ופנים חסרות הבעה, תזכורת לימים אחרים ולאירועים שקרו במאות קודמות.

צעד1צעד6  

למזלי הרב, יכולתי לתעד לפרטי פרטים את האירוע, להבדיל מצלמי העבר שנטלו חלק פעיל באירועים והנציחו במצלמתם את ההסטוריה, אני ישבתי בחדרי שבהווה, ובמקום מצלמה השתמשתי במקש. הכוונה למקש המקלדת הוותיק המכונה בעגת המחשב PrtScn (או פרינט סקרין). לחיצה על המקש מנציחה את התמונה שנראית על מסך המחשב ברגע ההקשה ומאחסנת אותה בזכרון המחשב.

לא כדאי להקל ראש בתכונה הזאת. למרות כמה מיליוני שנות אבולוציה מבנה הזכרון והעין האנושית לא מאפשרים שימור יעיל (שליפה בעת הצורך) של תמונות שנרכשו בשבריר השנייה מעולמה של המציאות. אין לנו פרינט סקרין והזכרון החמקמק שלנו לא נותן לנו, בודאי לאורך זמן, לשמר ולשלוף בעת הצורך את כל אותן תמונות הרגע. יש לכך בודאי כמה וכמה יתרונות; אם נשווה לרגע את מנגנון הראייה שלנו למצלמה רגילה, תמונת הרצף של המציאות, הנרכשת במהלכו של מבט אחד קצר תהא מורכבת ממאות ואלפי צילומים(!).

צעד11צעד10  

האנשים שהופקדו על הפקת צילום הטלוויזיה של המצעד הצבאי במוסקבה נעו כל הזמן, כאחוזי תזזית, ממקום למקום, מתמונה לתמונה. מהפנים של הווטראנים, לטנקים, לטילים, לפנים של פוטין, לנעליהם ומדיהם של חיילי הבריגדה ההיא, לטייסי הקרב, לשמיים שנצבעו בשובלי עשן צבעוני, לצריחי הארמונות ולנגני התזמורת שנגנו פעם אחר פעם את "תכול המטפחת" ו"לבלבו אגס וגם תפוח". אני אחריהם, כמו צייד התר אחר טרפו, מקיש על ה- PrtScn פעם אחר פעם בניסיון ללכוד את הרגע הנכון.

צעד5   צעד12   צעד3    צעד9

את הזיכרונות ואת מוראות המלחמה ההיא לא ניתן לצלם או לתפוש במקש, אבל תמונות טובות, מכל תקופה שלא תהיה, אם הן מצולמות בעיתוי נכון, הן יכולות לקשור קשרים ולבנות אסוציאציות מפתיעות, והכל בעיני המתבונן. מראה הפנים חרושות הקמטים של החיילים הוותיקים והמדליות הצבעוניות המונחות על חזיהם, "זורק" אותי לשנת 1944 כאשר החלה ההתעשתות והאופנסיבה של הסובייטים במזרח אירופה, ושנה אחר כך, לאפריל 1945 כאשר חיילי הצבא האדום, יחד עם צבאות בנות הברית, לוחמים בשערי ברלין. ברית המועצות של אז שילמה מחיר יקר באבדות בנפש, כ-26 מיליון בני אדם מצאו את מותם, יותר מכל מדינה אחרת.  

בלולאת הזמן שלי עולים בערבוביה מושגים ותמונות כמו קומוניזם, מסך הברזל, מלחמה קרה, פרסטרויקה, חומת ברלין, משבר הטילים, גורבצ'וב, ילצין ופוטין. בעלילות המד"ב אתה יוצא מפיתולי זמן בצורות שונות ומשונות. לפעמים אתה גם נתקע בעבר, בשנה מסויימת במקום מסוים. כאן הדברים פשוטים הרבה יותר. האנשים במסך מניחים זרים ומתפזרים. המסע תם.

צעד13צעד15

 —————–

———————————–

השאר תגובה