טפו טפו!

אחר כך אני פותח את הויקיפדיה, רק כדי לגלות מבול של סיפורים על אמונות תפלות. העולם שלנו שטוף באמונות תפלות מסוגים שונים ומשונים, לכל תרבות אמונות משלה. המפגש בין האמונה העממית לבין האדם הרציונליסט מרתק במיוחד. הנה ספור על נילס בוהר, אותו חוקר אטום דני נודע וחתן פרס נובל שהיה אלוף האמרות השנונות. במשרדו של נילס בוהר הייתה תלויה פרסה של סוס. "האם אתה מאמין באמונות תפלות?" נשאל על-ידי מבקר נדהם. "לא ולא", השיב נילס בוהר, "אבל שמעתי שפרסה של סוס מביאה מזל, גם אם לא מאמינים בה".

תרופה מנחמת נגד מזל ביש

קטע אישי. לפני כמה שנים נקלעתי עם חבר לדוכנה של צוענייה זקנה אי שם באחד הרחובות ההומים בעיר ברצלונה. הגברת נטלה את ידו של חברי אחר כך שלפה חפיסת קלפים דהויה והחלה לנתח את עתידו באנגליז מהולה בלאדינו. משסיימה, פנתה אלי..נוֹ נוֹ! אמרתי לה אבל היא לא וויתרה ומהר מאד מצאתי עצמי נמלט בצעדים מהירים מעבר לסמטה..

חיטוט מהיר במנועי החיפוש ברשת מגלה רשימה של אמונות תפלות פופולריות, מין רשימת להיטים של כל הזמנים. חלקן, אמונות החוצות גבולות ותרבויות. אפשר למצוא שם: עין רעה, חתולים שחורים, מזלות של כוכבים, מספרי 13, הליכה מתחת לסולמות, דריכה על הצל, הקשה בעץ, שבירת מראות, חמסות ועוד ועוד. קל לשער את המקור להופעתן של האמונות בתרבות האנושית: פחד, בערות, והלא נודע. במובן זה, האמונה העממית הייתה תרופה שפתחו אנשים כנגד העולם ביש המזל שמסביבם.. אולי לא תמיד יעילה, אבל מנחמת.

כמה כבר עולה להקיש בעץ?

האם זה הזמן להקים סטארט-אפ בנושא החמסה והחתולים השחורים? עלות הפיתוח של האמונה התפלה, אני חושב לעצמי, אינה גבוהה. השוק קיים ובשפע, שהרי מכל צד שלא תביטו על זה, העולם שלנו אינו מושלם וחוסר מזל היא תופעה רווחת למדי. גם הבערות נפוצה ודרכי ההפצה יעילים. אם בעבר הרחוק עברו האמונות התפלות, כמו האגדות, מפה פה, היום יש לנו אמצעי תקשורת מהירים ומגוונים, ובראשם רשת האינטרנט. תחשבו על זה: אמונה שתהיה מספיק תפלה עשויה להפוך לויראלית ולהתפשט ברשת במהירות הבזק בכוחות עצמה. אני גם מכיר אישית הרבה מנהלים בתחום ההייטק, רציונאליים וספקנים מטבעם, שלא ממש מתאמצים להסתיר את מנהגי הטפו טפו שלהם. ובאמת, למה להם לקחת את הסיכון? כמה כבר עולה להקיש בעץ?

חמסה עליך

וישנה גם הטכנולוגיה. במחנה כינרנט שהסתיים לא מכבר נערכה סדנה מרתקת שעסקה בדיוק בנושא הזה. הסדנה שיזמו שני עובדי אמדוקס, עופר גדיש וגיל שי, בקשה לבדוק כיצד עשויות הטכנולוגיות החדשות לסייע לנו, בני האדם, במאבק המתמיד והאינסופי כנגד גחמות המזל.

בסדנה עלו שורה של פתרונות, חלקם פרוזאיים וכמעט מובנים מאליהם. ידעתם למשל שאם יש קשרים בשיער אז זה סימן טוב שחושבים עליכם? הפתרון שהוצע לכך כמעט מתבקש: פתוח אנטי מרכך. ומה עושים כדי להימנע מכיפתור שגוי של כפתורי החולצה – לכשעצמו סימן שאינו מבשר טובות? אלמנטרי – תופרים כפתורים ייחודים, כך ש אין כפתור אחד שידמה לרעהו ולכל חריץ כפתור שלו. ואם זה נכון מה שאומרים, שחתן הרואה ביום חתונתו קשת בשמיים יזכה לשפע של מזל טוב, כל מה שצריך לעשות בכניסה לאולם זו מזרקת מים עם אור מתאים היוצר קשתות.

לטכנולוגיות מתחום ה-Low tech יש לעתים חן מיוחד. היה מי שהעלה לסדר היום את העניין הפופולרי והחביב הזה עם ההקשה בעץ. דמו לעצמכם כתר קטן מעץ המושתל במערת הפה שלכם. כאן יש שתי אופציות: הראשונה תאפשר לכם הקשה פשוטה ומהירה בשעת הצורך. האופציה השנייה מלהיבה יותר: הכתר יותקן כך שיקיש כל העת, גם בזמן הדיבור והאכילה, מה שיעניק לכם כיסוי מקיף מכל מיני תאונות ומפגעי מזל שונים ומשונים.

תאונות טבעת

היו גם פתרונות טכנולוגיים מתחום הביו. ידעתם למשל שגירוד במרכז הפדחת מביא מזל טוב? אם כן, כמו שהציע אחד המשתתפים, ניתן להשתיל כינה. ומה עושים כנגד האפשרות שזו תביא לגירוד מאסיבי בכל רחבי הגולגולת? הפתרון שהוצע, מבלי להיכנס יותר מידי להיבטים ביולוגים, הינו לשים כינה בודדת חסרת רגליים וממין זכר שלא תתרבה. ואם מדברים על ביולוגיה, עלה גם העניין עם אצבעות צלובות (Crossed fingers), תנועה קלסית שמביאה כידוע מזל טוב. הטכנולוגיה שנמצאה באה מתחום הנוירו-טכנולוגי: השתלת שתי האצבעות: האמה והאצבע כשהן צלובות.

אופציה טכנולוגית מרתקת במיוחד הוצעה על-מנת למנוע תאונות טבעת ביום הנישואין. הכוונה כאן למקרה המבאס של נפילת טבעת מאצבע החתן ביום הדין. הפתרון שהציע גיק חסר תקנה הייתה שהחתן יענוד טבעת מגנטית, והרצפה תהיה על-מוליכה. במקרה של נפילה, הטבעת פשוט תרחף באוויר. אגב, פתרון אחר שנראה פשוט יותר: לקשור את הטבעת לאצבע בעזרת חוט באורך מחצית גובהו של חתן השמחה, נדחה כלאחר יד.