מה היה קורה לו הייתם יכולים לדחוס את כל החיים שלכם, את הילדות והבגרות והזקנה, את האהבות, האכזבות והתקוות, והכל בארבעים דקות בלבד ? מסע קוסמי אל חייהם ואל עולמם המוזר של בני הצ'ילה.
מכירים את התחושה הזאת שהזמן טס. רק אתמול הייתם בבית ספר, בתיכון, בצבא..ואופס(!) אתם כבר באמצע החיים עם משפחה וילדים ועושים לכם יומולדת 50.
סרטון הוידיאו כאן ממחיש זאת בצורה מרתקת גם אם מעט מוזרה. דמות הילד הזה אינה משה ממרכז המסך היא רק הולכת ומשתנה לאיטה. רואים את אותן הפנים אבל הן לפתע שונות מעט, והנה במסך נראה כבר נער צעיר. עוד כמה שניות, וכבמטה קסם, הוא הופך להיות איש צעיר שהולך ומתבגר, הולך ומזדקן מול עינינו. 4 דקות והילד הופך לאדם כבן 70 שנה.
עורך הסרטים והבמאי האמריקאי אנטוני סרנילו (Cerniello) שעשה את הסרטון מסביר כי הרעיון היה אכן להמחיש את תהליך ההתבגרות והזקנה- זה משהו שקורה כל הזמן אבל אתה לא רואה אותו, הוא כותב, אלא רק חש בו. כיצד הוא עשה אותו? הוא ליקט תמונות של בני משפחה גדולה שנפגשה במהלך חג ההודיה. אחר כך בחר בקפידה בני משפחה בגילאים שונים עם מבנה עצמות פנים דומה, וערך בעזרת צוות מקצועי את הוידאו המרשים הזה. סרנילו מכנה את הוידיאו של הילד המזדקן הזה "דניאל" (שם המשפחה המצולמת), אני מכנה אותו צ'ילה (cheela).
דניאל מזכיר לי את בני צ'ילה, תרבות של יצורים דמיוניים זעירים שחיים ומתבגרים במהירות הבזק. התהליך הזה לא ממש מפתיע מאחר ובני הצ'ילה שהם במימדים של גרעיני שומשום, גדלים ומתפתחים בעולם מוזר ושונה המכונה: כוכב נייטרונים. עולם השומשום הזה של בני הצ'ילה הינו עולם בדיוני לחלוטין והוא נוצר ונארג בספור מד"ב קלאסי שכתב לפני כ-35 שנה, סופר ומדען אמריקני בשם רוברד פורוורד ונקרא "ביצת הדרקון" (Dragon’s Egg).
כוכב נייטרונים הינו אחד העצמים היותר צפופים המוכרים ביקום. הם נוצרים כאשר כוכבים עצומים (בעלי מסה של 8-20 מסות שמש) מגיעים לסוף חייהם בהתפוצצות דרמתית המכונה סופרנובה. מה שיכול להתקבל מהתפוצצות כזאת זה כוכב צפוף במידה שקשה לתאר. עולם העשוי רובו ככולו מניוטרונים הנמצאים קרוב כל כל האחד לשני שאפשר להשוותם לגרעין של אטום גדול אחד. צפיפות החומר שם מגיעה ל 1014 ג"ר לסמ"ק, פי 100 טריליון מצפיפות המים. דמו בנפשכם עיר קטנה בקוטר של 10-20 ק"מ בלבד שמסתה שווה פחות או יותר לזו של השמש שלנו.
קשה לחיות בעולם האקזוטי הזה וזאת בלשון המעטה. אדם במשקל 80 ק"ג ישקול שם קרוב ל-10 מיליארד טונות! הוא כמובן לא ישרוד ולו לשבריר שנייה מאחר וגופו יקרוס ויצטמק למימדים זערוריים. זאת להבדיל מבני הצ'ילה הדמיוניים שהתפתחו בעולם הזה. חייהם של בני הצ'ילה מתבססים על הכח הגרעיני החזק ונעים בקצב מטורף. הם לא רק מתפתחים בקצב של פי מיליון מהקצב על פני כדור הארץ אלא גם חושבים מהר יותר פי מיליון. מתוך כך, המסה הממוצעת של יצור בוגר בחברת הצ'ילה אמנם שקולה לזו של אדם בוגר אצלינו, אבל המימדים, כאמור, שומשום.
בסיפור של פורוורד מתוארת קבוצת אסטרונאוטים מכדור הארץ החגה מסביב לכוכב הנייטרונים ועוקבת אחר האבולוציה של בני הצ'ילה. צ'ילה מבוגר חי בממוצע כארבעים דקות וכל יום צ'יליאני אורך כ-0.2 שניות(!) וכך, במהלך חודש ימים הצ'ילה עוברים את כל שלבי ההתפתחות שההומו סאפיינס עברו במשך עשרות ומאות אלפי שנים. לדוגמא, אם לקח לטכנולוגיות של האינטרנט להתפתח בכדור הארץ בהדרגה, כמה עשרות שנים, בעולמם של בני הצ'ילה היא תופיע תוך כשנייה או שתיים. בהמשך לכך, גם ברור כי תרבות הצ'ילה עוברת ברמתה הטכנולוגית את זו האנושית תוך זמן קצר יחסית.
קצב החיים הינו כמובן יחסי. מנקודת המבט שלנו, בני הצ'ילה חיים ומתים כהרף עין, ובעיני העולם הצ'יליאני הם, מן הסתם, חיים להם חיים מלאים, ואילו אנחנו – בעינהם, מתקיימים כמעט לנצח. האם ניתן לעמת בין שתי התרבויות הללו? ספור לא פשוט. היצורים האלה יתקשו לנחות כאן מאחר וגופם מותאם לחיים בעולם שבו כח הכבידה הוא בערך פי 67 ביליון מזה שלנו. אבל בהנחה שהם מפתחים יכולת להתמודד עם השינויים הקיצונים בגראוויטציה, כמו שקורה אגב גם בספור, זה יהיה מן הסתם בקור חפוז במיוחד. חוץ מזה מה הם כבר יוכלו לראות כאן עם עיניים ברוחב של 0.1 מ"מ שמסתכלות על העולם באולטרה סגול, ומלמטה.
