בלילות האחרונים עסקתי שעות ארוכות במיפוי ובגיאוגרפיה דיגיטלית. את האשם ניתן אולי לתלות במצלמה הטלסקופית החדשה שלי שהביאה את הירח לסלון. תוואי הקרקע החדים הנראים בתמונה שלפניכם מעניקים את התחושה שאפשר להלך על קצוות המכתשים שבירח ולטייל בחופי ה”ימות” הכהות שעל פניו. מהר מאד אני גם מגלה כי השמות שנתנו לאתרי הירח והאירועים השונים שנקשרו בהם, הופכים את השוטטות הזאת לחוויה מוזרה ומרגשת במיוחד.
—————-
אף תותב
כאשר מסתכלים בירח במשקפת, או מצלמים אותו במצלמה טובה, קשה לפספס את המכתש הגדול הזה למטה בצד ימין. כאשר מצאתי כי קוראים למכתש המרשים הזה: טיכו, על שמו של טיכו ברהה, חשבתי שאני גם מבין את הסבה לכך. המכתש הדומיננטי והיוצא דופן הזה מתלבש יפה על דמותו של טיכו.טיכו ברהה היה דמות צבעונית וססגונית בצורה יוצאת דופן.
האיש הענק הזה שנולד במחצית המאה ה-16 למשפחת אצולה דנית, היה אסטרונום וגם אסטרולוג ואלכימאי בעל הרגלים מוזרים. הוא חי רגע לפני שהטלסקופים נכנסו לשימוש מעשי והיה בעצם אחד מאחרוני התצפיתנים שחקרו את השמיים בעין בלתי מזויינת. טיכו, אגב, לא ממש אהב את התיאוריה הקופרניקאית שהתפרסמה כמה שנים לפני שנולד, וניסה לשלב אותה עם מודלים אחרים ששמרו על מרכזיותו של כדור הארץ. יחד עם זאת, עבודות התצפית של טיכו ברהה והנתונים שאסף היו מדוייקים ושמשו, בין היתר, את עוזרו יוהנס קפלר בניסוח חוקי התנועה של כוכבי הלכת. ועוד לא דברנו כאן על התותב המוזהב שהרכיב במקום חלק מאפו אותו איבד בדו קרב, וגם לא בעניין שלפוחית השתן שלו והסוף המוזר והלא ברור של חייו.
הצילום שלפניכם נעשה על ידי ממרפסת הבית במצלמת ניקון P900 ⇓
פסיפס של כתמים כהים ובהירים – מוזיאון הירח
הירח בשמיים הוא חלק מהחיים שלנו. אנחנו לא צריכים להרים את הראש כדי לדעת שהוא נמצא שם, מופיע, מן הסתם, באחד ממופעיו; עיגול מלא או מחציתו, או חרמש רחב או צר. ובכל זאת, אם יצא לכם פעם להיות בשטח חשוך יחסית, תרימו לרגע את העיניים ותביטו בו; פסיפס של כתמים כהים ובהירים, ומכתשים גדולים וקטנים. כל אלה נושאים ברובם שמות וכינויים ייחודיים של חוקרים, אנשי מדע, פילוסופים, ואנשי רוח ותרבות, רובם ככולם, אנשים שהיו מעורבים בתקופה כזאת או אחרת בעיצוב התרבות המדעית והאינטלקטואלית של בני המין התבוני המאכלס את כדור הארץ.
במובן זה, אם תרצו, הירח הינו מעין מוזיאון חינמי שפתוח כמעט 365 יום בשנה. רוב המיצגים במוזיאון השמימי הזה קבועים ואינם משתנים לאורך כל השנה למרות שהם יכולים להיראות אחרת, תלוי במיקום, בזמן ובתנאי הראות של הצופה המבקר.
חייזרים וירחים
אם אי פעם יגיעו לכאן חייזרים מכוכב אחר ויבקשו ללמוד את אורחותיו של המין המתגורר לו בכוכב הלכת השלישי מהשמש, הייתי ממליץ לבלשנים ולחוקרי ההסטוריה שבהם להעיף קודם כל מבט בירח. שם הם יוכלו ללמוד משהו על מערכת הקשרים המורכבת, הפיזיקלית והמיסטית כאחד, המתקיימת בינו לבין כדור הארץ, וגם להציץ במפת השמות הרבגונית שלו. תוך כדי שוטטות במרחבי הבזלת האינסופים, במישורים ובמכתשים, הם יוכלו לקבל מושג ראשוני על ההתפתחות התרבות שלנו, וגם מושג לא קטן על הלכות בני האנוש.
חקר הירח המתועד החל בעת העתיקה, כמה מאות לפני הספירה ועסקו בו אסטרונומים בבלים ומצרים, הודים, סינים וכמובן היוונים והרומים. השמיים בעבר הרחוק היו “נקיים” מזיהום האור המלאכותי, ומראה הירח במילואו היה מן הסתם מרהיב ומלא הוד.
המיפוי נעשה על פי מקורות שונים בעיקר גוגל ארט’-ירח ⇑
כמרים וירחים
כבר במאה החמישית לפנה”ס האמין דימוקריטוס כי יש בירח הרים נישאים ועמקים חלולים ועמוקים, אולם מיפוי מדוייק, פחות או יותר, של הירח, כולל מתן שמות לאתרים שנראו בו, החל במאה ה-15. אחד מחוקרי הירח היותר מרשימים היה כומר קתולי וחבר במסדר הישועים בשם ג’ובני בטיסטה ריצ’ולי (Riccioli). ריצ’ולי שחי בתחילת המאה ה-17 היה גם אסטרונום ופיזיקאי מחונן. יחד עם ישועי אחר, פרנצ’סקו מריה גרימלדי (Grimaldi), הוא החל למפות את הירח ולתת בו שמות.
הירח הלך ונתפש כארכיב של שמות ואתר הנצחה של אישים שונים שתרמו לעולם, לפחות על פי תפישתם של האסטרונומים מעניקי השמות. אבל ריצ’ולי, כך נראה, היה זה שעשה צדק עם כמה מהגדולים שבהם. הוא הנציח לדוגמה את קופרניקוס, למרות שהתנגד לתפישה הקופרניקאית. זו הייתה כנראה הסיבה שהוא העניק לקופרניקוס, מכתש אמנם מרשים, אבל כזה שממוקם אי שם באוקיינוס הסערות (Oceanus Procellarum). לא הרחק מקופרניקוס נמצא גם המכתש של יוהנס קפלר שהיה בעצמו חוקר ירח שקדן ובספריו תאר בצורה מדוייקת למדי את פני הירח. גם מקומו של גאליליאו גלילאי, בן תקופתו של קפלר, לא נפקד וגם הוא זכה לקרדיט יפה של ריצ’ולי. אגב גלילאי הפליא למפות את הירח בשורה של שרטוטים נאים ומרשימים.
חבטות וסערות
את המכתשים על פני הירח קל לראות גם בעין בלתי מזויינת. אולם אם מסתכלים במשקפת טובה, או בטלסקופ, מספרם גדל לעשרות ומאות אלפים, רובם ככולם תוצאה של מטחי מטאורים שחבטו בירח פעם אחר פעם, בראשית ימיו.
ומה הם השטחים הכהים האלה? בתקופות קדומות סברו חוקרי הירח כי מדובר באוקיינוסים וימים, ולכן הם גם כונו Mare (בלטינית: ים), או Maria בלשון רבים. ברגע שכלי התצפית השתכללו, קל היה להבחין שלא מדובר במים, אלא בשטחי בזלת עצומים שהם חלק מההסטוריה הדרמטית של הירח ותוצאה ישירה של התפרצויות געשיות בעברו הקדום שיצרו נחלים של לבה רותחת שזרמה והתמצקה על פני שטחים נרחבים. המַארִיָה משתרעים על כ-30 אחוזים משטח פני הירח הנראים לנו.
אושר, בדידות ועצבות
יש על פני הירח למעלה מחצי מיליון מכתשים ועשרות ומאות ימים ואגמים במימדים שונים. רפרוף מהיר בכרטיסיית השמות חושף לא רק שמות של אנשים שנכנסו להסטוריה אלא טפח, או יותר, על האהבות והשנאות שלנו, ובכלל.הנה רשימה אקראית של שמות של “ימים” בוורסיה העברית: ים המשברים, ים הפוריות, ים הגשמים, ים הפקחות וים השלווה – על פניו הלכו האסטרונאוטים האמריקאים ארמסטרונוג ואלדרין. ויש גם אגמים, כמו לדוגמה, אגם הקיץ, אגם האביב, אגם הטוב, וגם, אגם הצער, המצויינות, השמחה, האושר, הרוך, השנאה, הבדידות, החלומות והתקווה. כל החומרים הדרושים, כך נראה, על מנת לספר את ספורה של הסאגה האנושית.
——————————–
——————————————————-