כל הדרך למטה

הגיף הזה של צב הנושא צבים קטנים על גבו מזכיר לי את הפתיחה ל”קיצור תולדות הזמן” ספרו המפורסם של סטיבן הוקינג. הוקינג פותח באנקדוטה משעשעת אודות מדען מפורם (ברטראנד ראסל) שנושא הרצאה חשובה על היקום. בסופה ניגשת אליו גברת זקנה מהספסל האחורי ואמרת לו שבעצם הוא דיבר שטויות. העולם, היא מסבירה לו,  הוא לוח שטוח המונח על גבו של צב ענק”. ועל מה עומד הצב? שואל ראסל. אתה פיקח גדול בחור צעיר, אומרת לו הגברת. אבל יש צבים כל הדרך למטה.

המקור של הסיפור הזה לא ממש ברור וישנם אלה המדביקים אותו למדענים אחרים, או אלה הטוענים שמדובר בסלעים ולא בצבים. מה שכן ברור הוא שהשאלות והתהיות אודות מבנה היקום ומקורו החלו מאז שהמין האנושי עמד על דעתו, ומעידים על כך אינספור מיתוסים וסיפורים עממיים שנוצרו בדתות ובעמים שונים העוסקים בנושא.

ישנם לדוגמה גיבורים מיתולגים כמו אטלס הטיטן, הנושאים את העולם על כתפיהם, ונשאים אחרים כגון זנבות לווייתנים, פילים אדירים העומדים על גבי צב השט באוקיינוס אינסופי, או “סתם” צבי ענק.

אגדות ומיתולוגיות על טיבו של העולם משגשגות אולי גם על רקע העובדה שההסברים המדעים והרציונלים לגבי מקורו של היקום עדיין אינם שלמים. העובדה היא שנכון להיום הקוסמולוגיה מגששת באפילה בתחומי מחקר מרכזיים. דוגמא טובה לכך היא מה שמכונה “אנרגיה שחורה” – כינוי שהאסטרופיזיקאים נותנים בשנים האחרונות לחומר אקזוטי שטיבו לא ידוע ולא ברור. המשהו הזה גורם לכך שהגלקסיות וצבירי הכוכבים מתפשטים במהירויות פנטסטיות ההולכות וגדלות, הרבה ממה שהיה צריך לצפות, לפחות על פי החומר הקיים והנראה ביקום.

יש עוד בעיות, אבל בינתיים, עד שהדברים יסתדרו, הסיפור עם הצבים כל הדרך למטה, הוא זה שתופש אותי. אין בו כנראה הרבה אמת, אבל יש בו, תודו, הרבה חן.

——————-

———————————–