שובל של גרפיט

מסע נוסטלגי ואישי אל אביזר כתיבה עתיק ולאחת מטכנולוגיית הלבישה הראשונות בעולם – העיפרון שמאחורי האוזן.

———————

״עמי, עמי, יודע מזה אנשים מבוגרים חכמים? זה אנשים כאלה ששמים והולכים עם העיפרון על האוזן״. (אורי  בן חמש וחצי)

הולכים ונעלמים

עידן האינטרנט והדיגיטל הינו תקופה לא קלה להרבה אנשים מאתנו שרואים בעיניים כלות כיצד טכנולוגיות פופולאריות ואייקונים תרבותיים אהובים הולכים ונעלמים ונאספים אל בתי הקברות של הטכנולוגיות הישנות.

דוגמה מוכרת היא ספר הנייר. נכון שבתקופה האחרונה יש לו קצת עדנה ויש אפילו התעוררות מסויימת בקניית הספרים, אבל הסוף של הסיפור הזה, כך נראה, ידוע מראש. גיבור תרבותי אחר, לא פחות מוכר, הוא העיפרון. להבדיל מספר הנייר שנועד להנציח את העלילה ולשמרה על גבי פורמט נוח וזמין לקריאה, העיפרון הוא מאותם הכלים שנועדו לחרוט אותה שם.

עיפרון בצורה הידועה שלו הינו מוט דקיק של גרפיט – סוג של פחמן גבישי המצופה בדרך כלל עץ. החיכוך של הגרפיט הרך עם הנייר, תוך כדי תנועה, גורם להשלת פירורים זעירים לאורך המסלול וליצירת הנקודות והקווים שאנחנו רואים על גבי הנייר. העיפרון נכנס לשימוש נפוץ במהלך המאה ה-16 כאשר התגלו מאגרים גדולים של גרפיט באנגליה. עיפרון ממוצע, למי שאוהב זוטות ויקיפדיה, יכול לכתוב כ-50,000 מילים בממוצע לפני שהוא נגמר. יבול מרשים, בערך ספר ילדים ממוצע.

יסורי העיפרון

העיפרון נמצא בעולם כמחצית המילניום וקשרים רבים נקשרו בו. הנה מה שאומר עליו (בתרגום חופשי שלי) הסופר הברזילאי פּאוּלוּ קוֹאֶלוּ באחד הסיפורים המופיעים ב-"Like the Flowing River". המדובר בדו- שיח המתקיים בין נכד לסבתו. הסבתא: "_למעשה אני כותבת עליך. העיפרון בו אני משתמשת יותר חשוב מהמילים. אני מקווה שכאשר תתבגר, תחבב את העיפרון הזה". מוטרד מעט הביט הילד בעיפרון. הוא לא נראה לו מיוחד מידי: "אבל הוא דומה לכל שאר עפרונות שראיתי. זה תלוי כיצד מסתכלים על הדברים", משיבה הסבתא. אחר כך היא מונה 5 איכויות שיש בו בעיפרון.

אחת מהן, למשל, הינה העובדה שמידי פעם צריך להפסיק לכתוב בו, ולחדד אותו. זה גורם לו מעט סבל, אבל אחר כך הוא נהייה חד יותר. הסבתא: גם אתה צריך ללמוד לשאת סבל וצער משום שאלה יעשו אותך אדם טוב יותר. איכות נוספת של העיפרון נוגעת באופציית המחיקה שיש בו. המחק, היא אומרת, מאפשר לנו למחוק שגיאות וטעויות שעשינו. אין כל רע בכך שאנחנו מתקנים משהו שעשינו. זה מסייע לנו להשאר בדרך הנכונה.

 עם החוד לשמים

אני מניח שרבים מכם השומעים את המילה "עיפרון", רואים לנגד עינהם גם מחקים ומחדדים, ואולי גם קלמר, בית האחסון המפואר של העיפרון מימי הבית ספר. ישנם אלה שרואים גם אוזניים. זוכרים את כל אותם אנשי מקצוע פקידים וחנוונים, ובעיקר, נגרים שנהגו לשאת את העיפרון בנקיק הצר שמתקיים בין האוזן לעור הגוגולת? הוותיקים שבהם ממשיכים לעשות זאת מן הסתם. איך שלא תראו את זה, הנקיק הטבעי הזה בצידי הראש הינו מקום אידאלי להנחה של חפצים זמינים כמו סיגריות, מחטים, פרחים, ועטים ועפרונות. ובאמת, קשה למצא מקום נוח וזמין יותר להנחה ולשליפה של העיפרון בעת הצורך. ויש כמובן גם את אותה אינטרקציה ומגע בלתי אמצעי שנוצר בין הגוף שלנו לטכנולוגיית הגרפיט הזאת. המדובר בעצם באחת מטכנולוגיות הלבישה הראשונות בעולם.

מעבר לכך, יש בה בנשיאה הזאת של העיפרון, כשהוא מונח לו בזווית חדה ומזדקרת על גבי האפרכסת עם החוד כלפי השמיים, מעין התרסה וגם הכרזה לעולם שהנשא הוא אדם מיומן במלאכתו. אחד הביטויים לכך, כך לפחות על פי מיתוסים מקומיים, היא הסיפורים אודות אותם נגרים וותיקים המסוגלים לשרטט קווים ישרים עם העיפרון, ללא שימוש בסרגל, או כל אמצעי עזר אחר.

שזורים בנו, ואנו בהם

העפרונות והעטים יחד עם היומנים והפנקסים הקטנים הולכים ונעלמים בהדרגה. הנייר החדש הוא המסך הדקיק של הסמרטפונים, עליו ניתן להחליק עם האצבע, להקיש, לחרוט, להניע, או לדבר בקול. על פי הטכנולוגים של המחשוב הלביש, הגוף שלנו עומד לקיים בשנים הקרובות יחסי גומלין הדוקים עם שורה ארוכה של אביזרים אלקטרונים, כגון: שעונים חכמים, חיישנים, התקנים רפואים, עדשות ומצלמות זעירות, עדשות תלת מימד, ועוד ועוד. אלה יהיו שזורים בנו, ואנו בהם.

האזניים, נשאי העפרונות של פעם, ימשיכו להיות איברים דומיננטים, לפחות כל עוד נשאר בצורה ובפיזיולוגיה הנוכחית שלנו. אנשי הלבישה טוענים שאברי השמיעה שלנו יצוידו בחיישנים ומיקרופונים זעירים שיעבירו אלינו ישירות נתונים קוליים על העולם, ואולי גם יפטרו אותנו בסופו של דבר מהצורך להביט במסך, להקיש ולחרוט.

מה שבטוח זה שהעפרונות ירדו מהבמה (ומהאזניים), וזאת, לאחר שהותירו סימנים ושובלים ארוכים של גרפיט באירועים ובספרי ההסטוריה. בדיוק על כך מרמז פּאוּלוּ קוֹאֶלוּ בדברו על האיכות החמישית.  תהיה מודע לכך, אומרת הסבתא לנכד, שכל מה שאתה עושה בחיים מותיר איזשהו חותם. כמו העיפרון.

————————–

———————————————