סיפורה של תעלומה. לא כזאת שפתרונה עשוי לשנות סדרי עולם, או אולי את מהלכה של החברה האנושית. ממש לא. זו רק חידה קטנה, אמנם טורדנית מעט, אבל בעיקר אסתטית ומהנה. מה כבר יכול להטריד כאשר מדברים על מים כחולים, ועץ אחד עתיק וסרבן שממשיך וממשיך לעמוד על שלו, ואף אחד לא מבין כיצד הוא עושה זאת.
כחול עמוק
אגם המכתש (Crater Lake), חלק מהפארק הלאומי הגדול בדרום מדינת אורגון, ארה״ב הוא מקום שווה לבקר בו. המים שם צלולים וכחולים כאילו שמישהו ישב וצבע אותם עם מכחול. חוקרי האגם מסבירים כי הכחול הייחודי נוצר מאחר והמים בו נקיים מאצות, משקעים, חומרי הדברה ומיני מזהמים למינהם. גם הדגה שונה. נראה כי אין במימיו דגים מקומיים, כאלה שהופיעו בזמנים הקדומים שלו, אלא רק שני מינים של סלמון וטרוטה – שהגיעו למקום לפני למעלה ממאה שנים. מה שאולי תורם יותר מכל לסקס אפיל של מקווה המים הזה, שהוא גם העמוק באגמי ארה”ב הינה ההסטוריה הדרמטית שלו. האגם יושב בתוך מכתש ענק – קלדרה שנוצרה כתוצאה מהתפרצות וקריסה של חלקו של הר געש בשם מזאמה לפני כ-7700 שנים.
זקיפות לא מובנת
לא הייתי באגם המכתש שנראה בתמונות מלא הוד ופראי, ובעיקר כחול, אולם אני מניח שאם אזדמן למקום, אקפוץ בראש ובראשונה לבקר את גזע העץ ההוא, או כפי שמכונה על ידי בני המקום: “האיש הזקן מהאגם”. מסתבר כי יש לאגם הזה תוסף ייחודי משלו, גזע עץ, כנראה “המלוק” ממשפחת האורניים, באורך של 9 מטרים ובקוטר של כ-60 ס״מ. הגזע שמתקיים במימי האגם שנים רבות, נראה כאילו נטוע בקרקעית, ורק ראשו בולט מעל פני המים. האמת היא שהוא צף, וגם נע כל העת במצבו הזקוף – סיטואציה לא ממש מובנת, וזאת בלשון המעטה ולו רק בגלל הסיבה שזה פשוט לא מסתדר עם חוקי הפיזיקה. אלה אומרים כי מרכז המסה של גוף צף עם צפיפות אחידה, יהיה תמיד גבוה יותר ממרכז הציפה שלו, ואם לתרגם זאת בקיצור ובלשון עממית, קורה ארוכה תצוף על פני המים בצורה אופקית ולא אנכית. זה נשמע הגיוני גם בלי הפיזיקה. אז מה קורה כאן? לא ממש ברור, מה גם שיכולת הציפה האנכית של גזע העץ הזה מרשימה למדי ואין לו בעיה לשאת אדם על ראשו.
אחת התיאוריות היותר דומיננטיות טוענת כי כאשר העץ נקלע לאגם, כנראה באמצעות מפולת אדמה גדולה שהתרחשה באיזור בעבר הקדום, נקלעו בשורשיו סלעים ואבנים, חלקן גדולות, ששימשו כעין עוגן טבעי וסייעו לגזעו להשאר זקוף. הבעיה היחידה עם ההסבר הזה הינה העובדה שאין שם כל אבנים למטה, ואין גם סימנים שהיו אי פעם. התשובה לכך, על פי חסידי תיאורית העוגן, הינה שלאחר ההגעה לאגם, שורשיו של העץ הלכו ונרקבו, עד שאפשרו לאבנים המצויות בהם להתנתק ולשקוע לקרקעית. בינתיים, חלקו השקוע של הגזע הלך וספג מים, בעוד שחלקו העליון, החשוף לאויר, הלך והתייבש. מה שיצר את הזקיפות המתמדת של הגזע.
עובדות ומספרים
ומדובר אכן בהתמדה מרשימה לכל הדיעות. קיימת עדות בכתב לגבי מציאותו של גזע העץ הזקוף באגם משנת 1896, מה שאומר כי הוא צף במימי האגם לפחות 120 שנה. אגב, בדיקת פחמן תיארכה את גילו של גזע העץ בכ-450 שנה! המחקר המדעי הראשון אודות גזע העץ פורסם עם תחילת המאה ה-20 על ידי גיאולוג בשם ג׳וזף דילר שהיה גם זה שגילה אותו בשנת 1896. על פי המחקר של דילר, העץ נע במימי האגם לפחות 400 מטרים. בחינה מדעית מפורטת שבוצעה בשנת 1938 לאורך זמן של 3 חודשים, הראתה כי הגזע הוא הרבה יותר נייד ממה ששיערו. במהלך כל אותה התקופה הוא שט בעזרת הרוחות והגלים מרחק של כ-100 קילומטרים! היו ימים שהוא עבר כ-6 ק”מ ביום. היו אלה שסברו כי המנוע העלום של הגזע הוא לא אחר מאשר החלק החשוף שלו שמיתמר כ-1.2 מטר מעל פני המים, ולכן, משמש כעין מפרש שדוחף אותו ברחבי האגם. אלא שהיו גם אחרים שהביאו עדויות בהן נצפה העץ הזקוף כשהוא נע גם כנגד הגלים, מה ששיווה לו מין הסתם מראה דמוי פריסקופ, אולי של צוללת אגדתית החבויה שם בפנים.
בצילומים הללו (למטה) משנות ה-30 של המאה הקודמת נראית מפה משורטטת של קווי השייט של הגזע, וצילום של רינג’ר מקומי העומד על הגזע ומדגים את יכולת הציפה שלו:
ואם מדברים על אגדות, התכונות והקפריזות של האיש הזקן מהאגם, ובעיקר כושר הניידות שלו הביאו עימן באופן לא מפתיע אוסף של סיפורי אגדה ופולקלור. נראה כי הזקן מהאגם קיבל עם הזמן מעמד של מגן ושומר המים. הנה לדוגמה אותו אירוע שהתרחש בשנת 1988. באותה השנה בקשה קבוצת חוקרים לחקור את האגם בעזרת צוללת זעירה. הם סברו שיהיה זה רעיון טוב לקשור את הגזע לחופו המזרחי של האי הקטן שבאגם (וויזרד) על מנת שלא יהווה כל סכנה לכלי השיט. אלא שהעניין כולו, כך הסיפור, לא נראה לעץ , ומזג אויר הרגוע ששרר באותו יום השתנה במהירות לסערה גדולה ומאיימת. זו שככה רק כאשר האיש הזקן שוחרר מהחבלים שהידקו אותו לחוף וחזר לצוף במימי האגם, חופשי ומאושר, וזקוף.
————————————–
———————————————————————