מערכת היחסים ההדוקה המתקיימת ביננו לבין זוגות הנעליים שלנו איננה עניין של מה בכך, ונדמה שאינה מסתיימת, גם ברגע שמחליטים להיפרד. העובדה שמדי שנה ננטשות ומושלכות עשרות ביליוני זוגות, שחלקן גם מתכלה באופן איטי במיוחד, הופכת את העולם שלנו, במובן זה, לעולם נעול. אז מה בדיוק קורה לזוג הנעליים שלנו ביום שאחרי?
הקדמה – אבחנה שמקורה בחוסר איפוק
מכירים את הפרסומים הללו שמגיעים בדרך כלל מכל מיני ארגונים לאיכות הסביבה ומציגים את זמן ההתכלות של חומרים שונים בטבע? יש שם בדרך כלל תסריטי אימה, למשל שבקבוק פלסטיק נשאר בעולם 500 שנה, בקבוק זכוכית – מיליון שנה וכוס קלקר, שימו לב, לנצח! נשמע מפחיד לא? באחד הפרסומים הללו שראיתי לאחרונה נכללו גם נעליים. מסתבר כי זמן תקופת האבדון של נעלי העור הינו כ-50 שנה. נכון שאורך חיי הנעל תלוי בכמה גורמים, כמו סוג העור, תהליכי העיבוד, הסביבה וגם אופן הטיפול בנעל, אבל מחצית המאה זה, פחות או יותר, הזמן בו נמצאית עימנו נעל עור ממוצעת. כעת, בואו נוסיף לתמונה הזאת עוד כמה מספרים. על פי הערכות מלפני כחמש שנים, מספר זוגות הנעליים בכלל המיוצרות ברחבי העולם מידי שנה עמד על כ-20 ביליון זוגות! וכמה זורקים מידי שנה? אין נתונים מוחלטים. בשנת 2010 לדוגמא השליכו בארה"ב בלבד כ-300 מיליון זוגות. רק כ-5 אחוזים בלבד ממוחזרים, ורובם ככולם הולך לפסולת.
מה שאומר, אם לא מתאפקים וחופרים בזה עוד מעט, שקיים בהחלט סיכוי סביר כי ערימות האשפה של העולם, כמו גם מקומות אחרים, כגון, מגירות, דרגשים, ארונות ישנים ומרתפים, אוצרים בקרבם כמויות אדירות של זוגות נעליים' שחלקם יוצר בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת. מדובר בעצם בביליונים רבים של זוגות נעליים שנמצאים בסביבה שלנו בצורה כזאת או אחרת. האבחנה המוזרה הזאת בהחלט מצדיקה לטעמי מסע מהיר, לא בהכרח מסודר, בעקבות הנעליים, עם דגש על נעלי העור. אם אכן מייצרים בני המין שלנו מספר פנטסטי כזה של זוגות נעליים, יכול להיות שאפשר לשאול את אותה שאלה מפורסמת ששאל הפיזיקאי האיטלקי, אנריקו פרמי בשנות ה-50 של המאה הקודמת לגבי החייזרים: היכן הם?
להתריס ולהתפרע, לצקצק ולהצטנע
התעניינות האישית שלי באביזרי ההנעלה החלה במאמר שקראתי לפני שנים על ארכיאולוגיה של תילי אשפה. ערימת פסולת גדולה, כך נטען באותו המאמר, משולה לספרייה עצומה ומגוונת שמשתנה ומתחדשת כל העת. כל חפץ המושלך לערימה: רהיטים, חפצים, מכשירים, משחקים, ניירת, בגדים, וכמובן כל סוגי הנעלים למינהם, הינו פריט מידע המסייע לתעד ולספר את סיפורה של החברה והתרבות שלנו לאורך השנים.
בתוך מכלול הדברים המושלכים, הנעליים הינן נשאות אינפורמציה עשירות ומרתקות במיוחד. החברה האנושית מנהלת במשך אלפי שנים רומן סוער עם החפצים הללו שמשמשים את כפות הרגליים שלנו בצורה כל כך נאמנה. נראה כי הסיבות לחיבה העזה הזאת הן הרבה מעבר לאלה הקשורות בפרקטיקה ואסתטיקה. נעל איננה בשום אופן רק אביזר הליכה. צורתה ואופיה מעבירים לסביבה אוסף מגוון של מסרים שונים ומשונים. נעל יכולה להתריס ויכולה להתפרע, לצקצק ולהתבלט, אבל גם להצטנע. במקרים מסויימים היא עשויה לתת עדות פיזיולוגית על בריאות כף הרגל וגם תמונה על מצבו הכלכלי של הבן אדם, ובמקרים אחרים, לשקף נאמנה את מצבי הרוח של הנועלים, ואת תחושות הבטחון, או חוסר הבטחון שלהם בזמן הנעילה.
להיכן הולכות הנעליים?
הקשר בין האנשים לנעליהם מקבל לעיתים אופי אובססיווי וידועים מקרים רבים על משפחות שמחזיקות בארונות בביתם עשרות רבות של זוגות נעליים. הקשר הנשי, כך נראה, בולט במיוחד. סקר שנערך לפני כשלוש שנים בארה"ב בהשתתפות 2,352 נשים מעל לגיל 18 הראה שכל אחת מהן היתה בעלים של 20 זוגות בממוצע. עוד הסתבר כי כל אשה השתמשה בפועל רק בחמש זוגות מתוך הגרדרובה. כך הסקר. מה שברור בכל מקרה זה שבשלב מסויים משהו נשבר במערכת היחסים בין הבעלים לבין זוג הנעליים שלו והם מחליטים להיפרד. הנעליים מוצאות מהמגירה ויוצאות לדרך חדשה, בדרך כלל לנתיב המוביל לערימת האשפה. אבל לא תמיד. ישנם רבים המבכרים, מסיבות לא תמיד ברורות, לנטוש את זוגות הנעליים שלהם במקומות ציבוריים, בחופי ים, בגנים או סתם לצידי הדרכים. תופעת הנטישה הזאת שכיחה למדי, עד כדי כך שגם ויקיפדיה הקדישה לכך ערך מיוחד. כאמור, הגורמים לכך לא ברורים. סביר להניח למשל שישנם רבים החשים פשוט אי-נעימות לזרוק לזבל את החפץ שכל כך אהבו. במקרים אחרים, מעניינים לא פחות, בוחרים אדוני הנעליים להפוך אותם למעין דגלים וסמלים בכך שהם תולים את זוגות הנעליים, כשהם קשורות בשרוך, על גדרות, עצים, או חוטי חשמל.
רוב זוגות הנעליים מושלכות לאשפה, משם, הן עושות דרכן אל ערימות הפסולת הגדולות כדי להמתין כמה עשרות שנים עד להתכלותן המוחלטת. כדאי להזכיר כאן שערימות הפסולת של היום הן לא מה שהיו פעם. במקומות רבים האשפה מטופלת באופנים שונים כגון מיחזור, הפקת אנרגיה ואפילו שימוש מחדש, אולם הצורה הנפוצה מכולן היא עדיין זו הקלאסית: הטמנת הפסולת בקרקע. בישראל, אגב, על פי נתוני הרשויות, מיוצרים מידי שנה כ- 5.4 מיליון טונות של פסולת עירונית ומסחרית, והכמות הזאת גדלה בשיעור של כ- 1.8% בשנה. רובה של הפסולת המוצקה – כ- 80% מתוך כלל הפסולת, מוטמנת בקרקע. ואם זה מעניין, כל אחת ואחד מאיתנו מייצרים מידי שנה בממוצע כ-612 ק"ג אשפה, כולל כמובן אביזרי הלבשה והנעלה!
אלא שבעוד שזמן ההתכלות של הבדים, בגדי הפשתן והצמר הוא מזערי ונע בין 6 חודשים לשנה, זמן הנעליים, כאמור, הינו סיפור אחר. לאחר שנעלי העור ניתקות מהאכסניה הביתית, ומהטיפול השוטף שקבלו, כולל משחות מיוחדות לשמירה על סיבי העור, זמנן מתחיל לתקתק בקצב מהיר יותר. עור הנעל שעשוי בדרך כלל מעורם של בעלי חיים ועובר תהליכים כימים ומכניים שהופכים אותו לחומר חזק וגמיש, מתחיל עם השנים להתרקב ולהתפרק, בעיקר כתוצאה מגורמים כגון, לחות יתר, זהום אוויר וטמפרטורות גבוהות.
חיים של נעל – סטטיסטיקה לא אחראית
האמת היא שאין לנו הרבה מידי פרטים על חייה החדשים של הנעל ומקום המצאה. הנה כמה הנחות וכמה מספרים בחישוב מהיר ולא אחראי. זאת, מאחר ואין מספרים מדוייקים, ומדובר בעצם ב"אינסוף" משתנים כגון: הסביבה עליה אנו מדברים, סוג הנעל, הרגלי השימוש, זמן השימוש, תנאי אקלים, תוחלת החיים של המשתמש, ועוד ועוד. הנחה ראשונה נוגעת להרגלי הצריכה והשימוש. אדם הקונה נעליים חדשות, משתמש בהן, ובנעליו המשומשות, לאורך תקופה מסוימת, עד שמשליכן לפח מסיבות שונות, בינהן: גדילה ואי התאמה, צורך פונקציונלי, שחיקת הנעל, או סתם, צו אופנה. ההנחה הבסיסית (והגסה) שלי הינה שצרכן הנעליים, לצורך זה – אדם ממוצע ברחבי העולם, ולא משנה מה גילו או מינו, נקשר כל שנה עם 3 זוגות של נעלי עור. הוא צורך כל שנה 3 זוגות ונפטר מ-3 זוגות. מכאן, כבר קל יותר להתקדם..כאשר כל הרעיון הינו לקבל תמונה כללית ותו לא. מספר בני האדם שהיו בעולם, מידי שנה בשנה, במשך חמישים השנים האחרונות, יתן לנו אומדן כללי לגבי כמויות הנעליים שהושלכו לאשפה, או ננטשו במהלך השנים הללו.
בשנת 1970 לדוגמה היה מספר בני האדם בעולם, כלומר נועלי הנעליים למינהן, כ-3.7 ביליון. בשנת 2015 היו כבר כ-7.3 ביליון בני אדם. אם ניקח ממוצע בין שני האומדנים הללו (ויסלחו לי הסטטיסטיקאים..) נקבל אוכלוסיה שנתית של 5.5 ביליון נועלי נעליים. בהנחה שכל אדם נוטש מידי שנה 3 זוגות נעלי עור, זוכרים? המשמעות היא שב-45 השנים האחרונות נקנו והושלכו לערימות האשפה של העולם כ-742 ביליון, או קרוב ל- 3/4 טריליון זוגות!
פלנטה של נעליים
וואו. לא יודע מה עושים עם המספרים האלה. נראה שהפלנטה שלנו הינה מצבור אדיר של מוצרי הנעלה, הנמצאים בשלב כזה או אחר של התרקבות וכלייה. חלק גדול מדרמת הנעליים הזאת מתרחש מן הסתם בערימות הפסולת הגדולות, חלק קטן יותר מתהווה במרתפים, במנהרות, במחסנים, בחורבות הבתים, וגם בערימות אשפה מקומיות. מי יודע? חייזרים שאולי יגיעו אי פעם לכוכב הלכת השלישי מהשמש ויבקשו לעמוד על טיבו של המין התבוני שגר כאן, יגלו קרוב לוודאי כמויות עצומות של שרידים ופיסות נעליים במגוון צורות וצבעים. מהם יחשבו עלינו? אין לי מושג.
מי שנתן ביטוי לדומיננטיות הזאת של הנעליים היה אמן ירדני בשם Emad Hajjaj. לפני כמה שנים הוא שרטט מפה יפייפיה של העולם מאביזרי הנעלה שונים ומגוונים. אפשר לפרש זאת איך שרוצים.
————————————
——————————————————————
תגובה אחת