הסמארטפונים שלנו לא מפסיקים לאתגר אותנו עם שורה ארוכה של גרויים, שחלקם הגדול דורש מאתנו התייחסות כאן ועכשיו. אלה מעמידים למבחן, לא רק את כושר המיקוח שלנו אלא גם את יכולת האיפוק והחלוקה של הזמן. 15 שנה קודם לכן, כאשר טכנולוגיית הרשת הייתה עדיין בחיתוליה, נדרשנו דווקא לדחות סיפוקים. האינטרנט, כך נאמר לנו, מצוי בשלבי בנייה וצריך לגלות סבלנות. נדמה שדווקא אז, בימי האיפוק ההם, נוצרו דברים מדליקים במיוחד.
עמדתי בתור לקופה בסופר המקומי. לפני הייתה אשה צעירה עם ילד קטן, ואייפון בידה. עוד רגע היא עמדה להגיע לדוכן הקופאית ולהציג את היוגורטים שקנתה. אלא שאז היא "מתחה" בשתי אצבעות את תמונת המסך והחלה להקיש במרץ. היוגורטים ננטשו על הדרגש ופייסבוק השתלטה על הסיטואציה. לרגע נדמה היה שהילד איננו קיים יותר בעולם, גם לא כל האנשים שנצבו בתור אחריה. התמונה הזאת כמובן אינה חדשה. הסמארטפונים הם לא רק כלים המחברים אותנו לעולם בזמן מיידי, הם גם אמצעי המפלט שלנו ממציאות היומיום. מטחי הגרויים הניתכים בנו ללא הרף מתוך המכשירים הללו, עושים לנו Boot ומאתחלים כל פעם מחדש את תחושות הזמן שלנו והיכולת שלנו לנהל אותו בצורה מושכלת.
תראו למשל את ההתראות הבלתי פוסקות שאתם מקבלים מהטלפון שלכם. ההתראות – כל אחת והבטחה בצידה, מגיעות אליכם באמצעות מגוון של סימנים, בינהם: טקסטים קצרים ומרגשים, הבהובים מרצדים, נקישות קוליות, רטט, או סתם צלילים מגניבים שלא מותירים לכם כל סיכוי לסרב. התוצאה היא שהעיניים שלכם ננעצות שוב ושוב במסך הקטן, ומוציאות אתכם, פעם אחר פעם, להרפתקה חדשה.
ככה זה עובד היום. דחיית סיפוקים היא האויב הגדול של חברות הטכנולוגיה; הסבלנות, תכונה אנושית עתירת זכויות, נמתחת עד לקצה והיכולת להתאפק הולכת ומתקצרת. פעם זה היה אחרת. ההסטוריה של האינטרנט היא דוגמא מצויינת לתולדות האיפוק . בשנות ה-90 של המאה הקודמת, כאשר החיבוריות היתה איטית והטכנולוגיה מסורבלת, היית נזקק למנות גדושות של סבלנות, עד לרגע שבו התכנים והגראפיקה הגולמית והמפוקסלת היתה עולה על המסך בשלמותה.
באותן השנים החלו לקום אתרי אחסון חינמיים שאפשרו לכל גולש לבנות אתר משלו. עשרות מיליוני גולשים קבלו עמודי חינם באתרים כגון גיאוסיטיס, וכל מה שהיו צריכים זה לצקת בהם תוכן. תהליך לא פשוט ואיטי לכשעצמו. אני זוכר שלא פעם ולא פעמיים הייתי מנסה לגלוש באתר עם שם מבטיח רק כדי לגלות עמוד ריק עם כתובת, או גיף צבעוני שאומר שאתר בבנייה. האיטיות היתה שם המשחק ברשת המתהווה, והאינטרנט היה אנדר קונסטרקש'ן. התוצאה הייתה שחברות האינטרנט ובוני האתרים נאלצו לפרסם באופן מתמיד שורה של התנצלויות ותחינות שבקשו מהגולשים להתאזר בסבלנות. הקריאה לאיפוק באו לידי ביטוי בכתובות ותמונות ובגיפים צבעונים שנעו בעמוד הריק מתוכן ועבירו לגולש המתפקע מסר שאומר משהו כמו: הי, בחייך! תמתין עוד מעט, בסוף יהיה טוב. מה שאכן קרה בהמשך. ובעניין הזה, גיאוסיטיס ראויה לעוד כמה משפטים.
אתר האחסון הזה שפעל מאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 עד שנסגר בשנת 2009 היה אמנם עמוס באתרים דלי תוכן, כותרות צבעוניות וצעקניות, רקעים מלאכותים, וכד', אבל הוא היה בין האתרים הראשונים שנתנו ביטוי ליצירתיות של הגולש הבודד, וסמנו את הפוטנציאל האדיר הטמון ברשת. נכון שרבים מהאתרים היו ריקים ודלים ונשאו את הכותרת "בבנייה", אבל דווקא השילוב הזה של ראשוניות, יחד עם איטיות היא זו שהביאה למגוון עצום של יצירות אמנות זעירות – קבצים גראפים זעירים שבטאו כל כך יפה את האווירה כמו גם את חותמה של התקופה. אני מכוון כמובן לגיפים (Animated Gifs) שחלקם הגדול הזכיר לנו שמשהו מרגש קורה כאן ויש למה לחכות.
למזלינו קיימים ברשת כמה וכמה אתרים שמתעדים ומשמרים תכני עבר. הידוע שבהם היא מכונת הארכיב של האינטרנט שתיעדה כבר מעל ל-270 ביליון אתרים המכילים כמויות אדירות של תכנים ואינפורמציה. אתר אחר המשמר חלקים גדולים מ"ערי" גיאוסיטיס קרוי ריאוסיטיס וכדאי מאד לשוטט בו. בנוסף לכך, התפרסם לא מכבר מנוע חיפוש חדש וייחודי של גיפים שיודע להביא לכם את היצירות הזזות הללו מהימים הארוכים ההם כאשר לא מיהרנו לשום מקום.
לגיפים של ה-אנדר קונסטרקש'ן יש חן מיוחד של של איפוק ואורך רוח. פיזרתי כאן בין השורות כמה מתאבני איפוק מהסוג הזה, אבל יש לי הרגשה שלחברות ולחברים שלי שוחרי הטכנולוגיה, יהיה קשה להתאפק שלא להיכנס ולהתגולל במוזיאון הגיפים של האתרים בבנייה, כאן .
