זהירות ספוילר: הסיפור הקצרצר הזה אודות תרנגולי ההודו יוצא בסופו משליטה. אבל כדאי להשאר. בכל זאת, תרנגול הודו הינו בעל חיים פופולארי מאד ולא רק בתפריט השולחן שלנו. ובאמת, מה כבר לא כתבו על החיה המשונה הזאת עם הגוף הגדול והראש הקטן שעושה קולות מוזרים. יש לה היסטוריה מרתקת. שרידים קדומים של תרנגולי הודו נמצאו באתר קדום של בני המאיה כבר לפני כ-2300 שנים. התרנגולים האלה הגיעו ממקסיקו לאירופה ולעולם הישן במהלך המאה ה-16 והיום הם נפוצים ומכרכרים בכל רחבי העולם.
העניין של הפוסט הזה בתרנגולי ההודו קשור בשלושה היבטים, שניים מהם מוכרים וידועים, השלישי הממ..קצת מוזר והזוי בלשון המעטה.
————————-
אלה שמות. הסיפור הראשון קשור לסדרת השמות המוזרים שנתנו לתרנגולי ההודו ברחבי העולם. השם האצטקי המקורי של תרנגולי ההודו היה בלתי ניתן להגייה. נסו אתם להגיד: huehxolotl ! סביר להניח שגם המתיישבים הספרדים הראשונים שיגיעו ליבשת אמריקה לא ממש הסתדרו עם ה-huehxolotl הזה. אגב, קולומבוס שגילה אותו בהונדורס קרא לו: allina de la tierra, או גָייִנַה דה לה טִיאֵרַה שזה תרנגולת הארץ. כך או כך הספרדים יביאו עימם לספרד (1520) את התרנגולים הראשונים. מספרד הם יגיעו לאירופה, דרך אפריקה ותורכיה. אם לתמצת את הסיפור; השם המקורי המסובך, נדודי התרנגול, וכמובן השגיאה של קולומבוס שהגיע ליבשת אמריקה אבל חשב שהוא באיי הודו המזרחים, כל אלה הובילו לשרשרת של שמות שלרובן אין כל קשר למציאות ולאמת ההסטורית.
כך למשל באנגלית תרנגול ההודו נקרא "טורקי", בערבית, חבשי, בפורטוגל וגם בהודו הוא: פרואני, ובעברית: תרנגול הודו. שוחרי תולדות השמות יוכלו למצא עוד מהם כאן. גם הסרטון המקסים הזה יכול לעזור:
על השולחן. הסיפור השני קשור בקיבה שלנו. ה-הודו הינו מאכל נפוץ במדינות רבות, והוא גם אחד המרכיבים העיקרים בסעודת חג ההודיה. במהלך הארוחה המסורתית של החג שנחוג מידי שנה בתחילת נובמבר (בארה"ב), נאכלים בדרך כלל מיני מאכלים המבוססים על המזון "החדש" – זה שהתגלה למתיישבים האירופאים הראשונים ביבשת אמריקה (פקעות מאכל, דלעות, גזר, תירס וכד'). אולם התקרובת העיקרית והמסורתית שעולה על שולחן החג היא צלי ההודו. ישנן הערכות לפיהן נאכלים מדי שנה בשנה במהלך החג, בסביבות 45 מיליון טורקיז' ברחבי ארה"ב בלבד. גם אם צודקים אלה הטוענים שהנתונים הללו מופרזים מעט, מדובר במספר לא מבוטל.
מי שבזמנו לא אהב את פולחן התרנגול היה הנשיא האמריקאי ג'ון קנדי שוויתר על הצלי ובכך פתח מסורת חדשה, לפיה, מידי שנה, לקראת חג ההודייה, מתקיים בגן הוורדים בבית הלבן טקס חנינה נשיאותי לתרנגולי ההודו.
(הנה כמה תמונות מטקסי חנינה נשיאותיים שנערכו בעבר בבית הלבן. לחצו להגדלה. מקור: ויקיפדיה):
השלישי: זהירות! מפלצות. אלא שיכול להיות שהחנינה הזאת מיותרת ואינה במקום. נשמע קצת בוטה אבל אם צודק השבועון הבריטי "אקונומיסט" במה שכתב, בהחלט יתכן שכדאי לאכול אותם כל עוד הם קטנים. במדור הגראפי המוקפד שלו שפורסם לפני כשנתיים, חשף השבועון היבט נוסף, לא ממש מוכר, בחייהם של תרנגולי ההודו. מסתבר שבמהלך השנים משהו דרמטי קורה למידות הגוף של התורכי: התרנגולים הולכים וגדלים במידותיהם ובמשקלם, ובקצב מהיר יחסית. נכון שכתבי העיתון, כך נדמה, קצת נסחפו כאן, ובהנאה לא מבוטלת, אבל זה בסדר. הפרזות מן הסוג הזה הם אלה שמכניסים הרי קצת עניין בחיים שלנו, גם אם העניין הזה נראה לעיתים מוגזם משהו.
בואו ונזרום עם זה עוד מעט. בשנת 1929 היה משקלו הממוצע של תרנגול הודו 6 ק"ג. בשנים האחרונות נראה כי משקלו הוכפל, ויותר, ועומד על קרוב ל-14 ק"ג. וואו! בהנחה שקצב הגידול המדהים הזה ימשך, כך האקונומיסט, עוד כ-150 שנה יגיעו תרנגולי ההודו לממדיהם של בני האדם(!) האם ההגמוניה שלנו -הולכי על שתיים, בכדור הארץ עומדת בסכנה? אם ממשיכים בחישוב הזה, נראה כי עוד כמה אלפי שנים תרנגולי ההודו יהיו אדוני הפלנטה. העיתון גם צירף לתסריט ה-אילו איור נפלא (למטה) שעוטר תחת הכותרת "טורקיזילה".
הסיבות להתפוצצות במימדי התרנגולים קשורות כנראה בחידושים השונים בתחום גידול העופות, לרבות ההשבחה הסלקטיבית וההפרייה המלאכותית. אבל זה באמת לא העניין. באמריקה בלבד מסתובבים כיום כ- 250 מיליון תרנגולי הודו. דמו לעצמיכם המון הרב מהיצורים העתידים הללו כשהוא צועד ומכרכר ברחובות. זה לא סתם שהאנשים כאן באיור זורקים את הסכו"ם לאויר ונמלטים בבעתה מהמקום.
———————————
—————————————————————-