תמונות בולגריות

מסע אישי אל עולם של פעם. אל עיר עם כיפות מוזהבות ועשן סיגריות, עם ספרים משומשים וגבינה בולגרית, פסלים גרוטסקים ושמחת חיים, ועם ערוגות של פרחים שלא תראו בשום מקום. ברוכים הבאים לסופיה, בולגריה.

DSCN4657

———–

ריקוד מהמאה הקודמת. באותו ערב המעלית במלון נעצרה לרגע בקומת ביניים. מבעד לדלת שנפתחה אפשר היה לשמוע מוסיקה רועשת שבקעה מאולם קטן. יכולתי להבחין בחבורה קטנה של נשים לבושות חג, שזעות ומתנועעות במה שנראה כתנועות ריקוד מהמאה הקודמת. בלטה ביניהן אישה צעירה, יפיפיה, לבושה בשמלת חופה לבנה שהיתה מפזזת ורוקדת ומחייכת לכל עבר. לרגע נדמה היה שנקלעתי, אולי באמצעות מכונת זמן נסתרת, למציאות השייכת אי שם לשנות ה-60 או ה-70 של המאה הקודמת. תמונה הזויה.

המילה הזוי תחזור עוד כמה פעמים בכתבה הזאת. להבדיל מערים כמו ברלין, פראג, בודפשט, וכעת גם וורשה, סופיה, כך נדמה, עדיין לא נחלצה לגמרי מעור הדב הרוסי שכיסה אותה עד לפני כ-15 שנה. לו הייתי נדרש לתאר במשפט אחד את העיר הסימפטית הזאת, בירתה של הריפובליקה הבולגרית החדשה, הייתי אומר שהיא עיר שמתבגרת מאוחר.

DSCN5371

אסתטיקה, אינטלקט ועשן. בכמה מקומות בעולם ראיתם גינה ציבורית שמשמשת מקום בילוי פופולרי ושכיח להמוני בני אדם, חלקם הגדול בני נוער? אני מדבר על גינת העיר (Gradska gradina) הממוקמת במרכז ההיסטורי של העיר ומול בנין התיאטרון הלאומי, ומכנסת אליה מידי יום ביומו עשרות ואולי מאות רבות של מבקרים, ברובם, כפי שנראה, בני המקום.

הגראדינה המרהיבה הזאת השזורה בערוגות פרחים ומזרקה יפיפיה, מכילה גם שדירת ספסלים מרתקת במיוחד. הספסלים עמוסים, בעיקר בשעות אחר הצהריים והערב, באנשים מבוגרים וצעירים האוחזים בתחביב משונה שכמעט עבר מהעולם, משחק השחמט בפרהסיה. מצאתי את עצמי לא פעם עוקב, יחד עם אנשים נוספים, אחרי קרבות שח שנוהלו על הספסלים, לעיתים, גם לאחר שירדה החשיכה. שעות הערב והלילה שייכים, לא מפתיע, לחבורות של בני נוער שבאים לכאן לשחק, ולפטפט, לשתות בירה  ולעשן.

נפגשים בגינה…

DSCN5042

הצעד הבא

DSCN4874

סופיה היא עיר מעשנת. נדמה שבעיר הזאת לא שמעו על הסכנות שבעישון. חיפוש מהיר באינטרנט מלמד שבולגריה היא המדינה השנייה באירופה בתחום אחוז המעשנים ולמעלה משליש מאוכלוסיתה (35%) מעשנים! מאז הפיכתה של הסיגריה למצרך המוני בעולם, בערך ממחצית המאה ה-19, צריכתה בשנים האחרונות הולכת וקטנה בארצות המכונות: מפותחות, אבל הולכת וגדלה בארצות מתפתחות. האם זו הדרך בה בוחר הבולגרי להתמודד עם היומיום ועם המעבר לעולם החדש? איני יודע. מה שברור הוא שהסיגריות הינן פריט דומיננטי בהווית החיים כאן. הן  נראות בכל מקום. בהליכה על המדרכה, בתוך המכונית, בפרקים הציבוריים ובמקומות המזון. איזורי עישון הם חלק בלתי נפרד מבתי האוכל של העיר ולעיתים נדמה שהלא-מעשנים במסעדות מצויים במיעוט.

אגזוזים ואוליגרכים. בעיר יש מספר מרשים של קניונים ובתי כלבו, וחנויות יוקרתיות שמוכרות מותגים מערביים. אלא שבמקביל לנצנוצים ולברק, ישנם בסופיה שטחים ציבוריים נרחבים, בעיקר מדרכות וכבישים הנראים מוזנחים ומשובשים, לעתים בצורה שמסכנת את הולכי הרגל. באחד מפרברי העיר ראיתי מוסך וחנות המתמקדת רק באגזוזים. כשאתה נוסע שם בכבישים, אתה מבין גם למה. ובכל זאת, בעיר אפשר לראות הרבה מכוניות יקרות ומהודרות מאד שמלמדות על כך שגם בבולגריה, כמו במדינות מזרח אירופאיות רבות, היו אלה שידעו לנצל היטב את ההזדמנויות שהציעה להם הדרך הקפיטליסטית החדשה.

חנות לצינורות מפלט

DSCN4999

ספרים משומשים ושופסקה סלטה. סופיה עמוסה דוכני ספרים, משומשים וחדשים, שנמצאים כמעט בכל פינה בעיר. הבולטים שבהם נמצאים באיזור כיכר Slaveikov ורחוב Graf Ignatiev. קשה להחמיץ אותם. אתה משוטט בעיר ורואה אנשים מבוגרים וצעירים כאחד, מסתובבים בירידי הספרים הללו, הפתוחים לעיתים עד שעות מאוחרות בלילה, מעלעלים ומדפדפים, ומנהלים שיחות ארוכות עם המוכרים. בהחלט תמונה לא שגרתית בעולם שבו ספרי הנייר נלחמים על קיומם כנגד אותן הרשתות וחנויות האונליין שמוכרות ספרים דיגטלים, שלא מרשרשים כאשר מעבירים דף. בסופיה, כך נדמה, שבוע הספר נערך מידי יום, כחלק משגרת החיים.

ספרים באריזות קרטון

DSCN5338

ועוד לא דברנו באוכל. כמי שגדל על אוכל בולגרי בסיסי קצת קשה לי לכתוב על הגסטרונומיה של העיר, ולאו דווקא בגלל המחירים הזולים כל כך. אתם יכולים לקבל שם ארוחה בשלש מנות (דג או בשר, כולל שתייה) ב-40-70 ₪. למי שלא קורא את השפה הבולגרית, ונאלץ לקרא את התפריט באנגלית, שמות המאכלים נראים קצת מגוחכים ואפילו מאולצים. איך אפשר לאיית מאכלים כמו קציצות פראסה, בניצה, מרק טראטור או שופסקה סלטה? כך או כך, מאכלים מהסוג הזה מחוללים מהומה בחיך שלי ושולחים אותי, מה זה שולחים, בועטים(!) היישר למחוזות הנוסטלגיה והילדות הכפרית. רוצים כמה המלצות לא אובייקטיביות למקומות אוכל נחמדים?  תסתכלו בסוף הספור הזה.

קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה. באחד מפרברי העיר סופיה, המכונה גם הכוכב האדום, מצוי מה שמכונה המוזיאון לאמנות סוציאליסטית (Museum of Socialist Art). אמנות, כידוע, לפחות במובן הקלאסי שלה, לא ממש מסתדרת עם ההווייה הקומניסטית, והשם נשמע קצת מוזר. אלא שהגירסה הזאת היא עדיין סבירה לעומת מה שאמור היה להיות שמו המקורי של המוזיאון: המוזיאון לאמנות טוטליטרית. המקום חדש יחסית. הוא נפתח בספטמבר 2011 עם לא מעט חששות, אולי מפני שהזכרונות הרעים שנשתמרו מהמשטר ההוא – תקופה שארכה קרוב למחצית המאה, עדיין טריים בקרב העם הבולגרי. המוזיאון הוא בעצם גלריה עצומה שמשתרעת על שטח של כ-7.5 דונם וכוללת בניין בו מוצגות התערוכות ופארק פסלים ענק. האולם היה סגור כאשר הגענו ונאלצנו להסתפק בסרט תעמולה מהימים ההם שהמחיש את נפלאות המשטר ההוא והראה כיצד העם הבולגרי "התגייס" בחדווה לטובת הבשורה שהגיעה מברית המועצות.

נשים חופרות

הספור האמיתי של המוזיאון הזה מתרחש בחוץ, בגן ענק שמכיל את פסלי המנהיגים מהימים ההם, יחד עם שורה מגוונת של דמויות מהווי החיים הסוציאליסטים. אפשר לראות שם חיילים בצבא האדום, עובדי תעשייה וחקלאים, וגם, איך לא, פסלי ענק של לנין וסטלין ושל המנהיג הבולגרי טודור ז'יווקוב המתנשא למימדים גרוטסקים. בתמונה למעלה אפשר לראות פסל של האמנית פנקה מינצ'בה משנת 1959 המראה "נשים חופרות" היוצאות לעמל היום.

תמונה הזויה בהחלט. עמים משקפים תרבויות בדרכם שלהם. אולם שום דבר לא הכין אותי לקראת אחד המקומות היותר הזויים, לטעמי, בסופיה ואולי באירופה כולה: המוזיאון הלאומי להסטוריה צבאית (National Museum of Military History). המוזיאון שנמצא תחת חסותו של משרד הבטחון הבולגרי משתרע על שטח של כ-40 דונמים ומכיל, שימו לב! מעל למיליון פריטים שמתייחסים להסטוריה הצבאית של בולגריה ואירופה כולה!

המדובר ב-4 קומות עמוסות לעייפה בפריטים ואוספים שמשקפים תמונות ורגעים מכל הסכסוכים המזויינים שבולגריה הייתה מעורבת עם מדינות אירופאיות אחרות. אפשר למצא שם לדוגמא מאות אלפים של חליפות ומדים, כומתות, דרגות, פגיונות, כידונים, רובים ואקדחים. אלא שכל זה הוא כאין וכאפס לעומת מה שקורה שם בחוץ, בפארק המגודר של המוזיאון. ממש במקרה הבחנתי בשלט קטן שהיה תלוי על הגדר ונכתב בו בשפה האנגלית: "הצילום אסור באופן זמני מסיבות בטחוניות". זו הסיבה שכל הצילומים כאן לקוחים מאתר המוזיאון שהכניסה אליו מלווה בצלילים של מרש צבאי.

ליחצו להגדלה..

אתה משוטט בפארק שבחוץ ולא מאמין. כאילו שאתה נמצא במקום הכינוס הזמני של מצעד צבאי מפואר שעתיד להתחיל כל רגע ברחובות סופיה. אפשר לראות כאן, בין היתר, מגוון עצום של תותחים וכלי ארטילריה בגדלים שונים. לא רחוק מהם ישנה סדרה של כלי רכב משוריינים מסוגים שונים, לרבות כאלה הנושאים גשרים מתקפלים. עוד כמה מטרים ומגיעים לכלי הנ"מ למינהם, ולעמדת הטנקים שכוללים כלים גרמנים מהתקופה הנאצית וטנקים רוסים מודרנים. וכל זה רק הכנה לקראת מערך של מטוסי מיג מדגמים שונים יחד עם סוללות של טילי סקאד הזקורים לשמיים. הבקור נערך בשעות הצהריים. לבד מהשומרים, במקום לא נראה, ולו תייר אחד, למעט כתה של ילדים קטנים שהסתובבה עם המורה בפארק ליד הטנקים. הזוי בלשון המעטה.

לאלה החפצים להתרענן, אולי להירגע מקולות המלחמה, כמה דקות הליכה משם, בשדרות Sitnyakovo, נמצא אחד הקניונים הידועים בסופיה – סרדיקה (Serdika). אבל אם כבר מדברים על רענון יכול להיות שפתרון טוב יותר הינו להגיע ברכב או במונית לויטושה. 

זורמים ומתגלגלים

נהר של אבנים. ויטושה הינו רכס הררי וגם פארק לאומי המצוי בדרומה של העיר ומזוהה עימה יותר מכל מקום אחר. מידי בוקר אפשר היה לראות מהחלון בחדר המלון כמה מהכפות המושלגות של ההר. "ויטושה היא הריאה הירוקה שלנו" אומר לי באנגלית משובשת נהג המונית שהסיע אותנו לשם. ההר הזה, אני למד, אינו גבוה במיוחד (פסגתו הגבוהה מגיע לגובה של 2290 מטרים) אבל קרבתו אל העיר והסביבה הייחודית שלו הפכו את ויטושה ליעד נחשק לתושבי העיר ולתיירים שאוהבים לטפס ולגלוש, וגם לטייל ולהתבודד בטבע. למרות הסמיכות לעיר מסתבר כי יש באיזור הפארק מאות רבות של מיני עצים וצמחים שונים, חלקם אופייניים למקום, כולל עשרות רבות של מיני ציפורים, ובעלי חיים, כמו: זאבים, צבאים, יעלים, עטלפים וחזירי בר. ישנם עדויות גם לקיומם של דובים חומים אלא שאוכלוסיתם דוללה בצורה דרמתית עקב ציד לא מורשה.

היעד שלנו בויטושה היה הרבה יותר סולידי אבל לא פחות מרתק: נהר האבנים, אתר הידוע בשם Zlatnite Mostove שפירושו: הגשרים המוזהבים. המדובר בצורות ייחודיות של סלעים חלקים, תוצאה של תהליכים גיאולוגים מורכבים, בינהם שחיקה של צורות סלע מסוימות שנוצרו על ידי תהליכים חוזרים ונשנים של הפשרה וקיפאון שהתרחשו במקום בעידן הקרח האחרון. אפיק הסלעים היפיפה הזה (התמונה למעלה) שזורם לאורך נהר וולאדייסקה (Vladayska) הוא אחד מכמה נהרות סלעים מהסוג הזה. כאשר תהיו במקום לא תוכלו שלא לשמוע את רחש ופכפוך המים שזורמים מתחת. למה גשרים מוזהבים? ההסבר השכיח מדבר על כך שהחזזיות הגדלות בהם משווים להם גוון זהוב כאשר הן מוארות באור השמש.

DSCN4713

להתבונן, לחטט ולהאזין. אם מחפשים זהב אמיתי בסופיה אולי מוטב ללכת ולבקר בקתדרלה על שם אלכסנדר נבסקי הקדוש שכיפות הזהב שלה מנצנצות לרחוק (למעלה). בכלל, את העיר סופיה, כמו כל עיר זרה אחרת, צריך לחוש ולמשש, לשוטט, להתבונן, להריח ולהאזין. כמו כל עיר אחרת, סופיה משתנה מידי יום.

הנה בחטף עוד כמה תמונות ורשמים אישיים מהמסע בן שבעת הימים שערכתי בה בסוף אפריל 2017. ישנו למשל הגראפיטי שמקשט את הקופסאות ותיבות החשמל ברחובות, ועצים שראינו בכמה רחובות וענפיהם עוטרו בקישוטי רקמה וצמר, אולי הדים למנהג בולגרי פגאני קדום. וישנה גם "סופה", מסעדת מרק צהבהבה (ראו בהמלצות למטה) שיש בה מפיות תלויות על הקירות, הנושאות מסרים של האורחים שבקרו. ואם אכן יצא לכם לבקר בקרוב בעיר, שימו לב לקיוסקים ה"סוציאליסטים" – חנויות עם אשנב נמוך וקטן מימדים, שכופים על הלקוחות שלהם לרכון בכל גופם, ואל תחמיצו את אמני רחוב וגם לא את האבנים והפסלים המשונים. דוגמא יוצאית דופן בעניין הזה הינה בית החילזון הבולט במוזרתו ובייחודו. וקיימים כמובן הרחובות ודוכני הספרים המשומשים, אבל על זה כבר דברנו.

קצת סופיה. לחצו להגדלה

מזונות טעימים במיוחד:

Before&After – בולגרי במיטבו  Hristo Belchev 12 St.

Mananstrirska Magernitza – זולה וטעימה  Han Asoaruh  67 St.

Supa Starמרקים מעולם אחר  Tsar Ivan Shishman 8 St.

Happy Bar&Grill – רשת מסעדות בעיר. שלא נופלים בהן

Confetti – גלידריה שמיימית  Graf Ignatiev  4 Str.

הכתבה פורסמה גם ב"מסע אחר אונליין" – http://www.masa.co.il/article/8355

 

*             *              *

תודה(!) שהגעת לכאן. "עולם ללא קופסאות" הינו תחנת תדלוק באוקטן גבוה של רעיונות, רשימות וספורי סף בתחומי המדע והטכנולוגיה, הפילוסופיה וההסטוריה של העבר (והעתיד).

הבלוג הזה הינו יצירה אישית ואינטימית, תוצאה של אובססייה וסקרנות שנמתחת לקצה. אשמח אם תבחן/ני את האפשרות להשתתף בהרפתקאות הללו בכל סכום שיראה לך. אני מצידי מבטיח להמשיך לשוטט ולהרים כל אבן – לפחות כזאת שנראית אחרת. תודה.

 

Other Amount: ILS

3 Comments

  1. לצערי לא בדקתי לפרטים, הרושם הכללי הוא שהעיר לא ממש מאורגנת בתחומים שונים. דוגמא טובה היא מצב הכבישים שמזכיר את הכבישים שלנו בשנות ה-70 של המאה הקודמת. יכול להיות שכדאי לבדוק את הנקודה הזאת באתרים ספציפים – כלומר באתרי האינטרנט שלהם דרך אחרת היא לנסות ולהגיע למורי דרך מקומיים בסופיה כדי להתייעץ עימם.

השאר תגובה