הספור על פרדריקה, בתם של רגינה (רחל לאה) וסמואל אברהם וויזנר, שתהפוך לגב' מנדלבאום לאחר נישואיה לוולף ישראל מנדלבאום, הוא ספור מדהים מכל כיוון שלא תסתכלו על זה.

הילדה היהודיה שגדלה בפרוסיה של המאה ה-19, בסביבה לא פשוטה, רוויה אווירה אנטישמית וקשיי פרנסה, הפכה, מחצית המאה אחר כך, לראש ארגון פשיעה גדול בניו יורק ואחת מפורעות החוק היותר נודעות, ויש האומרים, גם ההוגנות, בהסטוריה האמריקאית.

——————–

אשה גדולה גדולת מימדים. קראתי כמה וכמה כתבות העוסקות בסיפור החיים המרתק של הגב' מנדלבאום ואני מתקשה להחליט מהיכן מתחילים. אפשר אולי לפתוח בהבט הפיזי. פרדריקה הייתה אשה ענקית. היא התנשאה בבגרותה לגובה של 1.82 מטרים ושקלה בממוצע 113 ק"ג. היא לא הייתה, כפי שרומזים בעדינות המקורות, יפת מראה, אבל היה לה מטבע הדברים נוכחות מרשימה. אפשר לראות זאת היטב בדיוקנאות שלה שחלקם נשמר בספריית הקונגרס האמריקאי. ואם לסכם את הקטע הפיזי הזה, ניתן לומר שהמימדים של פרדריקה עזרו לה מן הסתם לפלס דרך בסביבה הקשוחה שבה גדלה, ובנסיבות החיים בהם בחרה אחר כך. כך למשל באחד מהרגעים היותר דרמטים במהלך החיים הצבעוניים שלה, היא חובטת בעוצמה רבה באפו של מפקח משטרה בניו יורק ומפילה אותו מכרכרתו.

פרדריקה נולדה בשנת 1825 בעיר קאסל, אז בירתה של הסה (Hesse), אחת מהישויות הפוליטיות הרבות שאכלסו את גרמניה לפני איחודה בשנת 1871. להיות יהודי בתקופה ההיא לא היה קל, בלשון המעטה והיהודים סבלו משורה של גזירות שכפו עליהם להתפרנס בדוחק. רבים מהם, בכללם משפחת וויזנר, התפרנסו מרוכלות ומסחר זעיר במזון, עבודות יד וחפצים משומשים. פרדריקה עצמה נאלצה כבר בגיל צעיר לסייע בכלכלת הבית. היא היתה נעה ממקום למקום, מוכרת, וסוחרת בחפצים משומשים ומיני סדקית.

בצילה הענק. אין פרטים רבים על התקופה הזאת אבל סביר להניח שהנערה הצעירה רכשה השכלה כללית, ובעיקר השכלה מסחרית. נראה כי במהלך השוטטות שלה בכפרים ובערים היא צברה ניסיון רב ויכולת מו"מ עם סוחרים בתחומים מגוונים. המקורות גם מזכירים שפרדריקה היתה טורחת לשוב לבית לקראת ההכנות לשבת, ווגם הקפידה לבקר בבית הכנסת. נראה כי ההרגלים הללו נשארו אצלה גם במהלך קאריירה המאוחרת שלה, והם מצאו ביטוי בטפוח ותמיכה בבתי הכנסת המקומיים בניו יורק וסביבתה.

פרדריקה נישאה בשנות ה-20 שלה (1848) ליהודי מקומי, סוחר קטן בשם וולף ישראל מנדלבאום. וולף עצמו, על פי עדויות של קרובי משפחה, עתיד להתגלות כדמות חלשה ונרפה שהיתה חוסה דרך קבע בצילה הענק של רעייתו. כאשר נולדה בתם בסי, שנה אחר כך, החליטה פרדריקה שהעתיד של משפחת מנדלבאום מצוי במקום אחר. בשנת 1850 הגרה משפחת מנדלבאום  לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות והתמקמה בעיר ניו יורק, ברובע קטן וצפוף שנודע גם בשם "גרמניה הצעירה".

האימפריה של מנדלבאום הגיע לשיאה בשנות ה-80 של המאה ה-19.  תמונת צבע נדירה של רחוב Mulberry  ניו יורק מאותה התקופה.  אוסף של מרק וולטר (Marc Walter).

 

את התיאור של השנים שיבואו אחר כך אפשר למצא בעשרות מאמרים שנכתבו על מלכת הפשע היהודית. בחלקם, אגב, יש שמץ של אנטישמיות , שבא לביטוי, בין היתר, בציורי הדיוקנאות שלה עם האף המעוקל. מה שברור הוא שרוכלת הסדקית הצעירה שהיגרה מפרוסיה, הצליחה בפרק זמן של כ- 35 שנים, עד שנאלצה לנוס מהעיר (ומשלטונות החוק) בשנת 1884, להקים אימפריית פשע של ממש תוך שהיא צוברת רכוש והון אישי בשווי של כ-25 מיליוני דולרים בערך של היום.

עדר עיזים בחנות. בימים הראשונים באמריקה פרדריקה ובעלה החלו לעבוד כרוכלי רחוב. בדיעבד אפשר לומר שהיא למדה היטב את השטח והחלה להתוודע לנפשות הפועלות. תחום שריגש אותה במיוחד, כנראה בגלל הפוטנציאל הכלכלי שלו, היה סחר ברכוש גנוב. עם השנים היא עתידה להכיר את הסוחרים הגדולים בתחום הזה, וגם לפתח מיומנות מיוחדת באיתור וקניית רכוש בעל ערך פוטנציאלי גבוה למכירה. מנדלבאום התקדמה במהירות. בשנת 1865 היא כבר יכלה להרשות לעצמה לרכוש בנין בן 3 קומות ברחוב קלינטון בניו יורק. בקומת הקרקע היא פתחה חנות סדקית (כאן בתמונה) ששמשה כחלון ראוה לפעילות האמיתית שלה, סחר ברכוש גנוב, בעיקר משי ויהלומים אותם אהבה במיוחד. היא לא בחלה בדבר. אחד מהסיפורים עליה קשור בשריפה הגדולה בשיקגו (1871). כמה ימים לאחר השריפה הופיע בחנות הסידקית שלה אדם יחד עדר עיזים גנובות, מנדלבאום לקחה. הכינוי שהודבק לה בציבור היה מלכת הגדרות (Queen of Fences) כאשר Fence הינו הכינוי באנגלית לאיש המתווך, זה שקונה רכוש גנוב ומוכר אותו למרבה במחיר.

אחת מהמסיבות של פרדריקה מנדלבאום – מתוך ספר זכרונות של מפקד משטרת ניו יורק ג'ורג' ווילינג (1887). 

גשר בין עולם הצללים לעולם האורות. בשנות ה-80 של המאה ה-19 הגב' מנדלבאום כבר היתה דמות מפתח בחיי העיר והחזיקה, בין היתר,  ברשת של בתים ומחסנים בניו ג'רסי ובברוקלין שאחסנו כמויות עצומות של רכוש גנוב. במאמר משנת 1884 מכנה אותה הניו יורק טיימס כ"מרכז של ארגוני פשע בניו יורק". לא מפתיע מאחר ומנדלבאום מנהלת בשנים הללו ארגון מסועף ומסודר להפליא. מצד אחד היא מנהלת קשרים עם ראשי הפשע בניו יורק וסביבתה, בינהם, סוחרי רכוש גנוב, שודדי בנקים ידועים ונוכלים בינלאומים, ומצד שני, מטפחת קשרים הדוקים, באמצעות מתן הטבות ושלמונים, עם קבוצה גדולה של קציני משטרה, פוליטיקאים ושופטים. היא השתלבה מצוין בחיי החברה של ניו יורק, ונהגה לארח את האליטה של העיר, כולל ראשיה, לארוחות ערב ומסיבות נוצצות. חוקי המשחק היו מוכרים ולא היה איש שלא הכיר את הספור של המארחת, אבל כולם הגיעו וגם נהנו מהמזון, מהחברה וכמובן מהבית שהיה מקושט בחפצי חמדה, וילונות ורהיטים יקרים שהגיעו מאין שהגיעו.

בספר זכרונות שלו מהתקופה ההיא ג'ורג' ווילינג, מפקד משטרת ניו יורק מקדיש לה פרק שלם. הוא רומז על האישיות המרתקת שלה ומספר, בין היתר, כי מנדלבאום עבדה עם רשת מסועפת של מאות גנבים וסוחרים שהתפרשה על פני כל היבשת האמריקאית, כולל קנדה, ולעיתים גם הגיעה לאירופה. היא נודעה, לדבריו, כפושעת "הוגנת" שנהגה, לדוגמא,  לערוב ולשחרר פושעים בכירים ממעצר…לדבריו של ווילינג, היא גישרה בין עולם הצללים ועולם האורות וגם נודעה כחברה נאמנה בבית הכנסת המקומי.

ילדי רחוב בניו יורק – סוף המאה ה-19 (http://bit.ly/2xhWUgH)

 

פמניזם, פדגוגיה וכייסות. מנדלבאום עסקה גם בענייני חינוך, כמובן מהזווית הייחודית שלה. בסביבות 1870 היא פותחת בעיר ניו יורק את ה: Grand Street School – ביה"ס ייחודי שנועד ללמד את ילדי העיר פרקים בתורת הכייסות, הגניבה והנוכלות. כ- 30 שנה אחרי שפייגין מ-'אוליבר טוויסט' של צ'ארלס דיקנס, מדריך את ילדי לונדון בכייסות, מנדלבאום מיישמת את הרעיון. ילדים המגיעים לביה"ס שלה שלה מקבלים שיעורים מפי גנבים ונוכלים מקצועים. המצטיינים שבהם עברו לשלבים מתקדמים יותר בהם רכשו מיומנויות בהונאות, סחיטות ופריצת כספות. אין צורך להוסיף שהמצטיינים עברו לעבוד ישירות עם הגברת מנדלבאום. זו מצידה נהגה לכנות את החבורה כולה: "אפרוחים קטנים" הם קראו לה אמא (Mother), או בקצור מארם (Marm).

ובעניין זה, ישנם אלה הזוקפים לזכותה של אמא מנדלבאום גם כמה נקודות זכות הנוגעות לנשים. בית הספר שלה היה פתוח גם לנשים צעירות, ונתן להן – לדבריה, סיכוי אמיתי להרוויח הרבה יותר ממה שהן היו מרוויחות כעוזרות בית, או כפועלות בבתי החרושת. קצת מאולץ אבל הייתה שם, נראה, כוונה טובה.

לאחר כ-6 שנות פעילות החליטה מנדלבאום לסגור את בית הספר לאחר ששמעה כי אחד הנרשמים ללימודים במחזור החדש הוא בנו של מפקח משטרה בכיר. לא ברור אם היתה זו מלכודת, או מקרה תמים, אבל מלכת הגדרות לא לקחה סיכונים. ובכל זאת, כמה שנים אחר כך (1884), חושיה החדים לא עמדו לה, והיא נפלה קורבן למבצע עוקץ מתוחכם של המשטרה. אנשיה קנו רכוש גנוב שסומן קודם לכן על ידי שוטרים מוסווים. הרכוש המסומן נתפש במחסניה והביא להפללתה. התובע המחוזי דאג כי השופט במשפט יהיה נקי מכל זיקה לאנשי מנדלבאום, וכל מאמצי עורכי הדין שלה, לרבות פניות לפוליטיקאים ולשופטים שהכירה, לא הועילו.

סצינה מהסרטים. מנדלבאום שוחררה בערבות עד לפתיחת משפטה. יום לפני המשפט יצאה הגברת הגדולה מביתה כשהיא לבושה בגד שחור, לרבות מגבעת מסוגננת עם נוצה. הסצינה הבאה כאילו נלקחה מסרט. פרדריקה הקפידה לנופף לשלום לבלשים המוסווים שעקבו אחריה יומם ולילה, ועלתה לכרכרתה בדרכה למשרד עורכי הדין שלה. בשעות הערב היא יצאה בדרכה חזרה לביתה כשהיא שוב מנופפת לשוטרים המלווים. בדיעבד הסתבר כי מי ששבה לביתה, לא הייתה פרדריקה אלא העוזרת שלה שהייתה גדולת מידות ולבושה בדיוק כמוה. באותו זמן מנדלבאום כבר הייתה בדרכה לגבול הקנדי כשהיא לוקחת עימה יותר ממיליון דולר בכסף מזומן ותכשיטים. באותה עת לא היה הסכם הסגרה בין קנדה וארה"ב והיא יכלה להשתקע לה, בלי כל חשש, בעיר הקנדית המילטון שבחבל אונטריו, כדי לבלות את שארית ימייה בשקט ובשלווה.

עבודה שאינה נגמרת. השנים הבאות לא האירו לה פנים. כשנה לאחר בריחתה, בתה אני נפטרה בניו יורק באופן פתאומי והיא חזרה לעיר על מנת להשתתף בהלווייה. מסבות שאינן ברורות היא לא נעצרה. אפשר אולי לפרש זאת במערכת הקשרים המדהימה שפרדריקה מנדלבאום טוותה עם אנשים במערכת החוק והממסד האמריקאי של אותן השנים.

בשנות ה-90 של המאה התשע עשרה, רגע לפני העשרים, מנדלבאום חלתה ובשנת 1894, בגיל 65 נפטרה. גופתה הובאה לניו יורק על מנת שתיקבר באחוזת הקבר של המשפחה בקווינס. ההלוויה הפכה לאירוע חברתי של ממש. השתתפו בה, לצד בני המשפחה, חלקם חובש כפות, גם המון רב של חברים וותיקים מעולם הפשע ,יחד עם עיתונאים, אנשי משטרה, פוליטיקאים וסתם אזרחים סקרנים שבקשו לחלוק כבוד אחרון. ישנם ספורים לפיהם כמה אנשים שהשתתפו בטקס מיהרו עם סיומו לתחנת המשטרה המקומית על מנת להתלונן כי כויסו. ספק רב אם האירועים הללו העיבו על הטקס, או פגעו בזכרה של המלכה.

————————–

Sources: http://bit.ly/2hmQAN9   http://bit.ly/2wL7e3Z  http://bit.ly/2iC3aMV  http://thebea.st/2wUEyo7  http://bit.ly/2xhWUgH

*    *    *

 

תודה(!) שהגעת לכאן. "עולם ללא קופסאות" הינו תחנת תדלוק באוקטן גבוה של רעיונות, רשימות וספורי סף בתחומי המדע והטכנולוגיה, הפילוסופיה וההסטוריה של העבר (והעתיד).

הבלוג הזה הינו יצירה אישית ואינטימית, תוצאה של אובססייה וסקרנות שנמתחת לקצה. אשמח אם תבחן/ני את האפשרות להשתתף בהרפתקאות הללו בכל סכום שיראה לך. אני מצידי מבטיח להמשיך לשוטט ולהרים כל אבן – לפחות כזאת שנראית אחרת. תודה.