לורם איפסום – מילים, מילים, מילים

 ויקיפדיה: “לורם איפסום או בקיצור ליפסום (בלטינית: lorem ipsum) הוא מלל מקובל וחסר משמעות המשמש “ממלא מקום” בעת עריכה, בתחום הדפוס, ההדפסה והפרסום. הטקסט משמש כלי לייצוג דפוס שאמור להתווסף למוצר הפרסום בעתיד. המדובר במלל ארוך במיוחד שניתן לבדוק עמו גופנים, וכן התאמת המלל לעמודים המעוצבים ובדיקת סוגי וגדלי גופן והתאמתם למוצר הסופי. בשל הדמיון של המילים בלורם איפסום ללטינית קלאסית, רבים חושבים שיש משמעות לטקסט, אולם לא נועדה להיות לו כל משמעות כל המטרה היא רק “תפיסת מקום”..” 

==========

 

ערימה מגובבת וחסרת כבוד. נמשכתי אל הסיפור של ה-“לורם איפסום” לראשונה, וזה היה לפני שנים, בעיקר בגלל השם המוזר עם הצליל הלטיני. המפגש הזה בין הלטינית – שפה שכמעט ואינה מדוברת היום (למעט בוותיקן), לבין העולם האמיתי נראה מסקרן. מהר מאד הסתבר לי שהטקסט המשונה הזה המכונה לורם איפסום הינו אך ורק שחקן משנה, מלל חסר פשר של מילים ומשפטים שכל תפקידו הינו למלא חללים ומרווחים בעמוד או בטופס בשלב ההפקה המוקדם של עבודת הדפסה ופרסום, וכל זאת על מנת להמחיש כיצד ייראו העמודים עם סיומה.

קצת לא נעים כל הסיפור הזה. הלטינית הינה שפה עתירת זכויות, שפה שהייתה מדוברת פעם בחלקים נרחבים בעולם, וממנה גם התפתחו קבוצה גדולה של שפות, בינהן ספרדית, צרפתית, רומנית, איטלקית. והנה, מילים ומשפטים מתוך השפה המפוארת הזאת נראים כאן לא יותר מאשר ערימה מְגוּבֶּבֶת של מילים ומשפטים המיועדים לשמש כחומר מילוי, ותו לא.

כאב ואושר. מי שהחזיר לטקסט הזה, לפחות במידה מסויימת, את הכבוד הראוי לו היה פרופ’ אמריקאי וחוקר לטינית בשם ריצ’רד מקלינטוק (McClintock). מקלינטוק  התחקה בזמנו אחר מקורה של מילה מסויימת המופיעה בטקסט הקלאסי של ה-לורם איפסום (ראה תמונה למעלה). למרות שמדובר כאמור באוסף אקלקטי של מילים ומשפטים הוא הצליח לזהות בו את טביעת היד של מרקוס טוליוס קיקרו, חוקר ומלומד רומי ידוע מהמאה הראשונה לפני הספירה.

מסתבר כי מקור הטקסט הינו בחיבור ידוע של קיקרו משנת 45 לפנה”ס אודות התיאוריה של האתיקה. במקור:  “de Finibus Bonorum et Malorum”, ובעברית: “על תכליות הטוב והרע”. המלה Lorem הוצאה מהמילה “dolorem”, שפירושה כאב וסבל. הפירוש של המילים: Dolorem Ipsum הוא: הכאב בפני עצמו. הקטע ב-לורם איפסום המקורי מדבר אם כן על כאב. אבל לא רק. הפיסקה הרלוונטית מפרטת קצת יותר: “אין אדם רוצה בכאב ככאב בלבד, או רוצה בו ומחפש אותו על מנת להרגישו רק כי הוא כאב. לעיתים ישנן נסיבות בהן כאב ועמל יכולים להביא לו אושר גדול”. 

שיבוש מכוון. איך קורה שקטע מחיבור פילוסופי חשוב בשפה הלטינית, שמדבר על אושר וכאב ועל המטרה של חיי האדם, הולך ומתגלגל, ומשתנה עם השנים, עד שהופך לג’יבריש שכיח ושימושי בתעשייה שלמה? התשובה שמציע ריצ’ארד מקלינטוק לשאלה הזאת, היא לא פחות ממדהימה. לדבריו,  מה שמכונה היום, לורם איפסום, שימש כחומר מילוי גם במאות קודמות. ראשיתו, לדבריו, לפני יותר מ-400 שנה, אי שם באירופה, כאשר דפסים ומפיקי דפוס שבקשו להדגים פונטים שונים, החליטו להשתמש בטקסט של קיקרו לצרכיהם.

דמו לעצמיכם איש דפוס מימי הרנסאנס שמתלבט עם עצמו כיצד הוא יכול להראות בתבנית הדפוס דגימות של פונטים מבלי שהמילים ותכניהם האמיתיים יסיחו את דעת המתבונן מהמבנה והצורה הגראפית? הוא לוקח לידיו כמה שורות מהחיבור של קיקרו, שכנראה היה זמין בבית המלאכה, ופשוט משנה ומשבש אותו על מנת שהוא יפוך לאנונימי ולא מוכר. מה שמפתיע במיוחד, מציין החוקר האמריקאי, הינה העובדה שטקסט ה-לורם איפסום מצליח לשרוד בנוסח הזה, פחות או יותר, גם בעידן המודרני כשהוא משתלב היטב במוצרים של התעשייה הדיגיטלית והופך לכלי שימושי של מעצבים ובוני אתרים ברשת האינטרנט.

פרעות טכנולוגיות. בשנים האחרונות מוצפת רשת האינטרנט במחוללים (Generators) שיודעים ליצור טקסטים ותכני דמה של לורם איפסום בכל תחום שהוא. את התכנים הם לוקחים מכל מיני מקורות ברשת, או מכאלה שאתם בוחרים עבורם. התוכנות הללו עושות בדיוק מה שעשה אותו דפס אלמוני מהמאות הקודמות; פורעות במשפטים ובמילים.

חיפוש מהיר בגוגל אחרי מחוללי לורם איפסום מעלה כ-530,000 תוצאות! מה שאומר שיש ברשת האינטרנט אלפים רבים של יישומים שכל תפקידם, ואין דרך אחרת לומר זאת, הינו להתעלל ולשבש עד היסוד משפטים ותכנים, בין אם זה לטובת הצרכים הפרקטים של מעצבים וגרפיקאים, בין אם זו רק צורת ביטוי של גיקים טכנולוגים, או של “סתם” חתרני רשת המבקשים להשתלח  בתכנים של העולם הקיים.

כך או כך, קשה להתעלם מהעובדה שהתוכן האיכותי בעולם האינטרנט נמצא בצרות, וערימות המלל והבולשיט רק הולכות ומתגברות (על הפילוסופיה של הבולשיט, כאן).  אבל נראה כי ישנם אנשי לורם איפסום החושבים גם על זה. הנה דוגמא של מחולל שמנסה להפוך את הטקסט שלו לקצת יותר מעניין ומשתמש בכתבי ניטשה כמקור השראה. טקסט בן 17 מילים שהופק עבורי על ידי ה- מחולל ניטשה נראה כך: Disgust free enlightenment holiest selfish enlightenment ascetic passion horror faith war. Strong trans valuation derive marvelous madness disgust

ובנוסח העברי שמציע המתורגמן של גוגל: “הסלידה ללא תשלום הארה הקדושה אנוכי הארה סגפנות תשוקה אימה מלחמה אמונה. ההערכה הממושכת החזקה נובעת משאט נפש מטורף“.

מילים מילים. מסקנה אפשרית לרשימה הפילולוגית הזאת יכולה להתייחס לשימוש שאנחנו עושים במילים. בודאי שאין כל הגבלה בכתב וברטוריקה של שפת היומיום, ואפשר לעשות עם המילים כל מה שחשקה נפשנו, לרבות להפכן למילות דמה, לצרכים כאלה או אחרים.

מה שלא ניתן לעשות זה להפריד מהמילה את המובן והמשמעות שלה. ואם לחזור לרגע לאותה פסקה מיוסרת של קיקרו שהפכה ל-לורם איפסום_ אנשי העיצוב והגראפיקה יכולים לעשות מה שהם רוצים, אולם לאחר שיכירו את המקור, יש מצב שיהיו אלה שיעצרו לרגע ויתבוננו במילים הללו שמרכיבות את “חומר המילוי”. בכל זאת, מילה כמו “כאב” (do-lorem) איננה רק צירוף של 3 אותיות.

 

—————-

תודה(!) שהגעת לכאן. “עולם ללא קופסאות” הינו תחנת תדלוק באוקטן גבוה של רעיונות, רשימות וספורי סף בתחומי המדע והטכנולוגיה, הפילוסופיה וההסטוריה של העבר (והעתיד).

הבלוג הזה הינו יצירה אישית ואינטימית, תוצאה של אובססייה וסקרנות שנמתחת לקצה. אשמח אם תבחן/ני את האפשרות להשתתף בהרפתקאות הללו בכל סכום שיראה לך. אני מצידי מבטיח להמשיך לשוטט ולהרים כל אבן – לפחות כזאת שנראית אחרת. תודה.