האלוהים של יום המחר

 

 יום שמש נעים. שתי נשים שותות מיץ קר,  מעשנות סיגריה ועסוקות בשיחה ובהתבוננות בפלא טכנולוגי. בהחלט  יתכן כי עוד רגע  הן תתחלנה לשוחח בעזרת האוזניות ושפופרת הדבור המעוגלת. ושימו לב למכונית המכונפת, אולי רכב  אוטונומי שחונה שם בצד,  וגם למלצר שמתפעל מהטכנולוגיה או אולי ממשהו אחר. ומה זו המראה שם מעל המצח? מי יודע? בעולם של שנת 2000 הכל אפשרי  ( Jean-Marc Côté 1898).

——————

גן נעול. העתיד חביב עלי בעיקר עקב הפוטנציאל האינסופי שלו להכיל הפתעות, אירועים לא צפויים ומוזרויות. הגחמה הזאת של הזמן לנוע מהעבר, בואכה ההווה, אל העתיד, והיעדר מכונה שתקח אותנו באופן ישיר, קדימה, או אחורה בזמן, מנציחים את העתיד כמקום סגור. גן נעול.

במיוחד כאשר מדובר בעתיד הרחוק. נכון שאנחנו יכולים לנסות ולדמות אותו בכח המחשבה והדימיון, ולהסיק מסקנות לגביו, על רקע העבר ומה שקורה בהווה, אולם כאשר מגיע זמנו, מסתבר שהוא שונה ואחר, מעבר לכל הציפיות. רוב הנסיונות שהיו בעבר לצפות בצורה פרטנית עולם עתידי, שנים רבות קדימה, נגמרו במבוכה גדולה עבור הנסיינים.

זה לא אומר שמפסיקים לנסות. עתידנות ו-ראיית העתיד היו ויהיו תמיד עיסוק מבוקש מאחר והם מונעים ומתודלקים דרך קבע על ידי התקוות והרצונות שלנו להסיר את מסך הערפל ולדעת מה יהיה. למי שיש כביכול את היכולת הזאת ש"לא מהעולם הזה" לצייר את העתיד ול"ברוא" מציאויות חדשות, נתפש בדרך כלל כבעל מעמד מיוחד, כזה השמור, על פי אמונות רבות, רק לאלוהים.

עתיד שמספר על ההווה. כאמור, רבים מהעתידים הללו שנוצרים על ידי צופי עתיד מסוגים שונים, בינהם חוזי עתידות, אצטגנינים, קוראי הקפה, קלפים, כוכבים וכד', יימצאו קרוב לודאי מוטעים. אלא שבהרבה מקרים זה לא ממש משנה. קחו תחזית שנתנה בעבר הרחוק ותקבלו אינפורמציה, לא פחות מרתקת, על עולם ההווה והתקופה שבה חי העתידן עצמו. דוגמא מרתקת הינה העולם שיצר צייר ואמן צרפתי בשם ג'ין מרק קוטה (Jean-Marc Côté). קוטה שחי במחצית השנייה של המאה ה-19 התבקש, אי שם בשנת 1898, לתאר באמצעות סדרה של איורים את עולם העתיד של שנת 2,000. הציורים נועדו כנראה לעטר חפיסות סיגריות או גלויות.

לא ברור מי הזמין את העבודה, יצרן צעצועים צרפתי, או אולי מפעל סיגריות, מה שכן ברור זה שהמזמין פשט את הרגל במהלך העבודה, כך שכל הגלויות שצייר קוטה לא שווקו לציבור הרחב בגלל היעדר תקציב. למזלנו, רוב התחזיות המאוירות של קוטה נמצאות עימנו היום לתודות לסופר המד"ב אייזיק אסימוב שידע עליהם והוציא אותם בספר מיוחד בשנת 1986.

עולם מצויר היטב. העולם של שנת 2000 על פי קוטה נראה מרתק וציורי. הכישרון האמנותי וזווית המבט הייחודית שלו מאפשרים לנו לטעום בצבעים משהו מהלך החיים, המחשבה והתרבות האירופאית מסוף המאה ההיא. מה שיקרה ויתרחש באמת בעולם שיגיע 100שנים הוא כמובן "קצת" אחר, אבל מה זה משנה.

 

בשנות ה-70 של המאה ה-19 הציג תומס אדיסון את הפונוגראף, מכונת ההקלטה המכאנית. איך זה ייגמר? האם עולם העתיד יהיה עולם של אודיו? כתות עם שולחנות חשופים, ללא מורה? בצד נראית מכונה ידנית הגורסת ספרי לימוד. סוף  עולם הנייר. (למעלה)

 

רגע לפני שהאחים רייט יטיסו את המטוס הראשון (1903) קוטה מעיף באוויר יונת דואר אנושית. " האם אלו המכתבים להם חיכית"? (למעלה)

 

המכניקה של השיער. מספרות לגברים ונשים. (למטה)

 

אחר כך אפשר לבקר אצל החייט המכאני. (למטה)

 

עתיד צהבהב. האדמה תחרש, התבואה תיקצר ותיערם והכל באמצעות מערכת כפתורים, מנופים וגלגלים שתשלט על ידי חקלאי בר מזל שיושב על כסא נצרים. (למטה)

 

השמיים מפסיקים להיות הגבול. ספינות אויר, מוניות, כבאים מעופפים ורכבי שמירה מעופפים..(למטה)

עולם המים אקזוטי לא פחות מעולם האויר.הוא נשלט על ידי טכנולוגיות שהן שילוב של בני אנוש ובעלי חיים. למטה,  אוטובוסים מתחת למים המונעים בכוח הלווייתן ומרוץ תת ימי באמצעות רכיבה על יצורים ימיים. (למטה) 

ובכל זאת, על היבשה זה נראה איכשהו קצת יותר בטוח. כרכרה מרווחת ופסטוראלית המונעת כנראה בכח הקיטור. ניתן לצפות ממנה  בנוף, להיהנות משיחה טובה ולהתרווח עם כוס קפה. (למטה)

 

——————-

                                                                                                                                        בחזרה לרשימת הפוסטים – עמוד הבית                                                                                           

———————–

תודה(!) שהגעת לכאן. הבלוג הזה הינו יצירה אישית ואינטימית, תוצאה של השקעת עשרות רבות של שעות עבודה וסקרנות שנמתחת לקצה.

אשמח אם תבחן/ני את האפשרות להשתתף בהשקעה בכל סכום שיראה לך. אני מצידי מבטיח להמשיך לשוטט ולהרים כל אבן שנראית מעניינת.