שקט ושלווה. אם אומרים לכם בשפה האנגלית “שיהיו לכם ימי אלסיון” (Halcyon days) זה אומר שרוצים בטובתכם ומאחלים לכם ימים של שקט ורוגע. מקורו של הביטוי הוא במיתולוגיה היוונית ובסיפור אהבתם הקלאסי של אלסיון וסאייקס (Ceyx) מלך תסאליה.
אלסיון היתה בתו של איאולוס (Aeolus) ששלט על רוחות הים. הרוחות נכלאו במערות ואיאולוס היה זה שמשחרר אותן על פי צו האלים. יום אחד יצא סאייקס להפלגה מסוכנת וספינתו נטרפה. רגע לפני שנסחף למצולות בקש מפוסידון אל הימים להביא את גופתו אל זרועותיה של אהובתו. כאשר אלסיון שמעה על גורלו של בעלה האהוב, השליכה עצמה במר יגונה לגלים. הדרמה האנושית הזאת נגעה לליבם של האלים והם הפכו את אלסיון ובעלה המת, לזוג ציפורים שהתאחדו בשנית.
על פי האגדה, ציפורי האלסיון מטילות ביצים בקינים ובמחילות ליד חופי הים האגאי. בתקופת הקינון, כך הסיפור, האלים דואגים לכך שהים יהיה רגוע ושקט. אז אם אתם נקלעים לאיזור החופים, נניח בסביבות 14-15 בדצמבר, או מחצית ינואר על פי גרסה אחרת, צפו לים כייפי ושליוו, ולימים של אלסיון.
פלא ביולוגי. ובמעבר חד למציאות, האלסיון המיתולוגית נקשרת למשפחת השלדגיים, כנראה שַׁלְדָּג לְבֶן־הֶחָזֶה, אלא שזה לא ממש משנה. השלדג איננה ציפור ידידותית וזאת בלשון המעטה. השלדג לבן-החזה מאופיין בקולניותו הרבה ובקולו החזק והצווחני. שלדג אחר, לא פחות קולני, מכונה פַּרְפּוּר עָקֹד שם שניתן לו משום שהוא מרבה לרפרף ולפרפר מעל פני המים.
לא מכבר יצא לי לצפות במשך שעה ארוכה בצמד שלדגים מהמין הזה. לטעמי, כאורניתולוג חובבני במיוחד, מדובר בסוג של פלא ביולוגי. המקור של הפרפור העקד נראה כחרב חדה, כשליש מאורך גופו. העין הגדולה והמפותחת שלו יודעת להבחין מגובה רב בדגים החמקמקים הנעים כל הזמן מתחת למים. היא גם יודעת להסתדר היטב עם אותו תעתוע אופטי מוכר שנגרם על ידי עצמים שנמצאים במים, מה שגורם להם להיראות, על ידי מתבונן מבחוץ, לא במקום שהם נמצאים באמת. ולבסוף, היא מצויידת בקשתיות-עין מקוטבות שמסייעות למנוע את סינוור השמש.
צרות של שלדגים. אי שם לאורך הירקון, באיזור שבע התחנות, ניסיתי לעקב אחרי שניים מהפרפורים הללו. ספור לא פשוט מאחר וקשה להתקרב אליהן. הן אולי נרתעות מהולכי על שתיים אולם באשר לדגים, הציפור הזאת לא רואה ממטר. כאשר היא מתחילה לרפרף מעל פני המים בגובה של כ-10-15 מטרים אתה יודע ששניות ספורות אחר כך היא תצלול למים במהירות מסחררת ותיחבט בהם בעוצמה רבה כמו טייס קמיקזה.
חשבו למשל כמה פעולות צריך לבצע המוח הזעיר של השלדג הזה כאשר הוא נמצא בגובה רב ותר אחר טרפו? וכל זאת, כאשר הוא חייב להניע את כנפיו במהירות ובעוצמה רבה כך שיישאר בנקודה קבועה באויר, עד לרגע שבו הוא יאתר את המטרה ויקבל החלטה לתקוף.
ואם אכן מלאכתו צלחה, הוא עדיין צריך לנסוק חזרה עם נוצות רטובות ומטען לוואי בפה. הצלילה למים נעשיית כמובן בפה פעור על מנת ללכוד את הדג. ברגע הפגיעה במים, לשונו הקצרה פועלת כמעין שסתום שנועלת את מפתח המקור ואת נחיריו. גם העיניים מצוידות במעיין “מגבים” ביולוגים – זוג עפעפיים שקופים הנעים מקדמת העין לחלקה האחורי, כך שהוא יוכל יוכלו לראות היטב מתחת למים.
כך או כך מיתולוגיה ו- אוֹרְנִיתוֹלוֹגְיָה לא הולכים ביחד, והאלסיון המודרנים רחוקים מלנסוך שלווה, בעיקר כלפי כל מה ששוחה במים.
אני נזכר פתאום בשיר מקסים שכתבה תרצה אתר אודות הכמיהה להיות דג מאיזור הפלופונס.
לו הייתי דג
פלא,
שמך ירקרק
תכלת,
לו הייתי דג
שמך ירקרק, או גם אפילו תכלת,
זה היה נפלא
או אה!
איזו צהלה
או אה!
לו הייתי דג
תכלת ירקרק,
הו, אילו רק הייתי.
נשמע יפה אבל פחות משכנע כאשר פרפור עקד וחסר מנוח נמצא בסביבה.
———————
—————————————-