לקחת את ליאונרדו לריאות

הנשמה האחרונה. אחד הפריטים היותר משונים במוזיאון הנרי פורד בדירבורן, מישיגן ארה"ב הינה מבחנת זכוכית קטנה ואטומה המכילה את "נשמתו האחרונה" של תומס אדיסון. אם זוכרים שאדיסון נפטר בשנת 1931 קל לחשב כי ה"נשמה" מצוייה בה כבר כ-86 שנים. ראשיתו של הפריט המוזר הזה הינה בידידות העמוקה ששררה בין אדיסון להנרי פורד. כאשר אדיסון היה על ערש דווי, בקש פורד מבנו של הממציא לשים מבחנה ליד המיטה. על פי השמועה הונחו בחדר מספר מבחנות, ואחת מהן לאחר שנחתמה בפאראפין, נתנה להנרי פורד.

קשה כמובן לבדוק את ממשות הטיעון הזה. פורד עצמו, ממש כמו אדיסון, היה טיפוס אקסטרווגנדי ומלא מוזרויות. גם המבחנה שקבל אבדה ונמצאה מספר פעמיים עד שהגיעה למוזיאון. מה שמעניין בסיפור המשונה הזה הינה העובדה שמולקולות אוויר, לרבות אלו המצויות במבחנה של אדיסון, עשויות להכיל כמויות זערוריות של גזים שעברו חלפו בריאותיהם של אנשים מפורסמים במהלך ההסטוריה של המין האנושי. אין דרך אחרת לומר זאת: האוויר שאתם נושמים ופולטים, לרבות מנת האויר שאתם מכניסים ברגע זה לראותיכם, עמוס ברגעים היסטורים.

אחווה מולקולרית. אם רוצים לחדד את זה עוד מעט, קיים בהחלט סיכוי סביר שברגע זה חולפות בדרכי הסמפונות שלכם מולקולות גז שעברו בגופם של אנשים כמו סוקרטס, מרקוס אאורליוס, בטהובן, טולסטוי ואפילו, תומס אדיסון. הקשר האוורירי הזה נשמע די מרגש שהרי לכל אחת ואחד מאיתנו יש גבורים תרבותיים משלו, ונעים לחשוב שקיים קשר פיזי, גם עם חמקמק משהו, באמצעות אותם חלקיקי אוויר זעירים ומשותפים.

השנה יצא לאור בארה"ב ספר חדש שנקרא: נשימתו האחרונה של יוליוס קיסר, שעוסק, בין היתר,  בדיוק בהבט הזה. סביר מאד להניח, טוען המחבר סאם קיין (Kean), כי הנשימה הקרובה שלך תכיל כמה ממולקולות האוויר שיוליוס קיסר נשף כאשר נדקר על ידי חבורת הקושרים במושב הסנט. החישובים ש-קיין עושה עמוסים הנחות והכללות, ובעיקר במספרים עם עשרות אפסים, אבל ההיגיון נראה משכנע. מלבד קיין יש כמה וכמה כימאים ופיזיקאים חובבים שמתמודדים עם הכימיה והמתמטיקה הכרוכה בספור המולקולרי הזה. אחד מהם נמצא כאן.

Vincenzo Camuccini, "Morte di Cesare", 1798,
וינצ'נזו קאמוצ'יני – מותו של קיסר", 1798

אפסים ועוד אפסים. בואו ננסה להתקדם עם הספור הזה ולעקוב אחר אותן מולקולות האויר שנפלטו מפיו של קיסר בנשימתו האחרונה. זה היה באידו של מרץ, שנת 44 לפנה"ס בתיאטרון פומפיוס ברומא. לשם כך צריך כאמור להגמיש מעט את הכללים הסטטיסטים ולאמץ כמה הנחות, למשל כמו זו הקובעת שבכל נשימה שאנחנו לוקחים לראותינו, בטמפרטורה ובלחץ אוויר סטנדרטי, יש בסביבות 1.25×10²²  מולקולות אוויר, שזה בערך חצי ליטר של חנקן, חמצן וקצת גזים אחרים כמו פחמן דו חמצני, ועוד. במספרים זה נראה כך: 1,250,000,000,000,000,000,000,000.

CaesarsLastBreath

על פי הנראטיב הזה עננת גז זעירה בנפח דומה, נפלטה  מלועו של יוליוס הקיסר והתפזרה לחלל האוויר. לא ניתן לעקוב כמובן אחרי המולקולות הספציפיות שיצאו מפיו של האיש הגווע, אבל אפשר לשער שכולן התפשטו לחלל האוויר ולאטמוספירה. בסוגריים אפשר גם לציין כי אם נותנים מספיק זמן, חלק מהן עשוי היה להקלט ולהיטמע למשך תקופות ארוכות באוקיינוסים וב-חי והצומח של העולם. ההנחה שלנו הינה שהמולקולות של הקיסר התפזרו באופן שווה ברחבי האטמוספירה. היה להם מספיק זמן לכך, למעלה מ-2,000 שנה.

הנתון הבא שצריך לאמץ לצורך המסע שלנו הינו נפח האטמוספירה כולה, אם לדייק, עד לגובה של כ-15 ק"מ, זאת מאחר ו-99 אחוז מהגזים מתרכזים במרחב הזה. חישוב פני השטח של כדור הארץ (בהנחה שהוא עגול) והכפלתו ב-15 נותנת לנו את הנפח הכולל. המספר שמתקבל הוא: 8.0×10¹⁸m³ , או באפסים, כמו שאנחנו אוהבים: 8,000,000,000,000,000,000 מטר מעוקב אוויר!

האוויר של יוליוס. יש לנו כעת שני מספרים שמאפשרים להתקדם: נפח האוויר באטמוספרה ומספר המולקולות המצויות בנשימה אחת. עוד כמה חישובים מהירים מספקים את הסחורה ומראים כי במחצית הליטר של מולקולות אוויר – הנפח של נשימה ממוצעת, יש בממוצע כ-1.28 מולקולות מנשימתו האחרונה של יוליוס קיסר. קחו נשימה כעת וקבלו בין 1-2 מולקולות שננשפו מפיו של הקיסר הרומי שחי ומת לפני הספירה.

ה"בעיה", אם ממשיכים לזרום עם הסיפור הזה, שהוא עובד כלפי כל דמות הסטורית. נניח לדוגמא, שבנשימה הזאת (ובכל נשימה אחרת) חולפת אצלכם "אורחת" שבקרה בעצמה בגופו של ליאונרדו דה וינצ'י, זה כנראה יעשה לכם טוב, אלא שממש באותה נשימה בה "התארח" אצליכם גאון הרנסאנס, ישנן לצידו  מולקולות שעברו אצל כל הרשעים והצוררים של העולם.

Happiness Joy Nature Open Air Pure Air Breathing
לקחת לריאות

מי יודע, יום אחד אולי ניתן יהיה לאפיין מולקולות ספציפיות בעזרת מניפולציה ברמה המולקולרית, ולעקוב אחריהן כמו שעוקבים אחר ציפור המצוידת במשדר זעיר. הזמן העובר יחד עם הרוחות, האוקיינוסים, האורגניזמים והצמחייה של העולם ידאגו לכך שזה יהיה סיפור מרתק במיוחד.

———————–

תודה(!) שהגעת לכאן. הבלוג הזה הינו יצירה אישית ואינטימית, תוצאה של השקעת עשרות רבות של שעות עבודה וסקרנות שנמתחת לקצה.

אשמח אם תשקל/י את האפשרות להשתתף בהשקעה בכל סכום שיראה לך. אני מצידי מבטיח להמשיך לשוטט ולהרים כל אבן שנראית מעניינת.

Other Amount: ILS

השאר תגובה