עם נפילת האימפריה הרומית במהלכה של המאה השלישית לספירה נעלמו הפילים מאירופה המערבית. מה שגרם לכך שבמשך מאות השנים שיבואו, האמנים האירופאים יציירו פילים רק על סמך שמועות, כתבים ישנים ומנה הגונה של דימיון.
התוצאה: ספרי החיות של ימי הביניים והרנסנס עמוסים במגוון עצום ומוזר של ׳חיות עם חדקים׳ שהקשר בינן לבין הפיל במציאות הינו מקרי בלשון המעטה.
—————————–
אבולוציה המתרחשת בדמיון. אוּלִי ווסטפאל (Westphal) הינו אמן גרמני צעיר שחי בברלין ועושה אמנות הקשורה בצורה שבה אנחנו, בני האדם, קולטים וחשים את הטבע שמסביבנו. הוא שם דגש מיוחד, לדבריו על האופן שבהם משפיעות אידיאולוגיות ותפיסות מוטעות על תפישת המציאות.
דוגמא מרתקת היא עבודה שפירסם לפני כמה שנים תחת הכינוי: Elephas Anthropogenus. ווסטפאל מתחקה כאן אחרי מה שאפשר לכנות כאבולוציה של דימויי הפילים, החל מנפילת האימפריה הרומית, וימי הביניים ועד לעידן הנאורות.
לאחר נפילת האימפריה, מסביר האמן הגרמני, הפילים כמעט ונעלמו מאירופה המערבית. משום כך נאלצו המאיירים בימים ההם להסתמך רק על שמועות ועל עדויות בע"פ ובכתב. התוצאה היא שהם בעצם המציאו יצורים שאינם קיימים. היו בהם אמנם תכונות בסיסיות כגון, חדק ושני חטים אבל אלה היו פילים שונים ומשונים.
כנסו כאן ל- אילן היוחסין של פילי הדמיון של ווסטפאל ותוכלו למצא שם מעל 150 פילים ש"נבראו" בתקופות שונות. הנה כמה אקזוטים במיוחד:
מקור עיקרי לעבודתו של אולי ווסטפאל היו ספרי החיות בימי הביניים המכונים: בייסטיארי (Bestiary). הפילים, כך נראה, קבלו בספרים האלה תשומת לב מיוחדת והם לובשים בהם צורות שונות ומשונות, לעיתים מגוחכות, מפלצתיות וגם דמוניות. היצירתיות של מציירי הפילים הושפעה מהכשרון האמנותי שלהם, וגם מרוח התקופה. הספרים הללו לא רק שמשו אינדקסים ואינציקלופדיות מאוירות של חיות אמיתיות ומיתולוגיות, אלא גם שקפו סוג של אמירה דתית, לא פעם עם אמירות צדקניות ומוסריות, כמיטב המסורת המדיאוולית.
סקס וחצוצרות. לתשומת לב מיוחדת זכה החדק, אותו איבר מרכזי ודומיננטי באמצעותו הפיל שותה ואוכל ומתרחץ, ואוחז ומלטף, ומתגרד, ומה לא. ברבים מאיורי הפילים הוא מתפתח לכיוונים שונים ומלאי דימיון. הוא נראה מפותל, משונן, הולך ומתרחב, ארוך ומשתלשל, ופעמים רבות גם מזדקר ונראה כשופר, או חצוצרה שאינה מבוישת בלשון המעטה.
פילי חצוצרה ספר חיות צרפתי במאה ה-13:
חדקי החצוצרה לא היו הדבר המוזר היחיד בפילים הללו. אחת האמונות היותר מוזרות היתה הדיעה הנחרצת שמופיעה ב- "פיסיולוגוס" (Physiologus), ספר חיות מהמאה ה-2 או ה-3 לספירה, לפיה לפילים אין מפרקים וברכיים והם לא יכולים ל..התכופף. מסבה זו נבצר מהם לנוח, או לישון בישיבה או שכיבה. זה גם השפיע על חיי המין שלהם.
הסקס של הפילים הוא ספור מרתק והזוי במיוחד והוא קשור בצמח הדודאים שמכיל רעלים חריפים אבל גם בעל סגולות לעוררות התשוקה המינית (אַפְרוֹדִיזְיָאק). הנקבה אוספת את הצמח, טועמת מעט ומציעה גם לפיל. הם מקיימים משגל סוער. אחר כך, על מנת להמליט הנקבה נכנסת לאגם או בריכה עד שהמים מגיעים אל פטמותיה, וזאת על מנת שתוכל אחר כך להרים את הפיל הצעיר.
בתבליט עץ הזה מסוף המאה ה-16 (למטה) נראית הפילה אוספת עלים מצמח הדודאים על מנת להגישו לזכר.
פיל במתנה. ההנחה כי הפיל "נוצר" מחדש בידיהם של ציירים במערב אירופה בהיעדר דוגמאות חיות, עשויה להסדק מעט נוכח העובדה שבשנת 1255 הגיעה לאנגליה דוגמא חיה, פיל שניתן במתנה למלך הנרי ה-3 מלואי ה-9 מלך צרפת. הפיל שהושם בחדר מיוחד במצודה של לונדון הפך לאטרקציה ומוקד עליה לרגל. מתיו פאריס, הסטוריון בן התקופה שגם צייר את הפיל (למטה) טען נחרצות שהוא מאמין שזהו הפיל היחיד שנראה באנגליה מעולם.
צורתו של הפיל ומידותיו מתוארים בפרוטרוט בספר החיות של מתיו פאריס שנמצא היום בספריית פארקר בקיימברידג'. נאמר שם, בין היתר, שהוא זכה למזון מיוחד שכלל בשר בקר טרי ומשובח ויין יקר. שנתיים אחר כך, בשנת 1257 מת הפיל מ"שתיית יתר".
———————————-
תודה(!) שהגעת לכאן. הבלוג הזה הינו יצירה אישית, תוצאה של השקעת עשרות רבות של שעות עבודה וסקרנות שנמתחת לקצה.
אשמח אם תשקל/י את האפשרות להשתתף בהשקעה בכל סכום שיראה לך. אני מצידי מבטיח להמשיך לשוטט ולהרים כל אבן שנראית מעניינת.