חברת אמזון האוחזת בנתח עיקרי בשווקי הספרים בעולם הוציאה בעשור האחרון שורה של קוראים אלקטרונים מסדרת קינדל שמתיימרים לדמות בצורה כמעט מלאה את ספר הנייר, ויותר מזה.
האם זאת היא שעת הדמדומים של הספר הנייר? קשה לדעת, סקרים שונים שנערכו לאחרונה דווקא מצביעים על גידול מסוים במכירות הספרים ברחבי העולם. אלא שישנם אלה הסבורים כי הבעיה האמיתית איננה דווקא בצורה העתידית של הספר אלא בהתגברות הרעשים והסחות דעת בסביבה שלנו, מה שעשוי להפוך את חוויית הקריאה לכמעט בלתי אפשרית.
——————-
מישוש ורשרוש. אני מסתכל על “אואזיס”, קורא ספרים אלקטרוני החדש של חברת אמזון. איכות הכתב והרזולוציה של הקינדל הזה היא מדהימה (300 ppi), הוא דק וקל וניתן לקרא בו כמו בדף נייר ללא בוהק מסנור גם ביום שמש. העיצוב שלו מאפשר אחיזה נוחה וממושכת, גם ביד אחת, והכל עם סוללה שמחזיקה שבועות ארוכים.
בנובמבר 2007 הוציאה חברת אמזון את הקינדל הראשון. יחד איתו החלו להמכר ברחבי העולם קוראים אלקטרונים של חברות אחרות. להבדיל ממקרים רבים בהם טכנולוגיות חדשות ומשופרות דוחקות את הקיימות, כאן המקרה נראה שונה. למרות הכניסה של טכנולוגיות ואמצעי קריאה זמינים ומהירים, נראה כי ספר הנייר מחזיק סדרה של תכונות מנצחות שמחזיקות אותו עדיין חזק על המדף. התכונות הללו כוללות, בין היתר, את יכולת המישוש של דף הנייר, אפשרות הדפדוף, הרשרוש, ההבטחה הנרמזת בעוביו של הספר – מה שמלמד על משכה של הרפתקת הקריאה, הכריכה האסתטית, ועוד ועוד. כפי שזה נראה כעת, המוצר הזה, עם חולשות וגחמות שנוצקו בו לפני יותר ממחצית המילניום, לא הולך לשום מקום, לפחות בינתיים.
הקינדל המכונה אואזיס גם עמיד למים. טיבלו אותו במים עד לעומק של 2 מטר והוא לא יתרגש מזה. יכול להיות שדווקא כאן החברים מאמזון פספסו קצת. מזה שנים הם מנסים למכור לנו את חווית הקינדל כחווית קריאה הדומה לזו הנרכשת בעת הקריאה בספר אמיתי, אבל אם תנסו להשליך את ספר הנייר שלכם לאמבט מלא, אתם יודעים בדיוק מה יקרה. יתכן שיום אחד גם תופיע טכנולוגיה של קינדל חסין אש, אלא שאז הדימיון לספר הישן והטוב רק ילך ויתרחק. מראות של שריפת ספרים הפכו זה מכבר לחלק מהזיכרונות הקולקטיביים של המין שלנו, ונדמה שהן דווקא מנציחות ומקבעות את ספר הנייר כמותג-על של הציוויליזציה שלנו.
לחבר את הנייר לאינטרנט. אחד הצעדים הראשונים בהם נקטו יצרני הקינדל על מנת להעצים את חווית הקריאה והשקיעה בספר, היה לבודד אותו מכל אותן התראות קופצניות שמגיעות אלינו מאתרי חדשות, שרתי מייל, רשתות חברתיות וכד’. הרעיון, על פי אנשי הקינדל הינו “לחבר את הנייר לאינטרנט” באמצעות שורה של תחבולות ואמצעי פיתוי והנגשה.
ניסיון מעניין הינו התקנת מערכת השמעה משוכללת שמאפשרת לקורא , אם ירצה בכך, להאזין לעלילת הספר בקול נעים ונינוח. ישנם ספרים המלווים בקטעי וידיאו, קטעי מוסיקה וגם במבחר קולות המקריאים את הסיפור בניסיון לשוות למסע הקריאה סוג של חווייה מסוג אחר. תכונה נוספת, מבטיחה לא פחות, של הספר האמזוני הינה העובדה שהקינדל הופיע מלכתחילה, עם כל הספרייה. הספרייה של אמזון שנותנת את הטון בתעשיית הספרים העולמית רק הולכת וגדלה. בימים אלה אתה יכול לבחור וגם לקבל תוך שניות ספורות, ספר ספציפי מתוך ספרייה בת למעלה מ-4 מיליון כותרים!
הריח של החדש. במקום לגלוש בספרייה המקוונת עם העכבר ומנועי החיפוש, שוחרי הנייר יכולים כמובן לגשת לחנויות הספרים הגדולות. שיטוש בחנויות הללו מגלה כי מצבו של הספר, עם לשפוט על פי מראה העיניים, מעולם לא היה טוב יותר. ואם מותר לרגע לדבר בצורה משוחדת, כיליד המאה ה-20, יש משהו מאד אופטימי בשילוב הזה שמתקיים בין הריח של החדש, לבין ערימות הספרים עם שלל הכריכות המרהיבות והכותרות הזועקות שמבטיחות לך, כל אחת מטעם עצמה, יציאה להרפתקה מרגשת במיוחד.
גם ספריות הנייר הציבוריות מנסות בשנים האחרונות להתאים עצמן למציאות. הספרייה של פעם שהיוותה מקום מפגש חמים לאוהבי ספר, ומרחב מענג לשוטטות בין מדפי הספרים העמוסים, משנה את פניה ברוח הזמן והופכת לספרייה מקוונת והיברידית שמאחסנת ישן לצד החדש. הכל מקוטלג וממוחשב ואפשר לאתר בקלות פריטים מתוך אוספי נייר או אוספים דיגיטליים בתחומים שונים.
שקיעה נוגה. נתונים שפורסמו לאחרונה במגזין WIRED מצביעים על כך שבשנים האחרונות יש דווקא ירידה במכירות של הספרים האלקטרונים, ומצד שני, עלייה במכירות ספרי הדפוס. סקר של חברת PEW מביא נתונים לפיהם 65% מהמבוגרים בארה”ב ציינו שקראו ספר מודפס בשנת 2016. במקביל, ישנם מחקרים המצביעים על כך שהמכירות של הספרים האלקטרונים דווקא גדלות בהתמדה, והרצון של האנשים לקרא בטאבלט עלה ב-5 השנים האחרונות פי 4. גם הנטיה לקרא בסמרטפונים ו/או במחשבים ניידים ושולחנים גברה. מה שאולי מצביע על כך שהרגלי הקריאה שלנו הולכים ומשתנים.
המערכה הסמויה והגלויה בין ספר הנייר לקורא הדיגיטלי מתנהלת בסביבה הומה במיוחד, וישנם אלה הסבורים שהשאלה שצריכה להישאל איננה מה יהיה הפורמט של הספר העתידי, אלא כיצד ייראו הרגלי הקריאה שלנו? והאם בסביבה עתידית, צפופה ועמוסת גירויים טכנולוגים נוכל לשוב ולשקוע” בספר, כמו פעם?
הפרעת קשב פלנטרית. ידידה ותיקה וחובבת ספר מושבעת אומרת לי כך: “אני מפנה לי את הזמן ושוקעת בכורסא שלי עם הספר, לקראת מעשה האהבה הגדול. אלא שזה לא קורה. כמה דקות אחר כך אני מתחילה להתפזר”.
לא ממש מפתיע. הטכנולוגיות החדשות שהתפרצו לחיינו ברבע הראשון של המאה ה-21 מלוות בסדרה בלתי נגמרת של מהומות דיגיטליות ורעשי רקע. המדובר בקבוצה גדולה של חוטפי זמן – גזלני צומי ומסיחי דעת צבעונים שמציקים לנו, פעם אחר פעם. המסיחים הללו פורעים ומשבשים את יכולת הריכוז שלנו, ומפירים שוב ושוב את השקט והבדידות הנדרשים על מנת לשקע בספר, ובאותו תהליך קוגניטיבי מופלא המכונה: קריאה. בין חטיפי הזמן היותר מובהקים אפשר לציין את צלילי הסמרטפונים, הנקישות, ההתראות המתפרצות, הזמזומים והרעידות, וגם את נצנוצי אורות המרצדים ממסכי המחשבים והטלווזיות, וקולות הטריילרים של הסדרות והסרטים המפתים שנמצאים מעבר לפינה.
להיות עם עצמך. נכון שתמיד ניתן להוריד את השאלטר, לכבות את הטלפון, לנעול את הדלת, או סתם להתרחק מאנשים. אלא שגם זו יכולה להיות משימה לא פשוטה. לא פעם נדמה כאילו הטכנולוגיות החדשות הללו משחקות איתנו משחק מלוכלך במיוחד. במהלך המשחק הזה הן מפזרות בסביבה שורה של פיתויים וגרויים שגורמים לנו, כמעט בעל כורחינו, להתמכר ל”אי שקט”, גם כאשר אנחנו נמצאים (רק) עם עצמנו.
סיפור ממאות קודמות מספר על הפילוסוף היווני סוקרטס שניסה להשיא עצה לקרוב משפחה צעיר שהיה מסתובב בחוצות אתונה במשך ימים ארוכים, אבל וחפוי ראש. “קח לך קצת חופש” אמר לו הפילוסוף, “צא לאחד האיים, לך לבלות, לשחק, שתה קצת..”. כמה חודשים אחר כך הם נפגשים שוב באתונה. בן המשפחה הצעיר שוב עם פנים קודרות. “עשיתי בדיוק מה שאמרת מורי ורבי”, אומר הצעיר. “יצאתי לאיים ונסיתי לבלות ולשמוח, אבל ללא כל תועלת”. לא פלא משיב לו סוקרטס, שהרי ל-איים האלה לקחת גם את עצמך.
שולחן קטן בצד. הספרייה הציבורית, אחד מאותם המאחזים הוותיקים של ספרי הנייר מנסה כאמור להתאים את פניה ולקלוט גם את ה”יצורים” האלקטרונים החדשים. על פניו, צריך לומר, הניסיון הזה נראה קצת מוזר, מאחר והסביבה הטבעית של הכותרים הדיגיטלים, עם הספריות שלהם, היא על פני המסכים וברחבי הרשת.
קפצתי היום לבקר, כלומר.. לגלוש באתר הספרייה הציבורית הגדולה ברמת השרון. “הבאים בשערי הספריה המרכזית” – כך כתוב בעמוד הכניסה, “מוזמנים לשבת בכורסא נוחה, וליהנות מהעושר הגדול הצפון באוספיה: ספרים, עיתונים, מאגרי מידע, גלישה חופשית באינטרנט…ספרים לתינוקות, “ספרים מדברים”, עיתונים וכתבי עת פופולארים לילדים ומבוגרים בנושאים שונים, קלטות וידאו וסרטי DVD הניתנים בהשאלה….“, ועוד.
האם ניתן בספרייה הזאת, או בספריות ציבוריות אחרות, לבחור, כמו פעם, שולחן שקט בצד ולשקוע בעלילה? אני מניח שזה מצב אפשרי. ובכלל מקומות בריחה אינם חסרים. האם הבדידות תסייע לנו להיכנס אל הסיפור? מי יודע? יהיו אלה שיגידו שהבדידות – זה לא מה שהיה פעם. דייב לימפ (Limp) מאמזון הגדיר זאת נחמד: “ככל שאנו מוסחים יותר, הבדידות הופכת ליקרה יותר”.
——————-
————–
תודה(!) שהגעת לכאן. הבלוג הזה הינו יצירה אישית, תוצאה של השקעת עשרות רבות של שעות עבודה וסקרנות שנמתחת לקצה.
אשמח אם תשקל/י את האפשרות להשתתף בהשקעה בכל סכום שיראה לך. אני מצידי מבטיח להמשיך לשוטט ולהרים כל אבן שנראית מעניינת.
הלוואי שהיה לי קינדל המכיל ספריה שלמה בתקופה בה הייתי נווד.