נשמה חסרת מנוח

עם האחוריים לחזית.         2013.  ד"ר קמבל פרייס, האוצר של אגף הארכיאולוגיה של מצריים העתיקה במוזיאון האמנות במנצ'סטר, אנגליה, סבר בתחילה שעיניו מתעתעות בו. אחד מפסלוני הקבורה בתצוגה שגילו נאמד בכ- 3,800 שנים, זז ממקומו הקבוע וסב לאחור. עניין לא ברור מאחר והפסל הקטן, כ-25 ס"מ גובהו, ניצב על מדף זכוכית בחדר סגור למבקרים, ופסלים, כמו כל חפץ אחר דומם, לא נוטים לנוע ממקומם אלא אם כן מופעל עליהם כח חיצוני כלשהו. פיזיקה פשוטה.
אלא שכאן, כך נראה, הסיפור היה מורכב קצת יותר. לא היה מדובר ב"סתם" פסל, או בובה מודרנית שזזה, אלא באחד מאותם צְלָמִים, מעשי ידי אדם, שהגיעו אלינו מהתרבות המצרית הקדומה עמוסים בשלל מיתוסים, דימויים, אמונות ו"אנרגיות מוזרות".   ד"ר פרייס בדק בקפידה את חדר התצוגה ומצא כי הפסלונים האחרים נשארו בדיוק היכן שהונחו. הוא גם דאג לוודא עם עובדים אחרים שידם לא הייתה במעל. במקביל, השיב את הפסלון למצבו הקבוע כשפניו ניבטות לחזית. 
אולם הספור רק הלך ומסתבך. יום אחר כך, וכך גם בימים הבאים, הפסלון המשיך לנוע ולהסתובב על בסיסו.
9325-statue-COLLAGE
בתנועה מתמדת_

Credit: Manchester Museum

לחם, בירה, שוורים ועופות.         על פי האג'יפטולוגים, פסלונים מהסוג הזה הונחו בקברי המתים ונועדו לייצג את המת כלפי העולם. הם שמשו כעין "כלי רכב" אלטרנטיבים שנועדו לשאת את נשמת המת במקרה שהמומיה נהרסת או ניזוקה. למרגלותיהם נהגו האבלים להניח תשורות ומנחות עבור האדם שנפטר. במקרה שלנו, חריתה בבסיס הפסל מלמדת כי שמו של המת היה נב-סנו (Neb-Senu). צורת פסלון והרכבו מרמזים על כך שמדובר כנראה באיש אמיד ובעל אמצעים. אינדיקציה דומה מתקבלת גם מהפיסקה בכתב החרטומים שחרותה מאחור, ומתייחסת לסוגי המנחות המבוקשות, בינהם: לחם, בירה, שוורים ועופות.
השתלשלות העניינים המוזרה הזאת הציתה את הדימין של כלי התקשורת שסיקרו בהרחבה את מה שקורה, ובעיקר חפשו תשובה לשאלה מה גורם לפסלון של נב-סנו לנוע, פעם אחר פעם, במה שנראה כחוסר מנוח מובהק?  תיאור מקיף ומאלף מופיע ב- בלוג ההסטוריה של ליוויוס. הפסלון הזה, מספר ליוויוס, הופרד מבעליו – המומיה וגופת המת, בשנת 1933, אז נתרם למוזיאון במנצ'סטר על ידי בתו של איל הון אנגלי וחובבת ארכיאולוגיה. המקור, הקבר ממנו הוצא הפסלון איננו ידוע במדויק, אבל כדאי לזכור כי מדובר בתקופה מרגשת במיוחד מבחינת חוקרי מצרים הקדומה. עשר שנים קודם לכן גילה הארכיאולוג המפורסם הווארד קרטר את קברו האניגמטי של תות ענח' אמון.
הוא זז!          לחידות מסתוריות ומיתוסים אפופי הוד והילה יש כידוע אפיל מיוחד, והם מוצאים אוזן קשבת בקרב רבים, גם אם הם מתרחשים בממדים רחוקים ושונים מהמציאות. זה, פחות או יותר, מה שעמד ברקע הבדיקה שנערכה על ידי עובדי המוזיאון בניסיון להבין את פשר התופעה. בשלב הראשון צולם המקום ברצף במשך 24 שעות. כאשר מביטים בסרט הוידיאו בהילוך מהיר, המראה הוא לא פחות ממדהים. הדמות הזקופה והאצילית פשוט עומדת ומסתובבת באיטיות על בסיסה!
כמו שקורה לא פעם בסיפורים מן הסוג הזה, ההסבר שנמצא היה פשוט וארצי, ובוודאי לא היה קשור בגחמות כאלה או אחרות של רוחות קדמוניות. בריאן קוקס, פרופסור לפיסיקה באוניברסיטת מנצ'סטר שהתראיין ב"אינדיפנדנט" הבריטי מסביר כי ה"מנוע" של הפסל נמצא בנקודות המגע. לפי קוקס מדובר ברעד ותנועה שנוצרים כתוצאה מהבדלי החומרים במשטח המגע – בין הפסל העשוי מאבן סרפנטין ירקרקה לבין מדף הזכוכית עליו הוא מונח.

ההוכחה:

בליטה בתחתית.           מומחה מיוחד לרעידות שנשכר על ידי מפיקיה של תוכנית טלוויזיה (ITV) העוסקת בפתרון תעלומות הלך עם ההסבר של הפיזיקאי עוד מעט. הוא הציב במקום חיישן מיוחד למשך 24 שעות, החל מהשעה 6 בערב. בשעה זו, הסתבר היה שיא הרעידות ו..שיא התנועה. מאוחר יותר, בשעות הלילה, הרעידות פסקו לחלוטין וגם הפסל עצר. ב-7 בבוקר למחרת, יחד עם תנועת המכוניות, האוטובוסים והולכי הרגל, התחדשו הרעידות ועימם גם התנועה של הפסלון. כאשר נשאל המומחה מדוע הפסלים האחרים לא מצטרפים למחול? השיב כי הסבה היא הבסיס הקמור של הפסל וגם בליטה קטנה המצויה בתחתית שהופכת אותו רגיש יותר לרעידות מאשר פסלים עם בסיס שטוח.
האם זה סוף הסיפור? אני בספק. מיתוסים וספורי-על טבעי אינם מתים בקלות. אנשים רבים – כך אני למד מהתגובות בבלוג של המוזיאון, מאמינים כי נב-סנו חסר שקט כתוצאה מכוחות נסתרים, ולא מ-קווי האוטובוס העוברים ברחוב אוקספורד הסמוך.  ישנם, לדוגמא, גם אלה שמדברים על "אנרגיה מוזרה", או על איזה כח מגנטי אקזוטי" שמצוי אי שם בסביבה.
דבק שמדביק ספורים.          בימים אלה, כמה שנים אחרי, נדמה שהסערה שככה. פניתי לד"ר קמבל פרייס במנצ'סטר באמצעות מייל ושאלתי מה קורה? הכל נגמר הוא משיב ומפנה אותי לפוסט מסכם שרשם בזמנו. מסתבר כי היבט לא פחות מעניין של הסיפור הייתה התגובה הפנטסטית שהוא קיבל בעולם. איש לא יכל לדמיין, כך פרייס, ש-קליפ של 42 שניות יביא לסערה כזאת. מיליוני אנשים צפו בקטע הוידיאו והמוזיאון הוצף באלפי מיילים שהציעו פרשנויות שונות ומשונות. קבוצה שלמה של ילדי בית ספר יסודי אף כתבה לד"ר פרייס מכתב אישי בו הם הציעו הסברים משלהם לתנועה.
ובאשר לפסלון עצמו, אנשי השימור במוזיאון מרחו קרום מיוחד שקיבע אותו לבסיסו. האמת? נשמע קצת לא נעים. נראה כאילו הם לקחו סיפור עם פוטנציאל של אנדיאנה ג'ונס ופשוט הדביקו אותו בגסות למציאות.

9325-statue

——————-

————————————

——————————————————

תודה(!) שהגעת לכאן. הבלוג הזה הינו יצירה אישית, תוצאה של השקעת עשרות רבות של שעות עבודה וסקרנות שנמתחת לקצה. 

אשמח אם תשקל/י את האפשרות להשתתף בהשקעה בכל סכום שיראה לך. אני מצידי מבטיח להמשיך לשוטט ולהרים כל אבן שנראית אחרת.

Other Amount: ILS

2 Comments

  1. עמי תמיד זה ככה, כשפיסיקאים נכנסים לתמונה ההסבר הרציונלי הפשוט מדכדך קמעא את כל המטאפיסיקאים חובבי הנשמות. אבל העולם מתנהל לפי חוקיות ידועה וגם אם ההסבר אינו טריביאלי, הרי שהוא קיים ואפשר להגיע אליו. מה שמפתיע (ואולי לא) הוא הנכונות של כל כך הרבה אנשים להאמין שיש משהו "מעבר" שגרם לפסל לנוע. הסבר אפשרי הוא הקבעון האגיפטולוגי שיצרה סדרת סרטי "המומיה" וההמשך של תפיסות רומנטיות מראשיתה של הארכיאולוגיה, שהתחילו עם פתיחת קבר תות-אנך אמון במאה הקודמת.

  2. מסכים לחלוטין. וזה לא חדש. קללות עתיקות, מיסטיקה ועל טבעי הפכו להיות חלק מהפרופיל של ההומו סאפיינס. וסרטים כמו המומיות וספורי תותאנח' אמון גורמים שישארו חזק בתמונה. אגב האוצר במוזיאון – כתב לי כמה הם היו מופתעים מהמספר העצום של התגובות..ממש בימים אלה הם הגישו נייר לפרסום על הסיפור הזה..

השאר תגובה