האנשים שם למטה

נניח, רק נניח שהייתם מקבלים, באופן תיאורטי, עוד מטר אחד לגובה הרגיל שלכם. מה אתם אומרים? איך היה נראה לכם אז העולם? האנשים? האם בכלל הייתם מסתדרים עם סביבה אנושית המותאמת לגובה ממוצע של 1:60-1:80מ'? יש לנו כמה תשובות. ספור מרתק ולא פשוט.

===============

תכנית ריאליטי בהגזמות

לא משתגע על ספר השיאים של גינס. כשאתה ילד, זה מסקרן ולפעמים גם מפעים אבל כשאתה מתבגר, איכשהו החיים עצמם לוקחים את הפוקוס ואתה מוצא עצמך מנסה לשבור שיאים (או להיכשל בהם), משלך. הנושא הזה עוד פחות מלבב כאשר מדברים על שיאי גינס הקשורים בתכונות אנושיות. להבדיל משיאים מעולם הספורט שהם ביטוי לכשרון ולהישגים של מה שמכנים הרוח האנושית, בשיאים הללו מתייחסים לא פעם לתכונות חריגות וקיצוניות הקשורות בסוג של אובססיה, כפייתיות, או, לעתים, גם סוג של מחלה. אפשר למצא בהם שיאים כגון: האיש הכי כבד, הכי נמוך, או הכי גבוה. במובן הזה, השיאים הללו הם סוג של תכנית ריאליטי בהגזמות. לא פלא שהספרים האלה של גינס תמיד פופולריים.

לא מכבר הייתי מעורב בפרויקט טכנולוגי במסגרתו היינו אמורים לבנות דמות של ענק בגובה של קרוב ל-3 מטרים שיתהלך בעולם כשהוא מצוייד במצלמות שונות וימחיש לנו איך באמת נראה העולם מעיניהם של ענקים. ענקים, כידוע, לא חסרים בתרבות שלנו, והספרות והמיתולוגיה, כולל ספורי התנ"ך, עמוסים בנפילים.

אלא שמציאות היומיום היא כמובן שונה. אנחנו מתהלכים בעולם בגבהים ממוצעים של 1.60-1.80 מטרים, ומתוך כך, מסדרים ומתאימים את הסביבה שלנו, לרבות כל הפריטים והחפצים שבה, לממדים שלנו. חשבנו שזה יהיה מעניין להראות כיצד העולם הזה שבנינו ייראה מזווית אחרת, נניח מהעיניים של מין עוג מלך הבשן כזה.

2.72

לצערנו הפרויקט לא יצא לפועל, מסבות כאלה או אחרות, אבל הענק שלנו הגיע ממקום אחר. לפני ימים אחדים נחשפתי במגזין בואינג–בואינג ל-עוג מודרני, ענק בשר ודם בשם רוברט וודלאו(Wadlow) שנפטר בשנת 1940 אבל מחזיק עד היום הזה בשיא גינס בתואר של ענק העולם. וולדאו (בתמונה משמאל) שנולד בעיר אלטון, אילינוי, ארה"ב, התנשא לגובה של 2.72 מטרים ובהחלט ראה את העולם שלנו מלמעלה. מסתבר שהוא סבל בילדותו מ-גיגנטיזם (ענקוּת) – מחלה הורמונלית המתבטאת בהפרשת יתר של הורמון הגדילה וגורמת להארכת העצמות ולמבנה גוף גבוה במיוחד. הרופאים זיהו את הבעיה, כנראה גידול בבלוטת יותרת המוח,  אולם נראה שלא הרגישו מספיק בטוח על מנת לנתחו. הוא המשיך לגדול עד שנפטר בגיל 22 עקב שלפוחית שהזדהמה כתוצאה מחבישת מדרס לא מתאים.

מטר מעל כולם

באותו המגזין פורסם קטע ווידיאו נדיר מסוף שנות ה-30 של המאה הקודמת (למעלה). וולדאו נראה עם מקל הליכה כשהוא מופיע לפני קבוצה של אנשים. אין כל סבה להניח כי היה מאושר. כאשר מעיינים בביוגרפיה החטופה שלו ומביטים בצילומים, הלב קצת נצבט. בכל התמונות הוא נראה כדמות בדיונית המתמרת אל על, הרחק מעל לבני המשפחה, או החברות והחברים. הנתונים הנקשרים בו מדהימים למדי. לדוגמה, כמויות האוכל שצרך בעודו ילד היו עצומות. כאשר היה בן 9, כך מעידה המשפחה, הוא נשא את אביו (1.80) במדרגות לפתח ביתם. בבגרותו הגיעה מוטת הידיים שלו ל- 2.88 מ' ומידת כף הרגל כמחצית המטר (47 ס"מ). ואם ישנה דרמה בספור הזה היא רק מתעצמת אם זוכרים שתרופת הפנצילין שאולי היתה יכולה להצילו, נכנסה לשימוש כשנה לאחר מותו.

דמו לעצמיכם איך זה לראות את העולם כאשר אתה מטר מעל כולם? בזמנו, ולמשך תקופה קצרה, רוברט וולדאו הפך לסלבריטי והיה מופיע ומשוחח עם קהלים שונים. היום הסרטונים שלו עושים את העבודה ברשתות החברתיות.

ענק אמיתי

בעקבות הווידיאו, החל ב-בואינג בואינג שיח של קוראות וקוראים שהתפתח בצורה מפתיעה ומרגשת. אחד המגיבים הראשונים הניח בפורום סרטון קצר (למעלה) מבית משפחת סימפסון. הווידיאו מתאר שוטר היורה במה שנראה אתלט גדל ממדים המגיח לפתע יש מאין. השוטר השני מעיר לו בעדינות: צ'יף! זו לא הייתה מפלצת. לשיח מצטרף קורא אחר המכנה עצמו: טים. דמ (Tim.DM) שכותב בתגובה שיש לו רגשות מעורבים כלפי הסרטון הזה מאחר והוא אישית סובל מגיגנטיזם. טים איננו מסגיר פרטים נוספים, גם לא את גובהו.

בינתיים מופיעה שאלה נוספת: איך אדם בגובה כזה יכול לרכב על אופניים? טים משיב מיד (תרגום חופשי): ככל שגדלתי והפכתי למגושם יותר הייתי צריך בהדרגה להתאים את הידיות באופניים על מנת שלא יפריעו לברכי. ואז החלו בעיות עם הגלגלים והפדאלים שהתעקמו..כנראה מאחר והייתי כבד מידי עבור האופניים. הפתרון לאנשים עם גיגנטיזם, הוא מוסיף, זה לקנות אופניים מיוחדים ומותאמים, אם הם יכולים להרשות זאת לעצמם.

משתתף נוסף המעיד על עצמו שהוא ״רק״ מטר תשעים, מספר על מפגש מזדמן שהיה לו ברחוב עם כדורסלן מליגת ה-NBA בשם זאזה פציוליה (Pachulia) המתנשא לגובה של 2.11 מ'. הוא מתאר כיצד הביט ב-פציוליה, כלפי מעלה, והבין לראשונה, כיצד אנשים רואים אותו עצמו.

חייזר מהחלל החיצון

השיח הדיגיטלי עם טים נמשך. במהלכו הוא יספר על אירוע שבו הוא וכמה חברים בילו בקמפינג בהרים, ובמהלך הבילוי חברו מייק נקע את רגלו. המרחק למקום ישוב היה כ-2.5 ק"מ והחבורה החליטה שהדרך המהירה ביותר להגיע לשם תהיה בעזרת.. טים שיישא את הפצוע על גופו. משהו בסגנון הודור, אותו ענק חביב ונאמן ממשחקי הכס. ובמילים שלו עצמו: "I carriedmy buddy, Mike, on my back, Hodor style."

טים: …אני שונא לראות עצמי בתמונות כשאני בין אנשים אחרים…אני רואה כיצד אני מתנשא באופן חריג מעל כולם. ואז אני קולט מדוע אנשים מביטים בי כאילו הייתי חייזר מהחלל. כאשר אני צופה בעצמי מצולם בקבוצה אני חש למעשה בתחושת כאב עדינה בעיני והרגשה קלה של בחילה. נראה משהו טיפשי שאצטרך להתמודד אתו, או להתעלם ממנו.

——————————–

———————————————————————-

תודה(!) שהגעת לכאן. הבלוג הזה הינו יצירה אישית, תוצאה של השקעת עשרות רבות של שעות עבודה וסקרנות שנמתחת לקצה.

אשמח אם תשקל/י את האפשרות להשתתף בהשקעה בכל סכום שיראה לך. אני מצידי מבטיח להמשיך לשוטט ולהרים כל אבן שנראית אחרת.