ירח במנת יתר

שמים, כוכבים וליקוי ירח נדיר אינם רק סיפור של אסטרונומיה, במיוחד כאשר נמצאים במדבר.

 

 

——————–

"זמן מדבר" הינו מושב קבע של כמה אוהלים ומבנים הממוקם כמה קילומטרים צפונית מערבית לעיר ערד. מכאן אפשר להשקיף ברכס המתון של הרי מואב במזרח, בערוצי הנחלים הגדולים המשתפלים מהם, וגם בכמה כתמי תכלת של ים המלח שנמצא מתחת.

בסוף יולי 2018 הגענו לכאן קבוצה קטנה של אנשי המגזין מסע אחר אונליין על מנת לצפות בליקוי הירח הגדול. רחוק מאורות העיר ועם קו ראייה ישיר לאופק במזרח, "זמן מדבר" הוא מקום אידיאלי לכך. ואם רוצים להמשיך עם זה עוד מעט, מה שנותן – או מי שנותן את הטאץ' למקום הזה הוא ספי. ספי הוא בן בית במדבר. הוא יודע כיצד לדבר עמו, להלך בדרכיו, לפלרטט עם הצמחייה ובעלי החיים שבו, ולהשיח עם הבדויים תושביו, משל היה אחד משלהם.

מטושטש, מעוך וגדול בצורה מופרזת

זמן שקיעה. מעל פסגות ההרים באופק המזרח משוך פס אפרפר ובהיר של אובך שנצבע עם גוון מוזהב קמעה – תוצאה של מפגש אחרון עם קרני השמש. עוד רגע, הירח יתרומם מתוך ההרים ויכנס אל תוך הפס. הוא יראה מטושטש, מעוך מעט, וגדול במיוחד בצורה שתשטה בעין האנושית שלנו. רק כאשר יהיה למעלה בשמיים, "ישוב" לממדיו הרגילים.

הולך ונאכל על ידי מפלצת האופל

ליקוי ירח הינו סוג של גחמה קוסמית שבה כדור הארץ מסתדר לו בקו ישר בין הלבנה ל-חמה, ומשבש לרגע את משחק האורות והצללים בסביבה הקרובה של מערכת השמש. הירח שנכנס לצלו של כדור הארץ מספק לנו בני כדור הארץ סצנה ויזואלית מרשימה שבמהלכה הירח הוא הולך ומתכהה, או בלשונם של צופים מזמנים קדמוניים, הולך ונאכל על ידי מפלצת האופל.

התכסות. הירח הולך ומחשיך, מאדים קמעה, כיפת השמיים הופכת לזירה ענקית מנוקדת בנקודות זעירות של אור. בזירה הזאת מככבים כוכבי הלכת, החל מהנוגה, שאוטוטו נוגע בקו המערב, הצדק, שבתאי, והמאדים שעולה במזרח, כאילו עוקב מקרוב אחר הירח. הגוון האדמדם של שני האחרונים צובע את כיפת השמיים בכתמי אודם ומשווה לה מראה מופלא. (האשם בצבע היא האטמוספירה של כדור הארץ ש"שוברת" את קרני האור של השמש ומניחה רק לקרניים באורכי גל ארוכים – אלה שכוללים את הצבע האדום, להגיע אל הירח).

אל ההצגה המרהיבה הזאת מצטרף, כמעט מבלי להרגיש, שביל החלב – זרוע מוארת באור לבן וחיוור של מיליארדי כוכבים שחוצה את השמיים ונתנת לנו מראה מרחוק של משפחת הכוכבים הביתית  שלנו , גלקסיית שביל החלב.

מנת יתר

שלווה. שיח האשל הצעיר עמוס באגלי טל. בבוקר שאחרי, החיים במקום, כך נדמה, רגועים ואיטיים יותר. אנשים נחלצים מפתחי האוהלים ומביטים במבט מנומנם בשמים כאילו בודקים אם הכל שם תקין וחזר לסדרו אחרי ליל אמש. לא קל לעבור מ-מוד של התרגשות ומנות יתר של אדרנלין, למצב של שגרה.

"איך אפשר לשתות קפה כזה" מקונן ספי, אחרי שטועם מספל הקפה שמהביל על השולחן. כמה דקות אחר כך הוא מוזג לנו קפה שקנה לדבריו "במקום שיודעים להכין קפה". הטעם, גן עדן(!) לא מפתיע, וגם לא קשור בהכרח לטעם הקפה. כמו ששמעתי פעם מפיו של שתיין מובהק: כאשר אתה נמצא במקום המתאים ובחברה הנכונה, מה שיש בתוך הכוסית שאתה מערה אל תוכך, לא ממש משנה.

 

—————————————————-

• תודה ל-זמן מדבר – אתר אירוח אקולוגי רוחני לשלום