הספור הבא הינו סוג של עלילה פנטסטית וכמעט בלתי נתפשת, שהרי אתם לא פוגשים בכל יום אדם, מוכשר ככל שיהיה, שמצליח להעמיד עיר שלמה על הרגליים. במיוחד כאשר מדובר בעיר ששמה לונדון.
————————-
ספור יוצא דופן דורש גיבור יוצא דופן
נניח שפתחתם לאחרונה עסק קטן ואתם מתכוונים לגדול ולשגשג, וגם לכבוש נתח כמה שיותר גדול בשוק. סביר להניח שתפנו לחברת פרסום קטנה שתעצב לכם את האסטרטגיה השיווקית, ואולי גם תהפוך את העסק שלכם, בסופו של התהליך, לסיפור הצלחה ולשיחת היום. עד כאן הכול ברור. אבל בואו נלך לרגע על תסריט אחר, מהסוג של מה היה קורה אילו. מה היה קורה למשל לו הייתם צריכים לקדם את הביזנס החדש שלכם ללא הטכנולוגיה ואמצעי המדיה של היום? איך הייתם הופכים את המוצר שלכם למוצר שכולם מדברים עליו, מבלי שיכולתם להיעזר, למשל, ברדיו, טלפון, אינטרנט, וכמובן גם בלי מיילים, רשתות חברתיות, וכד' ?
משימה לא פשוט בלשון המעטה. ובכל זאת, אירוע מן הסוג הזה – בהחלט חריג ומדהים בכל קריטריון שהוא, אכן התרחש במציאות. זה קרה אי-שם בעיר לונדון בתחילת המאה ה-19. במהלך האירוע, שנמשך משעות הבוקר המוקדמות עד שעות הלילה המאוחרות, הצליח איש אחד, ואין דרך אחרת לתאר זאת, לשגע עיר שלמה.
אירועים יוצאי דופן, כ-פראפרזה על אותו משפט מפורסם שטבע בזמנו קארל סאגן*, דורשים אנשים יוצאי דופן. כזה בדיוק היה תיאודור הוק . הוק היה אדם יצירתי, כריזמטי ומוכשר מאד. נראה כי היו לו כישורים ורבאליים מרשימים מאד וגם ויכולות מפליגות בתחום הכתיבה והחריזה. סביר גם להניח הוק שנולד בלונדון ל-אב שהיה מוסיקאי ונגן וגם משורר פופולרי, נחשף כבר כילד לעסקי הבידור. בתור נער הוא כבר ידע להגיש טקסטים ולהופיע בהצגות שונות תוך שהוא מגלה כישורים בתחום החשבון והמספרים, וגם, ובעיקר, בהנעת אנשים וקהל. בויקיפדיה נכתב עליו, בין היתר: Hook is remembered as one of the most brilliant figures of Georgian times.
הבית הכי מדובר בעיר – התערבות שיצאה משליטה
לרגע, אני מהרהר לי בתסריט דמיוני שבו תיאודור הוק היה חי בימינו ומפעיל את "הקסמים" שלו באמצעות רשת האינטרנט והרשתות החברתיות כמו פייסבוק, אינסטגרם או טוויטר_ מי יודע היכן זה היה נגמר? אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. בתקופה שבה מדובר, אמצעי המדיה והכלים החברתיים שעמדו לרשותו של הוק היו רק מכתבים, כרוזים ועיתוני נייר, ואמצעי משלוח והפצה כגון: כרכרות סוסים או יוני הדואר. הטלגרף עתיד היה להופיע רק במחצית המאה, והטלפון מאוחר עוד יותר.
סיפור המתיחה החל כנראה בהתערבות. השמועה אומרת שתיאודור, אז בן 22, התערב עם ידידו סמואל בייזלי, לפיה, הוא יכול להפוך כל בית שירצה בעיר לונדון לכתובת הכי מדוברת בעיר. צריך לזכור כי לונדון בתחילת המאה ה-19 הייתה עיר שהתקרבה למיליון תושבים, קצת גדולה יותר מפאריז. במהלך המאה היא הייתה עתידה להפוך לעיר הגדולה והחשובה בעולם. זה בא אמנם עם הרבה עוני, אומללות, רעב ומחלות, ו"אוליבר טוויסט" של דיקנס המחיש זאת יפה.
לונדון בתחילת המאה ה-19:
הכתובת של אותו בית אותו עתיד היה הוק להפוך-על פי ההתערבות, ל-"הכי מדובר בעיר" הייתה ברחוב ברנרס (Berners ) מספר 54. המדובר היה ברחוב שקט שאוכלס אז על ידי משפחות אמידות וגם כמה ידוענים, ביניהם לורדים ובישופים. הבחירה של הוק בבית הייתה אקראית ונעשתה בעקבות שלט קטן שניצב בשער הכניסה. בבית עצמו גרה אלמנה אמידה בשם גברת טוטנהם. קרוב לוודאי שגברת טוטנהם לא שכחה מעולם את אותו יום שבו התרחש הכל, ליתר דיוק: יום שלישי, 27 בנובמבר שנת 1810.
אחר כך גם הגיעו מוכרי דגים, מנגני פסנתרים, שישה נגני אורגן עם האורגן, קבוצה של מנקי ארובות וקברן עם ארון קבורה_
זה החל כבר בשעה חמש בבוקר כאשר נשמעה דפיקה בדלת הכניסה לבית. בצד השני היה אדם שטען כי הביא את משלוח הפחם להסקה שהוזמן יום קודם. וזו הייתה רק ההתחלה. מיד אחר כך החלו להגיע משלוחים נוספים של פחם ושל מוצרים אחרים. הרבה מוצרים. נערי המשלוחים שהתדפקו, בזה אחר זה, על דלת ביתה של גב' טוטנהם נשאו עימם, בין היתר: כ-50 מיני עוגות, כמה מאות עוגיות פטל ו-4 עוגות חתונה מפוארות. אחר כך הגיעו מוכרי דגים, מנגני פסנתרים, 6 נגני אורגן עם האורגן, קבוצה של מנקי ארובות וקברן עם ארון קבורה. מאוחר יותר הגיעו גם מודדי מגפיים, כרכרות עם שטיחים, רופאים וכמה עשרות רוקחים, כמרים ועורכי דין.
שיאו של האירוע ההזוי הזה היה ללא ספק אחר הצהריים. בזה אחר זה החלו אז להגיע למקום האנשים החשובים באמת, ביניהם היו ראש העיר, נגיד הבנק של אנגליה והארכיבישוף מקנטרברי. ישנן גרסאות שונות לגבי רשימת המכובדים שהגיעו אותו יום לרחוב ברנרס 54, אבל זה לא ממש משנה. על פי כל העדויות הרחוב כולו המה "סלבריטיס" מכל הסוגים. ואיזו מהומה נפלאה התרחשה שם..באחד המקורות גם מצאתי כי לקראת הערב פרצה במקום המולה גדולה כאשר הפמליות של נגיד הבנק והיו"ר של החברה של מזרח הודו נתקעו בפקק מרכבות ברחוב הסמוך והחלו להתכתש ביניהם.
לבקשות מן הסוג הזה אתה לא יכול לסרב, גם אם אתה ראש העיר
ובאשר להוק_השמועות מספרות שהוק וידידו להתערבות תפשו מבעוד יום חדר מעבר לרחוב וצפו בהתרחשויות מקרוב. הטכניקה של הוק הייתה פשוטה, כמה ימים קודם לכן הוא שלח מאות (יש אומרים כמה אלפים) מכתבים מסוגננים היטב לשורה ארוכה של בעלי מקצוע, נותני שירותים, שליחים ואנשים חשובים. בכל מכתב ומכתב היה מניע והסבר משכנע שגרם לנמענים להגיע, בזה אחר זה, אל ביתה של הגברת טוטנהם.
הנה חלק מהעדות של ראש העיר עצמו, כפי שנמסרה בתחנת המשטרה הקרובה במרלבורו סטריט (לשם הגיע אחרי שהבין שמישהו עבד עליו): קבלתי מכתב מגברת מסוימת ברחוב ברנרס, לפיו היא נמצאת על ערש דווי. היא ספרה במכתב שהיא זומנה לבית העיריה ושם היא הייתה אמורה לתת תצהיר בשבועה. בהזדמנות זאת – כך ממשיכה עדות ראש העיר, הגב' הגוססת הפגיעה בו לבוא ולבקרה. אחרים זומנו בתואנות אחרות לא פחות מעניינות.
200 שנה אחרי…
האנדרלמוסיה העצומה ברחוב ברנרס 54 שיתקה רחובות שלמים בעיר, איזורים נפקקו ובמקומות רבים הגיעו דיווחים על תאונות, מריבות ואפילו שורה של מעשי שוד. המהומה הגדולה שככה בעצם רק לקראת חצות.
המעורבות של תיאודור הוק באירועים נתגלתה , כך נראה, רק לאחר ימים. הוק עצמו המשיך במסלול חייו ועבר תחנות שונות. הוא סיים את חייו כסופר וכותב מאמרים. באשר לגברת טוטנהם, כך אומרות השמועות, היא לקתה בהלם ולקח לה זמן רב עד שהתאוששה.
רחוב ברנרס היום הינו רחוב לונדוני טיפוסי המצוי בלב רובע וסט-אנד, ולא רחוק מהסוהו ורחוב אוקספורד. ממש ליד ביתה של גב' טוטנהם (מספר 50) נמצא היום מלון סנדרסן. מדובר במלון בוטיק מסוגנן בן 5 כוכבים. התמונות מ"סטריט ויו" של גוגל (למעלה) מראות את הרחוב ואת חזית המלון. אגב, אפשר לראות שם גם מכונית מסחרית שאולי הביאה למקום סחורה כלשהי. אבל זה כנראה רק במקרה.
————————–
* קארל סאגן: "טענה יוצאת דופן נדרשת ראייה יוצאת דופן"
ואם כבר הגעת לכאן… הבלוג הזה הינו יצירה אישית, תוצאה של השקעת עשרות רבות של שעות עבודה וסקרנות שנמתחת לקצה. אשמח אם תשקל/י את האפשרות להשתתף במסע בכל סכום שיראה לך. אני מצידי מבטיח להמשיך לשוטט ולהרים כל אבן שנראית אחרת.