תולעת מהספרים

old-book-492298_960_720
"תולעת ספרים" הינו מונח די שגור במקומותינו. אנחנו נוהגים לשאול אותו ולהשתמש בו, פעם אחר פעם, כלפי אותם האנשים שאהבת הספרים והעיסוק בהם הינם כל עולמם. קצת מפתיע אם זוכרים כי השם הזה – תולעת-ספרים – מייצג מגוון רחב של יצורים ביולוגים זעירים הניזונים מהשחתה, מהרס ומכרסום הספרים.
אז איך מתקשרים יחדיו אוהבי ספרים אנושיים עם מה שנראה, לפחות מנקודת המבט שלנו, כאויבות המרות של עולם הספר? ומדוע בכלל יש לחלק מתולעי הספרים הללו שבטבע שמות כל כך מוזרים?

—————————–

הקשר המוזר בין תולעי ספרים אנושיות לתולעי הספרים שבטבע

אני משוטט לי ב"תולעת ספרים" ברחוב מזא"ה בתל אביב, מנשנש בין המדפים ונושם ספרים חדשים עם ריח הקפה והעוגות. התחושה נעימה ומרעננת. אני מוצא עצמי לרגע מהרהר בשם המקום.

'תולעת ספרים' הוא כידוע כינוי מושאל המכוון לאדם אוהב ספרים, כזה שרואה את כל עולמו בקריאה, בעיון ובחיטוט בלתי פוסק בדפיהם. בעולם האמתי אין בעל חיים ספציפי מוגדר הקרוי בשם הזה. 'תולעת ספרים' היא הכללה פופולרית של קבוצה גדולה ומגוונת של בעלי חיים שניזונים מהחומרים העמילניים והיבשים המצויים בספרים, בין אם בכריכות ובדבקים המהדקים אותם, בין אם בדפי הנייר עצמם. חלק ניכר מהם הם חיפושיות ועשים שהזחלים שלהם – או הם עצמם כבוגרים – מזיקים ופוגמים בספרים באמצעות כרסום הכריכות וחירור הדפים.

אז מה קורה כאן? איך זה שאדם שכל חייו הם ספרים מקבל בהשאלה כינוי של יצורים שמנקודת מבטנו לפחות, רק פוגעים ומזיקים להם?

213081165_c343a5509a_z

  Credit: Jessica Finson

את התמיהה הזאת ניסחה יפה, בדרכה הספרותית, בעלת הבלוג: "בקבוק – על ספרים וספרות". ברשימה שהקדישה לתולעת הספרים כתבה: "כינת הספרים, או דגיג כסף הסוכר היו מוצאים את בחירתנו לכנות כ'תולעת ספרים' מישהו המתייחס אל כרכי הדפים המוזרים הללו בחרדת קודש, ולא סועד אותם בלהט, כבחירה מתמיהה ואירונית".

חרקים ועובש – כך הדו"ח, יכולים להפך את המילה המודפסת לחסרת כל ערך

עדות דרמטית משהו על תולעי הספרים, על תפקידן ההרסני ועל כך שהן מהוות סכנה להמשך קיומו של הידע אנושי, אפשר למצוא ב-דו"ח מיוחד של האו"ם שהוכן בשנת 1988 עבור כמה גופים, וביניהם ספריית הקונגרס האמריקאי. בדו"ח מצוין, בין היתר (בתרגום חופשי), כי "הקהילה של מנהלי הספריות מודאגת מהימצאותם של חרקים, עשים, ומזיקים אחרים מכמה וכמה סיבות. בראש ובראשונה, היא מחויבות לשמר את אוספי הספרים לטובת המשך השימוש העתידי בהם על ידי האנושות. "חרקים ועובש" – כך מציין הדו"ח, "יכולים להפך את המילה המודפסת לחסרת ערך; למחוק ולהרוס דף אחרי דף באמצעות פטריות וכתמים, להשמיד כריכות ועטיפות ומסמכים חשובים".

הנה כמה מדברי חז"ל ממש באותו העניין:

 

"חלקם דומה לזחלים שנמצאים בבגדים, וחלקם לעקרבים חסרי-זנב…"(אריסטו)

תּוֹלְעֵי‏‏ ספרים נמצאות בעולם מימים ימימה, מן הסתם מאז שהופיעו הגווילים והפפירוסים הראשונים. במאה הרביעית לפני הספירה כבר ידע אריסטו לתאר את אותם "בעלי-חיים זעירים המצויים בספרים. חלקם דומים לזחלים שנמצאים בבגדים, וחלקם דומים לעקרבים חסרי זנב, אך קטנים מאוד".

מי שהיה כנראה הראשון שהעניק את שמן בהשאלה גם לבני האדם היה סופר ומחבר מכתמים יווני מהמאה הראשונה לספירה בשם פיליפוס מסלוניקי (Phillippus). פיליפוס השווה באופן סאטירי את האנשים המְדַקְדֵּקים (מן הסתם אלה שביקרו את מכתמיו) לתולעי ספרים. מאוחר יותר, לא ברור מתי, הם קבלו את משמעות העכשווית שלהם.

הבט ספרותי מפוקפק

כאמור, השם "תולעת ספרים"('Bookworm') כולל מגוון רחב של בעלי חיים, לרבות שלל מרתק של חיפושיות, עשים וזחלים המגיעים, הן ממחלקת החרקים – אותם בעלי חיים פרוקי הרגליים, והן מקבוצות התולעים, חסרי החוליות, והרב תאיים. חלק גדול מהיצורים הללו מחזיק בשמות מוזרים ואקזוטיים במיוחד, עד שנדמה לעיתים שמדובר בגחמות של אנטמולוגים, או אולי בכאלה שחמדו לצון ובקשו להעניק איזשהו פן ספרותי ליצורים הללו, שהקשר היחיד שיש להם לספרי הנייר זו הנטייה לאכול אותם.

Silberfischchenעל מנת לסבר את האוזן, וגם על מנת שהרשימה הזאת לא תיראה כמדריך אנטומולוגי, הנה 3-4 דוגמאות מאותן תולעים. הראשונה בהן הינה יצור כסוף המכונה: דגיג כסף הסוכר, או דג הכסף, או "סתם" זנבזיף כספי (). המדובר בחרק מחוסר כנפיים, זריז מאד, שנרתע מאור אבל "אוהב" ספרים מובהק. המין הזה קיבל את שמו בשל הגוון אפור-כסוף של גופו. אורכו כסנטימטר אחד, והמזון המועדף עליו, שימו לב, הוא חומר המכיל עמילן או רב-סוכרים כדוגמת ה-דקסטרין שבדבקים וכריכות ספרים.

אבקנית יקרונית ו- נקושית הנקודה

במגזין ההדברה הישראלי, קוטיקולה, אני מוצא את סיפורן המרתק של שתי חיפושיות זעירות המכונות בשמות דקדקניים במיוחד: 'אבקנית יקרונית' ו-'נקושית הנקודה'. האבקנית מזיקה לספרים עתיקים, כאלה שהודפסו ונכרכו לפני שנים רבות, מנייר וקרטון (שהם מוצרי עץ) והודבקו בדבק עמילני. למזלנו, החל משנות ה-60 של המאה הקודמת החלו לייצר נייר וקרטון מחומרים שרובם סינטטיים והם אינם חשופים לנגיעות החיפושיות.

הספור של 'נקושית הנקודה' הוא דרמטי במיוחד מאחר שבשנת 2004 היא פגעה קשות במספר עצום של ספרים עתיקים ורבי ערך בספרייה הלאומית בירושלים. העלילה המלאה נמצאת כאן.  מסתבר כי הזחלים של הנקושית חודרים אל תוך הספר ויוצרים תוך כדי תנועה וכרסום, מחילות וגם כמות מרשימה של מה שמכונה: אבקת ספרים. הזחלים מכרסמים  גם את הדבק העמילני בתפרים וגורמים להתפוררות הספר.

-תרשיםולבסוף ישנם גם הפסוקאים המכונים: כיני ספרים. לא מדובר בכינים וגם אין להם ממש קשר לפסוקים. זוהי משפחה של חרקים זעירים (עד 2 מ"מ) השוכנים בין כריכות ספרים ובמקומות רטובים, וניזונים מפחמימות המרכיבות את דבק הכריכות ומהעובש המתפתח עליו.

פסוקאים – אתר קוטיקולה (עמוס וילמובסקי)

 

תולעת ספרים- גבורת תרבות מחויכת וסקרנית, גם אם חמקמקה מעט

13491427213688

אם לשפוט על פי מנועי החיפוש באינטרנט, "תולעת ספרים" במובן השאול שלה זוכה לסימפטיה אדירה. די להביט בשפע הספורים, הסרטים, האיורים, האמרות וקטעי הקומיקס שהופכים אותה ברשת למעין גבורת תרבות ססגונית ויצירתית. היא נראית בדרך כלל מחויכת וסקרנית, גם אם חמקמקה מעט. המקורות שלה – כל אותם חרקים זדוניים ובולסי הספרים החיים במציאות, נדחקים באופן לא מפתיע אל דפי האנטומולוגיה, הויקיפדיה, ומגדירי המזיקים למיניהם.

האם יתכן כי 'תולעת הספרים' הפכה למעין סמל במלחמה הלא כתובה שמנהלים אוהבי הספרים – במקרה זה ספרי הנייר, בתהליכי הדיגיטציה? נכון שגם במחשבים יש תולעים משלהם, אבל שלנו, כך שוחרי הנייר בהחלט יכולים להתריס, הרבה יותר חיננית.

—————————

  • תודה מיוחדת לעינת ד. החכמה בהערות והארות התבוניות שלה.

השאר תגובה