במסגרת פרויקט יעור ייחודי, קבלו 70,000 עצים ברחבי העיר מלבורן באוסטרליה מספרי זיהוי וכתובות מייל, מה שהביא בהמשך לקשר יוצא דופן וגם להתכתבות ערנית במיוחד, בין העצים לבין שוחרי טבע בעיר וברחבי העולם.
מתבונן מלמעלה
אנחנו אוהבים עצים. העץ הוא חלק בלתי נפרד מתמונת הטבע האידיאלית. הוא תורם לאסתטיקה של הסביבה עם צבעיו המשתנים, מפנק אותנו עם צל וקרירות בימי הקיץ החמים, וגם נותן לנו חמצן נקי באמצעות תהליך הפוטוסינתיזה שבו שהוא סופח פחמן דו חמצני – גז חממה שמאיץ את התחממות העולם. ישנם אלה שמנסים להסביר את הקשר העצי הזה, שעושה לנו כל כך טוב, גם בדימוי האצילי והמאופק של העץ, שנראה לא פעם כמתבונן על העולם שלנו מלמעלה, כאילו היה משקיף מהצד השומר את המסקנות והתובנות שלו לעצמו. עם דמות אִינְדִּיפֵרֶנְטִית וסובלנית שכזאת זה לא פלא שאנחנו אוהבים להזדהות עמו ולתת בו אמון.
זה בא לידי בטוי גם בתרבות שלנו שיודעת יפה לגמול לעצים. יש בלי סוף יצירות אמנות, ספרות ומוסיקה הנקשרות בהם, ומקבעות את היחס החם כלפיהם. דוגמה מוכרת במיוחד הינה כמובן ה"עץ הנדיב", ספר הילדים המפורסם של שֶל סילברסטיין שמתאר מערכת יחסים ודו-שיח נמשך בין ילד לבין עץ טוב ונדיב במיוחד שמעניק מעצמו ללא כל גבולות, גם כאשר ילד, ההולך ומתבגר לצדו, מנצל אותו בלי הרף.
עיר עם מניה דפרסיה
במציאות, עצים לא ממש מדברים, אבל אם מחפשים מערכת קשרים הדוקה, כמעט אנושית, שנותנת ביטוי ליחסים האלה שבין עצים ואנשים, הדוגמה הטובה ביותר שעולה על דעתי היא מה שקורה כבר כמה שנים ברחבי העיר מלבורן באוסטרליה. מנקודת מבט של אקלים, מלבורן, בירת המדינה ויקטוריה, והעיר השנייה בגודלה באוסטרליה (כ-4.5 מיליון תושבים) הינה עיר הסובלת מסוג של הפרעה דו-קוטבית. גורמים שונים, בעיקר הטופוגרפיה השטוחה של העיר, מביאים לכך שבחורף שמתחיל במחצית יוני ונמשך עד מחצית ספטמבר, קר מאד בעיר, גם עם הטמפרטורות נשארות טיפה מעל לאפס. לעומת זאת, במהלך הקיץ, מלבורן לוהטת מחום, ובמשך ימים רבים הטמפרטורות חוצות את רף 40 המעלות.
אחת מהדרכים בהן בחרו פרנסי העיר להילחם במניה-דפרסיה האקלימית הזאת היא גיבוש אסטרטגיה שתשקם, תגדיל ותגוון את אוכלוסיית העצים בעיר שהייתה, כך מסתבר, בצרות. הנה מה שמצאתי (בתרגום חופשי) באתר האינטרנט של העיר: "אוכלוסיית העצים בעיר עצומה, 70,000 עצים המהווים חלק מהפארקים, הגנים, השדרות והראות הירוקות בעיר_ אחרי יותר מעשור של שרבים, קיצוצי מים חמורים וחום קיצוני, העצים נמצאים בסכנה, וחלקם מצוי בנסיגה והדרדרות מתמדת…".
לבדוק את מצב החופה
בשנת 2013 החל בעיר מלבורן פרויקט יִעוּר מיוחד במסגרתו מופו עצי העיר ולכל אחד מהם ניתן מספר זיהוי מיוחד, וגם כתובת מייל שאפשרה לאזרחים ועוברי אורח לכתוב לרשויות אודות מצבו הספציפי של העץ: האם נראה בריא? ענפיו שלמים? וכך הלאה. במסגרת הפרויקט שכונה: חורש עירוני ויזואלי (Urban Forest Visual) הועלתה מפת עצי העיר אונליין לרשת האינטרנט (ראו למעלה) מה שהפך את עשרות אלפי העצים בעיר מלבורן – לפחות בבטוי הוירטואלי שלהם, לנגישים בעולם כולו.
במפה עצמה אפשר לראות את העצים הפרושים ברחבי העיר כשהם מחולקים על פי סוג ומין העץ. כל סמן של עץ נותן אינדיקציה – על פי הצורה והצבע – על מינו של העץ ומצבו. לחיצה עליו פותחת חלון קטן שם אפשר לראות את תוחלת החיים של העץ ואפילו את מצב החופה. והעיקר, הוא מאפשר שליחת מכתב דווח אל כתובת המייל הספציפית של העץ.
הקשר: אדם – עץ הופך להיות הרבה יותר נוח
מה שקרה מאז טרף את כל הקלפים והפתיע את אנשי העיריה, וזאת בלשון המעטה. זמן קצר לאחר פרסום האתר החלו להציף את מערכת המיילים של פרויקט הייעור מאות ואלפי מכתבים שהגיעו מאזרחי העיר מלבורן, ובעצם מרחבי כל העולם. הנקודה היותר מעניינת בספור הזה הינה העובדה שחלק גדול מהמיילים נכתבו ישירות לעצים, ובכך, נוצרה אולי מוסדה, לראשונה בעולם, תקשורת ייחודית אדם – עץ. במקרים רבים, העצים גם "ענו" בעצמם בעזרת השירותים הטובים של אנשי הפרויקט.
אם לשפוט על סמך המכתבים שפורסמו בצבור, במסגרת הכתבות הרבות שנכתבו על הפרויקט, אפשר לומר כי המסר העיקרי של הכותבות והכותבים הינו דאגה לשלום העץ ("הישמר בבקשה מאש"), שיתוף בצרותיו של הכותב, והרבה אהבה.
"עץ בּוּקִיצָה היקר שלי, איך שאני יוצאת לי מהקולג' של סט מארי, אני המומה לא מענף כזה או אחר אבל מהיופי הקורן שלך. אני בטוחה שאתה מקבל הודעות מהסוג הזה כל הזמן. אתה עץ מושך כל כך".
מה קורה כאן? האנשה של חפצים, צמחים ובעלי חיים מתרחשת בספרות כל העת. בחיים עצמם, שיחה בין עץ לבן אדם היא פחות שגרתית. האם יכול להיות שטכנולוגיות חדשניות, למשל כמו "האינטרנט של הדברים" (טכנולוגיה שמחברת חפצים ומוצרים פיזיים בבית שלנו לרשת האינטרנט) הופכות את הקשר בין בני-האדם לחפצים, או במקרה זה, בין אנשים ועצים, להרבה יותר נוח?
אני לא אדון ואני לא גברת
זרם המכתבים נמשך כל העת. עיתונים ומגזינים ברחבי העולם פרסמו וממשיכים לפרסם מכתבים אישיים שפונים ישירות לאקליפטוסים, אלונים, עצי דולב, פיקוסים ובוקיצות למיניהם. הנה כמה מלבבים במיוחד שפורסמו בזמנו במגזין אטלנטיק:
בתאריך 2.2.15 נשלח מייל שיועד אל עץ אלון אלג'יראי, מספר זהוי 1032705:
אלון יקר, תודה על כך שהנך נותן לנו חמצן, תודה שאתה כל כך נחמד, שהרי איני יודע היכן הייתי היום לולא זה שאתה לוקח את ה-דו תחמוצת הפחמן שלי. היה חזק והיה גבוה מעל כולם. אתה המתנה שלנו שלא מפסיקה לתת… פ.
כמה ימים אחר כך נשלח אל עץ אלון מספר זהוי 1070546 מכתב חריג. שולח המכתב הזדהה כעץ:
איך אתה? קוראים לי: Quercus Alba אבל תוכל לקרא לי אל. אני כבן 350 שנה וחי בחווה קטנה במסיסיפי, ארה"ב. גובהי כ-26 מטרים והקף הגזע מעל ל-5 מטרים. אני לא נוסע הרבה ובעצם אני באותו מקום מאז שנולדתי. אני רק ניצב לי במקום ונותן מחסה לציפורים וסנאים. שיהיה לך יום טוב.
חברי הצוות האוסטרלי בעירית מלבורן שמקבלים את המכתבים בשם העצים וגם עונים להם (בשם העץ המכותב), מנצלים לא פעם את ההזדמנות להעביר ידע ומסרים חינוכיים. כמו למשל המכתב הבא שנשלח ב-29 לינואר 2015 אל עץ אקליפטוס מספר זהוי 1357982:
הי מר אקליפטוס, או שמא, גברת אקליפטוס,
האם לעצים יש זכרים או נקבות? מקווה שהייתה לך שמש נעימה היום.
ל.
התשובה לא אחרה לבוא:
הי,
אני לא אדון או גברת מאחר ויש לי פרחים מושלמים הכוללים את שני המינים יחדיו במבנה הפרחים…מה שמכנים: Monoicous. יש מיני עצים שיש להם או פרחים נקביים, או זכריים בעצים אינדיבידואלים, ולכן לאלה יש מין ואז נקראים Dioecious. לעצים אחרים יש פרחים נקביים וזכריים באותו העץ. זה הכל מאד מבלבל ומביך ומדהים כמה שעץ יכול להיות מורכב.
שלך, Mr and Mrs Willow Leaf Peppermint Tree).
עצים ובני אדם
אתר ABC האוסטרלי פרסם לא מכבר שורה של מכתבים עם תמונות העצים אליהם הם נשלחו. אתה מדפדף באתר, ומול כל תמונת עץ מופיע גם מכתב אנושי שנשלח אליו. מתוך כך אתה יכול להתבונן בעץ ולנסות ולשער מה הביא את השולח לכתוב את מה שכתב. מה שמראה שהספור הזה הוא הרבה יותר אנושי ממה שאולי הוא נתפש, זאת, מאחר והוא לא רק מקרב בין אנשים ועצים, אלא גם בין אנשים, בינם לבין עצמם.
——————————–
————————————————————
קראתי הכתבה בענין. היא עוררה בי הרבה, איך להגיד, רגשות. ויש לי הערה אישית.
קים בישראל חק המאפשר להגדיר בית שמלאו שבעים שהים לבניתו כ"בית לשמור".
הגדרה זו מאפשרת לשמר את הבית מהריסה ואולי גם משנויים קיצוניים.
באותו אפן, קימת אפשרות להגדיר עץ בן שבעים שנים ויותר כעץ לשמור, מה שאמור להגן עליו מכריתה או גזום קצוניים. למשל, מפני קבלני בנין רודפי בצע. רשום כזה נעשה כחק בעיריות. יש ברשותי בית שנבנה ב – 1948 ולידו עץ זית ענק שניטע עוד ב- 1947. כלומר אפשר לרשמם בעיריה כאלו שנועדו לשמור. אני מתרוצץ במחלקות השונות של עירית פתח תקוה כדי לגלות באיזו מהן אפשר לעשות רשום זה – ולשוא. לא גליתי עדין היכן רושמים בית או עץ לשמור. העיריה אינה מענינת לגלות סוד זה לאזרחים. היא משאירה להם לשבר את ראשיהם. לבה עם הקבלנים.
תודה דניאל,
אני בהחלט מבין את המצוקה שלך. למיטב ידיעתי לא ניתן לעקור עץ ברשויות – מוגנים על פי פקודת היערות, אלא אם כן ניתן לכך אישור מיוחד. אין לי מושג מה קורה בעירך, אני יודע כי בתל אביב אחראי לכך האגף לשיפור פני העיר. שוב, למיטב ידיעתי חלק מהעצים ממופה. ויש רשימה של כמה עשרות עצים מיוחדים. פרטים שאולייוכלו לןתת לך כיוון אפשר למצא כאן: https://www.tel-aviv.gov.il/Residents/Environment/Pages/Trees.aspx
מאחל לך בהצלחה – והלוואי שהזית לא ייעקר.