יש כנראה משהו בחיה האגדתית הזאת שמרתק את התרבות שלנו כמעט מאז שהיא קיימת. נכון שאנחנו, בני האדם, היו אלה שהמציאו אותה, וגם העניקו לה תכונות כמו טוהר ואצילות, כך שתתאים יפה לאמונות ולצרכים שלנו, ובכל זאת, הרומן המתמשך שלנו עם החד-קרן נראה ייחודי ויוצא דופן.
כמה הערות, לא מתודולוגיות, על החד-קרן, על הדרך ללכוד אותה, ועל יצור חי ואמיתי שדומה לה להפליא.
————————-
חיות שנחזו באמת
הספר "Peregrinatio in Terram Sanctam", או בתרגום מלטינית: "עליה לרגל לארץ הקודש" היה בזמנו, לכל הדעות, ספר מענין וחדשני. הספר שנכתב על ידי נזיר דומיניקני, מפיו של ברנהרד פון בריידנבאך – רופא ובן אצולה גרמני, שבקר בארץ ישראל בשנת 1483, היה בעצם סוג של יומן מסע מאויר – וכלל, לבד מתיאורי מקומות ומפגשים, ציורי נופים ובעלי חיים, "כפי שנחזו באמת".
אחד מהאיורים שצוירו על ידי מאייר הולנדי בשם ארהרד רוויוויך שהתלווה למסעו של בריידנבאך בארץ הקודש, תיאר את אוכלוסיית בעלי החיים בארץ. אפשר לראות בו תנין, ג'ירף, סלמנדרה, עיזים וגמלים ואפילו מה שנראה כקוף אדם. אבל היצור המסקרן מכולם הוא בעל חי מוזר שניצב לו על אחת הגבעות, לא רחוק מהר סיני, שתואר כחד-קרן.
סופר סטאר מיתולוגי
מה בדיוק ראתה אותה קבוצה של תיירים סקרנים, לא ממש ברור. ג'יראפות, לפחות על סמך מחקרים בתחומי הארכאו-זואולוגיה, לא חיו באזור הזה, גם לא בעבר הרחוק. באשר לחדי-קרן – בהחלט יתכן שהתיירים הנוצרים ראו סוג של צבי, או בעל חיים דומה, שנראה מרחוק כבעל קרן אחת. מה שאנחנו כן יודעים בברור הינה העובדה שהתצפית הזאת נערכה בסוף ימי הביניים, תקופה שבה החד-קרן פרח ושגשג במלא תפארתו – מעין סופר סטאר מיתולוגי בעולם המיתוסים והפולקלור של אירופה ההיא.
שורשיו של החד-קרן קדומים הרבה יותר. כבר בתקופתו של אלכסנדר מוקדון, במאה הראשונה לפנה"ס מופיע חד-קרן מרתק במיוחד. על פי רופא ואסטרונום פרסי המכונה: Qazvini, זה קורה כאשר אלכסנדר מסייע לתושביו של אי קטן באוקיינוס ההודי בשם: Jazirat al-Tinnin – או, אי הדרקון. תושבי האי מחליטים להעניק לו בתמורה שי יוצא דופן: יצור המכונה: מיראז' (Mi’raj). חיה שנראתה כמו ארנב צהבהב עם קרן שחורה וגדולה במצחה, שהטילה אימה רבה על סביבתה.
ה-חד קרן מקבל נופך נוסף במאה הראשונה לספירה, מפיו של איש הצבא וחוקר הטבע הרומי, פליניוס הזקן. בחיבור המפורסם שלו על "תולדות הטבע", הוא מדבר עליו בהשתאות עצומה: "העז מכל בעלי החיים הוא החד-קרן (מונוקרורטן); יצור פראי ביותר בעל ראש צבי, רגלי פיל, זנב חזיר בר, ושאר הגוף דמוי סוס. הוא משמיע קול געייה עמוק וקרן שחורה יחידה באורך שתי אמות יוצאת מאמצע מצחו. מספרים כי לא ניתן לתפוס את היצור, חי". אלא אם כן – וזה כבר סיפור מתקופה אחרת – אלא אם כן נקלעת לסביבתו בתולה צחורה החושפת לפניו את שדיה, והוא מאבד את כוחו.
מאוחר יותר, במהלך ימי הביניים, נראה כי החד-קרן לובש, פחות או יותר, דמות של תיש, או סוס. החיה היא תמיד טהורה ואצילית, והקרן המזדקרת ממצחה הינה מופלאה ובעלת סגולות. בין היתר, מיוחסים לה מכלול של יכולות ריפוי מדהימות, לרבות מזור להכשה של נחשים ארסיים וטיהור מים מזוהמים.
צל בן החיים והמוות
כאמור, יש בו בחד קרן משהו שמרתק אותנו. היצור הזה רווח מאד בתרבות ובאמנות, ובוודאי בספרות המודרנית. חד-קרן, לדוגמא, הינו מונח שגור בעולם ההייטק, והוא מתאר סטארט-אפ מצליח במיוחד שהגיע לשווי של מיליארד דולר ועדיין נמצא בבעלות של משקיעים פרטיים.
הוא גם מככב בספרות הבדיון ואחד המופעים היותר מלבבים שלו הוא בסדרת הרי פוטר.החד-קרן של ג'יי קיי רולינג הינה חיה תמימה, אבל גם חשדנית שמתרחקת מבני אדם. הדם הזורם בגופה הוא דמוי כספית ושתייתו מעניקה תכונות פלאיות, אבל גם נושאת עימה קללה לאנשים שלגמו, מאחר והם לא יוכלו לחיות, אלא כצל בין החיים והמוות.
מועמד מפתיע
גיבורי העולם הערפלי של המיתוסים והאגדות נוצרים, מטבע הדברים, כתוצאה מהמפגש המתמשך והאסוציאטיבי של הדמיון האנושי עם דמויות ואירועים מעולם המעשה. במובן הזה, מספק עולם החי שפע של מודלים ומקורות השראה להופעתו של ה-חד קרן. ביניהם, שלל מגוון של בעלי חיים עטורי קרניים, כגון: קרנפים, ג'יראפות, אנטילופות וצבאים.
בין כל אלה, ישנו מועמד מרשים במיוחד, המככב, ממש בימים אלה, בסדרת הטלוויזיה החדשה והמרהיבה של דויד אטינבורו "הפלנטה שלנו" (נטפליקס). המדובר במין של לוויתן עם קרן הדורה ומפוארת המכונה: חדשן, חד-קרן (Narwhal). הקרן הינה בעצם שן, או חט מוארך המגיע לאורך של כ-3 מטרים! המטרה המדויקת של החט, היא עדיין, במידה רבה, תעלומה, בדיוק כמו כמה מסממני ההתנהגות של החדשן. פעם חשבו שהשן המשונה והמגודלת הזאת הינה חלק ממערכת סונאר ביולוגית, או אולי מכשיר שמסייע לשבירת הקרח. כיום יש כמה וכמה השערות, החל מזו הטוענת שה"קרן" נועדה למשוך נקבות – מאחר והזכרים נוהגים לחכך את חיטיהם, זה בזה, וכלה, בסברה, הנראית כיום מבוססת יותר, ולפיה, מדובר בעצם באבר חישה ייחודי. מסתבר כי ה-שן עמוסה בריכוז גדול של תאי עצב, מה שכנראה מאפשר לחד-קרן לחוש שינויים בטמפרטורה ובכימיה של המים, ומתוך כך, לאתר נקבות מיוחמות ומזון.
תאמיני לי, אני אאמין בך
קחו לעצמכם 90 שניות והביטו בסרטון (למטה). ראו את "היצורים הביישנים הללו" (אטינבורו), מלאי ההוד שמפלחים את המים הארקטיים, בעולם שבו המציאות הולכת ומשתנה במהירות.
עם מראה הקרניים המתעוותות במים, ועם קצת דימיון, לווייתני הקרח הקסומים הללו יכולים, לרגע, להידמות ליצורים החוצים את הגבול שבין המציאות לבדיון. קצת מזכיר את אותה מבוכה משונה ששררה במפגש הראשוני בין עליסה (זו מארץ הפלאות) לבין החד-קרן, המתואר בספור "מבעד למראה". עליסה סברה לתומה שה-חדי קרן הינם בכלל יצורים אגדתיים, ואילו החד-קרן היה בטוח שבני האדם הם כאלה, כלומר לא אמיתיים.
הנה הטקסט בתרגום חופשי (מקור): "תמיד חשבתי שהן (בני האדם) מפלצות נהדרות", אמר החד-קרן. "האם היא חיה? היא יכולה לדבר", אמר Haigha בחגיגיות. החד-קרן הביט באליס בחולמנות, ואמר, "דברי, ילדה". אליס לא יכלה למנוע משפתיה להתעקם בחיוך כשאמרה: "אתה יודע, גם אני תמיד חשבתי שחדי-קרן הן מפלצות נהדרות, אף פעם לא ראיתי חד-קרן בחיים? טוב, עכשיו, אחרי שראינו זה את זה", אמר החד-קרן, "אם תאמיני לי, אני אאמין בך".
—————————————————————————-
* חומר מרתק על חדי הקרן כאן.