מערכת היחסים ארוכת השנים המתקיימת בין המיתולוגיה היוונית לאסטרונומיה, היא מרתקת ומופלאה בכל קנה מידה. מעידה על כך כיפת השמיים שלנו הזרועה בכוכבים, ועמוסה באגדות ובמיתוסים קדומים שמספרים את סיפורי האלים, ואת העלילות המופלאות של הגיבורים בני התמותה.
לפעמים, נדמה כי לכל תגלית חדשה מחכה סיפור מיתולוגי מתאים, שנרקם לפני שנים רבות…
כמו סיפורו המוזר של פאת'ון, האסטרואיד הכחול.
——————–
חם!
פאת'ון (Phaethon) התגלה בשנת 1983, בצילומי לווין באינפרה אדום, ומאז, הוא מעורר בעיקר תמיהות וסימני שאלה. הצילומים והמדידות שנערכו לאורך השנים הראו שמדובר בסלע ענק בקוטר של קרוב ל-6 ק"מ, שצבעו כחול והוא נע במהירות ברחבי מערכת השמש שלנו. את הצבע היוצא דופן שלו הוא קבל מהשמש. המסלול האקסצנטרי שלו – דמוי אליפסה מוארכת, מקרב אותו אל השמש יותר מכל אסטרואיד מוכר אחר. עד כדי כך, שפני הקרקע שלו פשוט נאפים ו"מכחילים" בחום של כ-800 מעלות צלסיוס.
מגדל זנב
המסלול והצבע הינם רק חלק מסיפור. במרחק מסוים מהשמש, הסלע הכחלחל הזה מתחיל להתנהג כאילו היה קרחון קפוא, או במילים אחרות: כוכב שביט. הוא מפתח זנב – שובל של רסיסים זעירים, רובם בגודל של גרגרי אבק וחול, שנפלטים ממנו לאורך המסלול. כאשר כדור הארץ, בדרכו הקבועה סביב לשמש, יחצה את השובל המאובק הזה של פאת'ון, חלק מהגרגרים ילכד בכוח הכבידה שלו, ואנחנו נראה בשמיים שלנו "כוכבים נופלים", או מה שנהוג לכנות מטר מטאורים.
המטר המזוהה עם פאת'ון ידוע בשם: הג'מינידים – גשם מטאורים המתרחש במחצית דצמבר, ונחשב למטר פורה במיוחד. הבעיה הפרוזאית היא שאף אחד לא יודע להסביר כיצד זה קורה? ע"פ חישובי מדענים, כמות גרגרי האבק והחול הנפלטים מהאסטרואיד במהלך התנועה, אין בה די להסביר את היקפו של מטר הג'מינידים, שרק הולך ומתגבר בשנים האחרונות (קצב שנע בין 120-160 מטאורים לשעה).
הסוסים מאבדים שליטה
זווית אחרת, לא פחות מרתקת, על הסיפור הזה מספק פאת'ון המקורי, אותו גיבור אגדי מהמיתולוגיה היוונית שעל שמו קרוי האסטרואיד הצבעוני.
על פי המיתוס המפורסם הזה (שיש לו כמה וכמה ורסיות), פאת'ון, בנם של הליוס, מלך השמש, וקלימניס, בתו של דיוניסוס, אותגר על ידי כמה מחבריו שכנראה לא קנו את הספור על מוצאו מהאלים. בצר לו, הוא פונה לאמו שמחזקת אותו, ואף מציעה לו לדבר עם אביו האל. הליוס מאשר את הדברים, וגם מבטיח לתת לו כל מה שירצה. פאת'ון מבקש וגם מתעקש לנהוג במרכבת השמש, לפחות ליום אחד. הליוס מנסה להניאו מכך ומספר לו שגם זאוס בעצמו מתקשה להשתלט על הסוסים המושכים את מרכבת השמש, אבל לבסוף, נאלץ לעמוד הבטחתו.
מכאן העניינים הולכים ומתדרדרים. פאת'ון אינו מסוגל להשתלט על הסוסים. אלה מטפסים גבוה מידי וכדור הארץ הולך וקופא. אחר מכך, המרכבה מתקרבת לכדור הארץ וכמעט וחורכת את פני הקרקע. כתוצאה מכך, הצמחייה מתייבשת ורובה של יבשת אפריקה הופך למדבר. גם עורם של תושבי אתיופיה, כך המיתוס, נשרף והשחיר. זאוס נאלץ להתערב ומכה את פאת'ון במכת ברק, עד שזה נופל אל מימי נהר ארידנוס ונהרג.
דמעות של אבני עִנְבָּר
אובדנו של פאת'ון הינו מכה קשה לבני המשפחה והחברים. חברו הטוב, Cycnus מלך ליגוריה, יושב על גדות הארידנוס ומתאבל מרה, עד שהאלים מחליטים לגאול אותו מייסוריו והופכים אותו לברבור. נראה כי הפתרון הזה לא ממש עוזר מאחר והברבור ממשיך להתייסר ונמנע מחומה של השמש. גם שבע אחיותיו של פאת'ון, ההליאדות, מתאבלות על אובדנו, עד שהאלים הופכים אותן לעצי צפצפה, ואת דמעותיהן לאבני עִנְבָּר.
ובינתיים, בעולם המציאות, האסטרואיד פאת'ון ממשיך לעורר סקרנות ופליאה. הספור על גידול הזנב ופליטת חלקיקי האבק, הוא כאמור תעלומה. ישנם מדענים הסבורים שפאת'ון היה בעברו כוכב שביט פעיל, שאיבד את הקרח שלו והפך להיות גלעין סלע מתכתי, כמו כל האסטרואידים. קיימת גם השערה דרמטית יותר, לפיה, הוא התנגש פעם בעצם אחר, ועננת החלקיקים שהוא משאיר מאחוריו, הינה תוצאה של התאונה הקוסמית הזאת.
יוצא משליטה
פאת'ון שומר בינתיים על מסלול יציב. מידי פעם, כמו שקרה בשנת 2017, הוא מעט מתקרב. בשנה זו הוא חלף במרחק של כ-10.3 מיליון ק"מ מכדור הארץ. עוד כ-80 שנה, לפי החישובים, הוא יעבור במרחק של כ-2.9 מיליוני ק"מ "בלבד" מאתנו. וזה במונחים אסטרונומים, כמעט פגיעה, במיוחד כאשר מדובר בסלע בגודל של עיר קטנה. שינויים זעירים במסלולו, שעשויים להיגרם מסבות כאלה או אחרות – למשל, כתוצאה ממעבר סמוך של אסטרואיד אחר, עלולים להפוך את פאת'ון לסכנה של ממש.
כאשר חושבים על זה, קשה שלא להיזכר בהתנהגות ה"לא אחראית" של פאת'ון, הגבור ההוא מספורי האגדה. קצת מפחיד. יכול להיות שבמקרה הצורך, כדאי לנו לפנות שוב לזאוס שייקח את העניינים בידיים.
——————————