מין פגישה שכזאת

הגיבורים האמיתיים של פגישת מחזור ביה"ס התיכון שלנו, שתיערך לראשונה לאחר כמה עשרות שנים, יהיו מן הסתם, הביולוגיה והזיכרון לטווח הארוך.
נראה שם חברות וחברים האוצרים במוחם 'תמונת פרופיל' שלנו – זיכרונות, חוויות ומראה, בדיוק כמו שהיינו פעם. במובן זה, פגישת המחזור היא מסע סלפי מרגש, במהלכו נפגוש את עצמנו, רגע לפני שהחיים קראו לנו.

———————————-

 

  • בימים הקרובים אני עומד לערוך מסע מרתק בזמן. ממש כך. זה התחיל ברעיון של כמה מהמשתתפים – כולם (כולנו), בני מחזור של תלמידי בית ספר תיכון בטבריה, אי שם במאה הקודמת, לקיים פגישת מחזור חגיגית.
  • הרעיון נשמע הזוי משהו. באמת, תחשבו על חבורה של אנשים מבוגרים, אוטוטו קשישים, שיפגשו, אחד עם השני, רובם לאחר תקופה של כמה עשרות שנים של נתק, תקופה שבמהלכה, וזו עובדה, על כל אחת ואחד מאתנו עברו החיים עצמם.  
  • אז מה אתה אומר לחבר ילדות צעיר שנראה, כעת, כמוך, עם שיער לבן, או בלי? אותו חבר עמו חלקת, בעבר הרחוק, אוסף של חוויות מרגשות ומופלאות, כמו שרק גיל הנעורים יודע להציע?
  • ומה באמת יקרה שם באותה הפגישה, כאשר הזיכרונות שלנו יתעמתו עם המציאות? בכל זאת הזמן משאיר סימנים. מה שאומר שיהיו, מן הסתם, לא מעט רגעים של פליאה, והתרגשות, ואולי גם השתאות (וואו! איך הוא נראה? מה קרה לשיער שלו?). ומה אחר כך?
  • נראה ש"אחר כך", בתום רגעי ההתרגשות יתחיל המפגש האמיתי. הזיכרון שלנו, בוודאי הזיכרון לטווח הקצר, הוא חמקמק מאין כמותו. בטווח הארוך, דווקא, מאגר הזיכרונות שלנו משתמר, יחסית, לא רע. כל אחד מאתנו אוגר בראשו כבר שנים ארוכות, "תמונות פרופיל" כלליות של החברות והחברים מהכתה, בדיוק כפי שהיו, עם המראה והגחמות של גיל העשרה.  
  • במובן זה, פגישת המחזור שלנו תהיה כמו עִלְעוּל ושוטטות בין דפיו של ספר ישן. ספר שבו כל עמוד משול לחבר של פעם, שמספר לך על עצמך בגיל העשרה. נקבל שם מעין סלפי של עצמנו, בדיוק כמו שהיינו אז, רגע לפני שהתבגרנו.

        וזה מה שהופך את פגישת המחזור הזאת לכל כך מרגשת.

 

 

————————————————————-

מחסן האוצרות

תגובה אחת

השאר תגובה