הרעיון של ה-עולם האפל המכיל בתוכו מגוון של תסריטי אימה באשר לעתידה של התרבות האנושית, נשען במידה רבה על שתי הנחות יסוד, כל אחת מסעירה ומרתקת לכשעצמה: א. היקום שלנו רווי בצורות חיים, לרבות כאלה הבוגרות והחכמות מאתנו באלף מונים. ב. אין לנו כל יכולת להעריך תבונה עילית מן הסוג הזה, בוודאי שלא את מודל ההתנהגות שלה. מכיוון שכך כדאי אולי לנסות ולהימנע מפגישה עימן, עד כמה שזה תלוי בנו.
גרסת אודיו:
—————————-
יער חשוך וגדוש בחיות טרף
אם מקבלים את הרעיון של סופר המדע הבדיוני הסיני הנפלא, ליו צְשִין (Liu Cixin), היקום שלנו הוא עולם שקט ואפל. לבד מהקולות הטבעיים שנגרמים על ידי התפרצויות קוסמיות ורעשים של מקורות רדיו שונים, היקום מחריש. אין בו דבר חי שזז. זה נראה כאילו אנחנו בני המין האנושי נמצאים כאן לגמרי לבד. אלא שעל פי צְשִין הבדידות היקומית הזאת הינה רק אשליה. בהקדמה לספרו “יער אפל” (Dark forest) הוא כותב (תרגום חופשי): היקום הוא כמו יער עצום שנחקר ונעקב כל העת על ידי אינסוף טורפים נעלמים וחסרי שם המצויים בו. כל כוכב לכת החושף את מיקומו הופך לטרף פוטנציאלי.
בספור של צְשִין, מבלי לעשות ספוילר בוטה מידי, אנחנו בני כדור הארץ כבר עשינו זאת, שהרי אנחנו שולחים זה מכבר אותות רדיו למרחבי החלל, המזהים את מיקומינו בו. הטורפים בעלילה שלו הינם חוצנים תבוניים המכונים טריסולאריים מאחר ובמערכת שלהם יש שלוש שמשות. הפלנטה שלהם ממוקמת כ-4 שנות אור מאתנו, והם – הטריסולאריים, נמצאים כבר בדרך.
רעיון שקשה להפריך
קוסמוס מלא טורפים, זה לא מה שאנו מצפים לו. הבעיה היא שאת הרעיון הזה קשה לשלול. כל העדויות והממצאים שיש לנו, הנסמכים על תצפיות של טלסקופים משוכללים, לרבות אלה המרחפים בחלל, מלמדים אותנו שהגלקסיה שלנו רוויה במערכות שמש דומות לזו שלנו. ברבות מהמערכות הללו ישנם כוכבי לכת סלעיים שמרחקם מהשמש שלהם – בדיוק כמו במקרה של כדור הארץ – מאפשר את קיומה של סביבה עם טמפרטורות ממוזגות יחסית, כזאת שעשויה לאפשר התהוותם וקיומם של חיים, לפחות כמו במתכונת הארצית. וזה לא הכול. חלק גדול מהפלנטות הארציות הללו מבוגר במיליוני ואף מיליארדי שנים מהארץ הטובה שלנו. ואם התפתחו בהן חיים אז לפחות על פי הניסיון שלנו, אלה הגיעו זה מכבר ליכולות טכנולוגיות שתאפשרנה להן לתור במרחבי הגלקסיה.
ובכל זאת, העובדה היא שנכון להיום לא מצאנו ולו ראיה קלושה אחת לקיומם של חיים כלשהם מחוץ לכדור הארץ. אז מה קורה כאן? האם הם מסתתרים? אולי ממתינים לשעת כושר? היכן הם? כמו ששאל במאה הקודמת המדען האיטלקי, אנריקו פרמי.
שבו בשקט!
כאמור, על פי ההשערה העומדת מאחורי הרעיון של היער האפל, תרבויות גלקטיות יושבות בשקט כי הן מפחדות להסגיר את מקומן. רמזים על יכולותיהן הפנטסטיות של תרבויות-על, שאולי נמצאות אי שם במרחבי היקום, אנחנו מקבלים כל הזמן בתסריטי המד”ב למיניהם. אלא שהאמת היא – עם כל הכבוד לאנשי הסאיינס פיקש’ן, שאין לנו כל יכולת להעריך במדויק מה המשמעות של מין שהוא על-תבוני.
תארו לעצמכם ציוויליזציה, אי שם במערכת שמש רחוקה, שהתפתחה באותם תנאים ובאותו קצב התפתחות כמו בני ההומו סאפיינס בכדור הארץ, והיא בוגרת מאתנו במיליון שנים(!) האם נוכל בכלל לשער מהן היכולות הטכנולוגיות שלה? מהם הצרכים שלה? מה השקולים לפיהם היא מקבלת החלטות? זו כנראה הסבה שישנן אנשים רבים, לרבות מדענים בכירים (הבולט בהם הוא פרופ’ סטיבן הוקינג המנוח) הסבורים כי בכל מה שנוגע לפעילות הבין-כוכבית שלנו, עלינו לדומם מנועים, ובוודאי לא ליזום שדורי רדיו מכוונים לכוון מערכות שמש חשודות בחיים, מה שבסופו של דבר עשוי בסופו של דבר להמיט עלינו כליה.
היי שלום ציוויליזציה↑
החייזר הטוב והרע
רעיון היער האפל איננו קל לעיכול, ואיננו תמיד מתיישב עם הרומנסה והאידיאליזציה המלווה, לא פעם, רעיונות של חולמים וסופרים וגם פילוסופים וחוקרי יקום כמו קארל סאגן ואחרים. ביטוי לכך ניתן למצא באפוסים הגדולים של ספרות המד”ב כגון: סטאר-טרק ו-מלחמת הכוכבים שמתארים חיים בהרמוניה, לפחות עם חלק מהגזעים התבוניים שמשוטטים ביקום. הגישה הזאת לא ממש מפתיעה שהרי הספרים והסרטים מכוונים, בסופו של דבר, אל בני האנוש. מתוך כך אנחנו נוטים להעתיק אל הסביבה הקוסמית את הדימויים האנושים שלנו, את השנאות והאהבות, את החולשות והגחמות וגם את הניסיון ההיסטורי שיש לנו מכל אותם סכסוכים על פני כדור הארץ. האם יצורים שבאים מעולם אחר, ומספור אחר לחלוטין, יראו איתנו עין בעין את המפגש הצפוי? התשובה הסבירה לשאלה הזאת הינה שאין לנו כל אפשרות לדעת.
בדיוק על כך כותב ליו צְשִין בהקדמה למהדורה של ספרו, בעיית שלושת הגופים (The Three Body Problem) שיצאה בארה”ב: יש סתירה מוזרה בהתמודדות של המין שלנו עם בעיות היקום. בכדור הארץ אנחנו יכולים לצעוד ליבשת אחרת, וללא מחשבה, להרוס את התרבויות שנמצאות שם באמצעות מלחמות ומחלות. כאשר אנחנו מסתכלים על הכוכבים, אנחנו הופכים לסנטימנטליים ומאמינים שאם קיימת תבונה מחוץ לכדור הארץ, היא חייבת להיות תרבות כבולה באילוצים אציליים ומוסריים, כאילו הוקרה ואהבת צורות חיים שונות הן חלק מקוד התנהגות אוניברסאלי המובן מאליו.
בשולי הדברים
ה”יער האפל” הוא הספר השני מתוך טרילוגיה של שלושה ספרים שכתב ליו צְשִין, המכונה לעיתים בשמו של הספר הראשון בסדרה: בעיית שלושת הגופים. איני יודע אם מתרגמים את הטרילוגיה המופלאה הזאת לעברית, ואם לא, הגיע הזמן.
כדאי מאד לראות למשל כיצד מנסים (ב”יער האפל”) להסיר את האיום ההולך ומתקרב מהכוון של העולם בעל שלושת השמשות, וכיצד העניינים רק הולכים ומסתבכים. בספר השלישי (Death’s End) אנחנו למדים כמה מסוכן יכול להיות שם בחוץ, כאשר ציוויליזציה חסרת מזל עשויה להיעלם בלחיצת כפתור. ובאשר לבני כדור הארץ, זו רק תחילתה של הרפתקה מסחררת, הרפתקה שלא תמיד נגמרת במחיאות כף ובניצחון המוסר הצדקני, כפי שזה קורה לא פעם בעלילות הגבורה העתידיות שאנחנו מתקינים לעצמינו.
———————-
————————————————–