כאשר מדברים על עולמות נעלמים לא צריך בהכרח לטוס אל הכוכבים. מעמקי האוקיינוסים בכדור הארץ, ובעיקר, החיים המפכים בהם, היו ועדיין, טריטוריות נעלמות ולא מוכרות המכילות בתוכן מגוון אינסופי של צורות חיים, ביניהם יצורים אקזוטיים ומוזרים במיוחד.
דיונון חזרזירי הוא אחד המשונים שבהם. וכאשר מחברים אליו חומרים מהסוג ה"לא טבעי", הספור הזה הופך למרתק במיוחד.
———————-
מסתכל לו בעיניים
תביטו רגע (למטה) ביצור המוזר הזה שמתנהל לו אי-שם בעומק של למעלה מקילומטר וחצי במעמקי האוקיינוס השקט. זה קורה לא הרחק מאי אלמוגים זעיר ולא מיושב הקרוי אטול פאלמירה, אי שם כ-1600 ק"מ דרומית לאיי הוואי. עוד נחזור אל פאלמירה, אבל בינתיים, תנו עוד מבט למטה.
היצור הנפוח והכמעט שקוף הזה מביט אל המצלמה בעיניו הגדולות וכמעט שאיננו זז, כאילו מבקש לבחון בזהירות את העצם המוזר הזה (מצלמה תת מימית משוכללת) שחדר לפתע לעולמו. נעים מאד, תכירו בבקשה ה- Helicocranchia pfefferi שזה הכינוי המדעי, ל-piglet squid, או דיונון חזרזירי. החבר הזה שייך לסדרה של בעלי חיים משונים המכונה דיונוני רחף שזו קבוצה של רכיכות ימיות ממחלקת הסילוניות ברובן, יצורים עם 8 זרועות שנעים בעזרת סילוני מים הנוצרים בגופם.
עולם חשוך מואר
זה מן הסתם המקום להגיד כמה משפטים על עולם מסתורי ועצום ממדים שרובו ככולו טרם נחקר ונצפה, וספק רב אם זה יקרה אי פעם, בוודאי שלא בעתיד הקרוב. אני מדבר כמובן על הטריטוריות הנרחבות של המים העמוקים ברחבי האוקיינוסים של העולם. עומקי המים באוקיינוסים השונים מגיעים לכמה קילומטרים. במקום מסוים באוקיינוס השקט (שקע מריאנה ליד איי מריאנה) אתם צריכים לצלול 11 קילומטרים(!) כדי שהרגל שלכן תגע בקרקעית!
רוב היצורים החיים באוקיינוס מתקיימים להם בעולם המואר שעל פני המים ומתחת – עד לעומק של כ-200 מטרים. כאשר מתחילים לרדת למטה העולם הולך ומשתנה, הולך ונעלם. עמוק יותר, מתקיים עולם חשוך וקר עם לחצים גבוהים. עולם שהביולוגיה שלו שונה בצורה קיצונית מהחיים שהתפתחו על פני היבשה. כמה מיליארדי שנות אבולוציה הביאו כאן להתפתחותם של יצורים מוזרים בלשון המעטה. לדוגמא, על מנת שיוכלו לאתר מזון ובני זוג, רבים מיצורי המעמקים פתחו יכולת לייצר ולפלוט אור קר, בדרך כלל בתחומי הירוק והכחול של הספקטרום, וזאת, באמצעות ריאקציה כימית שבה אנרגיה כימית הופכת לאור.
נחזור לחזרזיר שלנו. צילומי הוידאו המדהימים הללו צולמו בתחילת החודש על ידי ספינת מחקר ימי בשם נאוטילוס שמסתובבת בתקופה זו בשמורה ימית – Marine National Monument, בסמוך לשונית קינגמן (Kingman), באטול פאלמירה ואי ג'רוויס (Jarvis).
מעניין יהיה להצטרף אל הוידיאו ואל השיחה של המדענים בספינה באותם רגעים שבהם הופיע הדיונון, בעומק של כ-1685 מטרים. תוך כדי ה-קלוזאפ שהם עושים לו עם המצלמה המשוכללת, שואל אחד מהם: "מה אתה"? אחר כך משיב: "אני חושב שזה דיונון, דיונון מנופח…זה נראה שיש לו חלל גוף מאסיבי. מעולם לא ראיתי דבר כזה".
זהירות! חוצן
הדיונונים, כמו סדרה גדולה ומפוארת של בעלי חיים ימים אחרים, שונים כאמור באופן מוחלט מכל חיה אחרת שחייה על היבשה. אין להם עצמות או שלד חיצוני. מה שעוד מוזר – ואנחנו נוגעים כאן רק בקצה קֵצֶיהָ של המשונות – זו העובדה שגופם וגפיהם נראים כאילו מתבלטים מתוך ראש מרכזי. אורך גופו של הגיבור שלנו הוא כ-10 ס"מ בלבד אבל תראו את העיניים הענקיות שלו. האסוציאציה הראשונית שעולה לי בראש היא סוג של _חוצן. התחושה הזאת אולי מתחזקת כאשר אני למד כי הגוף של היצור הזה רווי באמוניה – כאן בצורה של תרכובת אנאורגנית – אמוניום כלוריד, המצויה בנוזלי גופו, ובעזרתה הוא שולט בכוח הציפה ואינו שוקע במים.
יכולת התמרון שלו מרשימה. הנה כאן ב-2:18 הוא מחליט כנראה שנמאס לו מחברתם של בני האדם. גופו נמתח לאחור והוא חומק אחורנית במהירות כאשר כל זרועותיו נמתחות קדימה כתוצאה מהשפעת התנועה הפתאומית. וואו!
אטול פאלמירה – אי רדוף במיוחד ↓
רדוף שדים
ואם ללכת עוד מעט בנתיב המוזרות, אי אפשר שלא להזכיר כי לא הרחק משם, מעל פני המים, נמצא האי הקטן של פאלמירה. הסיפור של האי – ובלי כל קשר לתצפיות המרתקות שנעשות שם במעמקי הים, הוא ווירדי בפני עצמו. אטול פאלמירה איננו מיושב, למעט קבוצות של אנשים שמגיעים שם מידי פעם לצרכי מחקר או התבודדות. מאז שהתגלה בראשית המאה ה-18, הוא צבר לעצמו מוניטין של אי רדוף שדים, כמיטב המסורת הססגונית של הפארה-נורמל. הספורים סביבו עמוסים באוניות טרופות, במטוסים שנעלמים בלי סבה, בעדויות על דמויות ורוחות רפאים, כרישים רצחניים במיוחד, אוצרות של שודדי ים נסתרים, וגם סדרה של רציחות אמיתיות לא ממש מוסברות. מי שמתעניין בחומרים מהסוג הזה יוכל למצא אותם כאן.
ובכל זאת, הספור האמיתי נמצא עמוק מתחת למים. שם ובמקומות אחרים באוקיינוסים מצויים מן הסתם אלפים רבים של יצורים מסתוריים ומיני חיים שהם פנטסטיים, לא פחות מספורי האגדה. הנה עוד מבט בגבור שלנו. מה צריך יותר מזה?
————————