גשם בעיתו

הלילה זה קורה. כמה מילים על המטר המרהיב של הפרסאידים שצפוי להגיע לשיאו הלילה, על ההתרחשות הקוסמית שקורית עשרות מיליוני קילומטרים מאתנו, וגם משהו על הירח שהולך להרוס לנו את המסיבה. או שאולי לא.
Perseid Meteor Shower

————————————————

 

אם השמיים יהיו טובים אליכם

כמדי כל שנה, לקראת 12 באוגוסט כל מדורי המדע באתרי התוכן הפופולאריים, מתמלאים בתמונות של כוכבים נופלים ובהרבה מילים על גשם המטאורים – הפרסאידים* ששיאו אמור להתרחש היום אחרי חצות. הצילומים המדליקים של המטאורים שנראים כמו פסים בהירים ששורטים את שמי הלילה מצליחים בדרך כלל לעורר ענין, וישנם אנשים רבים האוזרים אומץ ונוסעים למקומות חשוכים על מנת לחוות איזו שהיא הרפתקה קוסמית, כמו שמבטיחות התמונות. אלא שהמפגש עם הקוסמוס, לפחות לגבי אותם צופים שאינם נמנים על הפריקים של האסטרונומיה, עשוי להיות מאכזב משהו.

20543624326_2fbcb9bd6e_bאם השמיים יהיו טובים אליכם, תוכלו לראות היום אחרי חצות בתנאים אופטימליים – כלומר שמיים חשוכים לחלוטין, מנה יפה של כוכבים נופלים לשעה! על פי חישובי האסטרונומים ובעיקר מנתונים משנים קודמות, הקצב המשוער בשיא הארוע הינו בין 50 ל-100 מטאורים  לשעה. זה נחמד, אבל יחד עם זאת כדאי תמיד לקחת בחשבון את החוק הלא כתוב של האסטרונומים החובבים, לפיו שיא המטר לעולם לא יתרחש באזור שאתה שוכב בו.

מה לעזאזל אני עושה כאן?

באמת ספור לא קל. על מנת לשכב זמן ממושך עם הגב על הקרקע, מאוחר בלילה ובמקום חשוך, תזדקקו למידה לא מעטה של אורך רוח, וגם קצת אובססיה. נכון שהעניין החברתי עשוי לעזור. גיחות ליליות מן הסוג הזה , בדרך כלל, אינן נעשות לבד, והמצאותם של אנשים נוספים לצדכם עשויה להעצים את החוויה. אלא שבשלב מסוים העפעפיים מתחילים להכביד, ולמרות החבר'ה שנמצאים בסביבה אתה, בסופו של דבר, נמצא עם עצמך (גם זה לא תמיד עניין פשוט בפני עצמו), ובהחלט יתכן שאחרי זמן מה יעלו בך הרהורי כפירה מהסוג: מה לעזאזל אני עושה כאן?

מה שעשוי לעזור במצב המשברי הזה היא איזו צעקה שמגיעה מאחת הגופות הזרוקות על הקרקע שמסביב, שמפלחת את שמי הלילה, וגם מזריקה לך באותה הזדמנות, מנת אדרנלין: ראיתי! איזה יופי! הנה עוד אחד! עוד אחד. מה זה "עוד אחד"? דמיינו לרגע את הארץ שלנו, כדור ענק בקוטר של כ-12,700 ק"מ עם מסה אדירה שנע בחלל סביב השמש כמו ספינת חלל במהירות של 21 ק"מ בשנייה! מידי שנה, בסביבות ה-12 לאוגוסט, חוצה הספינה שלנו דרך עתיקה – נתיב עצום בממדיו של אבנים וגרגרים זעירים של קרח ואבק שהותיר אחריו גוש קרח בגודל של עיר קטנה שעבר כאן לפני שנים במסלולו סביב לשמש.

דרך הגרגרים הלבנים

הקרחון הענק הזה הוא כוכב שביט המכונה סויפט-טאטל על שם שני מגליו. כל כ-133 שנים הוא עורך בקור באזורים הפנימיים של מערכת השמש תוך שהוא נע במסלול אליפטי מוארך שחוצה את מסלולי כוכבי הלכת הפנימיים מקיף את השמש ויוצא חזרה. הפעם האחרונה שזה קרה היה בסוף שנת 1992 כאשר הקרחון הזה עבר בסביבה שלנו, שוב באותו מסלול, כשהוא מוסיף עוד חומר ואבק לעקבות שהשאיר כאן מהפעם הקודמת. כל פעם כאשר הכדור שלנו  עובר דרך שובל גרגירי האבק והקרח של סויפט-טאטל, וזה קורה כל שנה, החל ממחצית יולי ועד מחצית אוגוסט, חלק מהגרגרים הזעירים נכנס באטמוספירה שלנו במהירות של כ-60 ק"מ לשנייה. הרסיסים האלה מתלהטים מהחום העצום ואנחנו רואים "כוכבים נופלים".

ראו את הסימולציה. הכדור השלישי המרוחק והצהבהב הוא כדור הארץ:

 

40 דקות של חסד

ומה הלילה? הלילה יש לנו בעיה שקוראים לה ירח. השמיים יהיו מוארים רוב שעות הלילה בירח כמעט מלא (83%) ששוקע מחר ב-3.10 לפנות בוקר. בזמן שהירח מולך בכיפת השמיים, לא ניתן לראות דבר, למעט – אם מזלכם ישחק לכם, מטאורים גדולים ובהירים (בולידים) שגלעינם נשרף באטמוספירה והם יוצרים הבזק חזק במיוחד.

פתרון אופטימי יותר קשור באותם רגעים יקרים, אלה שבאים אחרי שקיעת הירח ולפני השחר העולה והזריחה אחר כך (בסביבות 6 בבוקר). כל מה שצריך זה לכוון את השעון לשעה שלוש וקצת. על פי החישוב שלי יהיו לנו 40-50 דקות של חושך מלא והזדמנות לצפות במשהו מהמפגש הקוסמי הזה שבו נוגע העולם שלנו בסימני הדרך שמשאיר בחלל גוש הקרח הענק המכונה סויפט טאטל.

—————————————-

 

* הם נקראים פרסאידים מאחר והם נראים כאילו ניתזים עלינו מקבוצת הכוכבים פרסאוס.

השאר תגובה