קופים הם חברים

אם הייתה רשת אינטרנט לפני כ-130 שנה סביר להניח שקוף הבבון שכונה: ג'ק היה הופך לכוכב רשת ואטרקציה עולמית, והתחנה בה עבד, למוקד פופולארי של עלייה לרגל.

אלא שזה לא המצב וכל מה שנשאר לנו מהעלילה הפנטסטית הזאת זה לנסות ולאמת אותה – היא כנראה אמיתית, ולהתפעל.  שני הגיבורים שלה בהחלט שווים את זה.

—————————————————

מעורפל אבל אמיתי

תמיד מדהים לראות את היכולת הזאת של הזמן העובר והחולף להשכיח ולפוגג זיכרונות ואירועים שקרו בעבר. ככל שהאירועים מתרחקים, העובדות הופכות לחמקמקות, עד כדי כך שההיסטוריונים והחוקרים של דברי הימים מתקשים לאחוז בהן. זו כמובן גם שעתם הטובה של האגדות והפנטסיות שצומחות להן מערפילי הזמן ומרגשים אותנו כל פעם מחדש.

ההרהורים הללו עברו בראשי כאשר נתקלתי לראשונה בסיפורו המשונה בלשון המעטה של קוף בבון שנקרא: ג'ק, ומערכת היחסים ההדוקה שנרקמה בינו לבין אדונו, או שמא מוטב לומר ידידו ורעו, ג'יימס ווייד (Wide). האם הספור הזה אמיתי? אם יורשה לי להקדים את המאוחר, התשובה  היא בהחלט כן(!), גם אם חסרים פה ושם קטעי מידע שונים.

כיאות לסיפור שמגיע מעולם של פעם, הוא גדוש פרטים מעורפלים ומסך עשן, במקרה זה, עשן של קטרי פחם. לקראת סופה של המאה ה-19 העולם הולך ומתמלא במסילות ברזל ורכבות שכבר גודשות אזורים רבים בעולם הישן והחדש כאחד. בשנות ה-70 של אותה המאה הושלמה הנחת המסילה מהעיר קייפטאון בדרום אפריקה של היום בואכה פורט אליזבט, כ-770 ק"מ מזרחית לה. בסמוך לפורט אליזבט, בעיר קטנה בשם אויטנהכה (Uitenhage) קמה תחנת רכבת קטנה ובה גם מתרקמת העלילה הזאת.

קטרים, רכבות וצמד פרוטזות

ג'יימס ווייד החל את הג'וב שלו בתחנה כשומר. מהר מאד הסתבר לחברים בעבודה שהבן אדם אוהב סיכונים ויש לו תשוקה מוזרה לדלג בין הגגות של קרונות הרכבת. יום אחד הוא החליק ונפל על הפסים אל מול הרכבת השועטת. ג'יימס שרד את התאונה למרות שאיבד את שתי רגליו. במאה ה-19, אם אתה אדם חסר אמצעים וגם מאבד את שתי הרגליים, הסיכויים שלך לשרוד לאורך זמן אינם גבוהים. אלא שג'יימס הצעיר קורץ מחומר אחר. הוא התקין לעצמו קביים ושתי פרוטזות מעץ אותן חיבר לפלג גופו התחתון, וגם בנה עגלת עץ קטנה דמוית כסא גלגלים, שאפשרה לו להתנייד על גבי מסילה מקומית ממקום למקום.

מנהלי תחנת הרכבת בעיר נאותו להפצרותיו וקבלו אותו לעבודה, הפעם כאיש האחראי על מערכת הדגלים והסימנים והסטת כיווני המסילות.

תחילתה של ידידות מופלאה

יום אחד כאשר ג'יימס מגיע עם עגלת העץ שלו לשוק המקומי בעיר. הוא נתקל בקרון הנמשך על ידי שני שוורים שהיו מובלים על ידי קוף גדול. זה היה בבון צעיר מהמין המכונה: בבון דובי,  או בבון הכף – מין של קופים בעלי זנב גדולים שהם נפוצים מאד בדרומה של היבשת האפריקנית וידועים באינטליגנציה גבוהה ובחיי הקהילה החברתיים שלהם.

ג'יימס ווייד התרשם מאד מיכולותיו של הבבון, ושכנע את הבעלים למכור לו את הקוף. בכמה גרסאות מצאתי כי הבעלים פשוט ריחם על הצעיר הנכה, אבל זה לא ממש משנה. בסופו של יום, הבבון שכונה: ג'ק, עבר לחזקתו של ג'יימס. זו הייתה, איך שאומרים, תחילתה של ידידות מופלאה. ההוראה המעשית היחידה שג'יימס קבל מהאיש שמכר לו את הקוף הייתה שמידי ערב מוטב לו שיציע לג'ק כוסית קטנה של ברנדי מקומי. לימים, כך המקורות, ג'יימס למד שאם היה שוכח זאת, בבוקר שלמחרת ג'ק היה מתנהג כאילו אינו מכיר אותו.

הצריף שבו התגורר ג'יימס ווייד היה במרחק של כקילומטר מתחנת הרכבת. מידי בוקר הוא נאלץ להניע את העגלה בידיו, מבצע לא פשוט, מה גם שבדרך הייתה עלייה קטנה. הוא אימן את ג'ק לדחוף את העגלה מידי בוקר ובוקרו. בדרך חזרה, בירידה, ג'ק נהג לקפץ על העגלה לצידו של ג'יימס וליהנות מהנסיעה החופשית.

 על הקוף הזה אפשר לסמוך

מהר מאד הסתבר לג'יימס שהבבון כנראה הרבה יותר נבון ממה שזה נראה. ספור המפתח המחיש זאת יפה. כאשר נהגי הקטרים נדרשו להעמיס פחם מהמלאי שהיה במחסן התחנה הם נהגו לצפור ארבע פעמים ואז ג'יימס היה יוצא החוצה כשהוא מתנדנד על קביו ומושיט להם את המפתח כדי שיוכלו לפתוח את השער. לאחר כמה ימים ג'ק הבין את העיקרון וכאשר שמע את השריקות, הוא רץ בעצמו והושיט לנהג את המפתח.

התפקיד של ג'ימס ווייד כאיש האותות (signalman) בתחנה היה כרוך באחריות רבה ובשליטה ישירה בכל מה שקשור לתנועה הסדירה של הרכבת, בין אם בהפעלת המערכת המכאנית להסטת הפסים (ושינוי כיוון הרכבת), בין אם בהפעלת מערכת הסמאפורים שאותתו לנהגים הוראות שונות.

ככל שהימים נקפו, ג'ק הבבון שהיה צמוד לג'יימס, למד את העבודה, כולל הסטת הפסים. זה היה קורה בערך כך: נהגי הקטרים המתקרבים לתחנה היו נוהגים לצפור מספר פעמים כדי לסמן לאיש האותות איזה מסילה לשנות. ג'ק קרא את התמונה וסיגל את הכללים עד שהיה עושה זאת בעצמו, לרבות משיכת המנוף הספציפי שנדרש לכך. כל זאת כשידידו ג'יימס עוקב ומביט מהצד (תמונה למעלה).

20 סנט ליום וכוסית ברנדי

בכל הכתבות שקראתי על הסיפור שבה ועולה הקביעה לפיה ג'ק לא טעה מעולם. קשה לבדוק זאת אבל הארוע הבא מלמד שגם עובדה זו, הירואית ככל שתשמע, אינה גורעת מהספור. יום אחד הבחינה אחת הנוסעות ברכבת לתדהמתה בקוף הבבון שמנהל את מערכת האיתות. היא מיהרה להתלונן לפני רשויות הרכבת. ג'יימס הושעה מיידית מתפקידו. ימים אחר כך, בעקבות הפצרותיו של ג'יימס ווייד הסכימה הנהלת הרכבת לשלוח צוות בדיקה מיוחד שבחן את תפקודו של ג'ק.

איך שאתם בוודאי משערים, ג'ק קרא נכון את צפירות הרכבת והסיט את הפסים בהתאם. אחר כך, לפי אחת העדויות שמצאתי, גם עקב במבטו אחר תנועת הרכבת המתקרבת כאילו להבטיח שהכול כשורה. השורה האחרונה הייתה שג'ק צורף באופן רשמי לצוות העובדים והועסק כעובד מן המנין, לרבות קבלת קצבה יומית-20 סנט ליום. לאחר 9 שנים של עבודה ברשות הרכבות של כף, ג'ק לקה בשחפת ונפטר.

יש אינסוף מקורות לספור הזה. המקור שנראה אמין מכולם הוא מגזין המדע הנודע "נייצ'ור" שכיסה את המקרה בגיליונו מיום ה-24 ביולי 1890. לצערי לא הצלחתי לאתר את הקטע עצמו בגיליון הדיגיטלי, אולם אישור לכך נמצא בגיליון של הטלגרף הלונדוני מיום 11 בנובמבר 1990. אפשר לראות שם קטעים מה-נייצ'ר המצטטים את המאמר.

לכל המתעניינים אפשר לראות את גולגולתו של ג'ק הבבון במוזיאון Albany Museum בעיר גראמסטאון (Grahamstown). סביר להניח שהיא תיראה "סתם" גולגולת של בבון, אבל איזה ספור יש מאחוריה.

—————————–

————————————————————–