——————————

מחוג קוסמי

הארגון האירופאי למחקר אסטרונומי בחצי הכדור הדרומי (ESO) בחר למקם את הטלסקופים שלו במקום המכונה: Cerro Armazones – אזור הררי יבש וכמעט חסר עננים במדבר אטאקמה במרכז צ'ילה. בסרטון (למעלה) שנעשה בטכניקה של הילוך מואץ (TIME LAPSE), אפשר לראות את שביל החלב עולה וחג למעלה בשמיים כמו היה מחוג של שעון קוסמי עצום. מימין אפשר לראות את ענני מגלן – הגדול והקטן – גלקסיות ננסיות שמקיפות את הגלקסיה שלנו ושייכות, יחד עם זו שלנו, לצביר הגלקסיות המקומי.

כוס של יוגורט

אין לכם מושג כמה זמן אני מביט בצילום השמיימי הזה ובווידיאו שחוזר ומתנגן לי בראש כבר כמה עשרות שנים. מנין הגיעה האובססיה הזאת ל-שביל החלב? לא ממש ברור לי. האם זה סוג של נוסטלגיה? אולי געגועים לתקופת הילדות בכפר כאשר הוא היה נחצב כל לילה מחדש בשמיים שלמעלה? אולי. זה היה נראה אז כאילו אלוהים היה שופך מידי ערב כוס של יוגורט שהיה מתפשט על פני מרחבי השמיים הכהים וחורת בהם שביל משלו.

או שמא זו אותה תקווה, אותה ידיעה מטלטלת ופנטסטית לכשעצמה, ולפיה, ישנו בהחלט סיכוי – והוא ממשי בדיוק כמו העובדה שהשמש תשקע ותזרח גם מחר –  שאי-שם בין מיליארדי הנקודות הצפופות הללו בשמיים שמרכיבות את הפס,  מתקיימים להם, אולי כדרך השגרה, מיליוני כדורי ארץ שיש בהם "אנשים" נבונים בפורמט כזה או אחר של חיים?

זריחת הגלקסיה

וואו! שנים רבות עברו. הכפר הקטן עדיין חי ונושם אבל שביל החלב נעלם זה מכבר מהעין. את הנתיב הלבן והלא מסודר הזה של הכוכבים בגלקסיה הביתית שלנו אפשר לראות רק במקומות שהאוויר בהם עדיין לא התלכך באור המלאכותי של נורות החשמל והניאון. נסו למשל את מכתש רמון. אזור המכתש הוא הזדמנות נפלאה לפגוש ביקום, ולאו דווקא בהיבט רוחני. לאור היום תוכלו להתעמת שם עם כמה פיסות מעברו הקדום של כדור הארץ, הכלואות בתצורות הגיאולוגיות המרהיבות שבו. בלילה יש לכם רַנְדֵּווּ  מובטח עם שביל החלב המפעים.

תביטו שוב בסרטון (למעלה) שצולם משעת שקיעה לזריחה. מעת לעת מבזיקים  בו פסי אור קצרים – מטאורים שהם גרגרי אבק וקרח זעירים שפוגשים באטמוספירה של כדור הארץ ומתלהטים. האסטרונום והפילוסוף של המדע, קרל סאגן, אמר פעם: שחר מפואר מחכה לנו מידי יום. זו לא השמש העולה אלא הגלקסיה הזורחת עם 400 מיליארד שמשות.

————————————–

——————————————————————————————–

קרדיט לתמונה למעלה: pxhere.com