גלגול שני

במהלך חודש מרץ השנה כתבתי כאן משהו על ה-הידרה, כך כיניתי אז את המכונה החדשה של ידידיה (דידי) ורדי. המכונה ההולכת ונבניית נראתה כמעיין מיצג קינטי שנבנה והורכב מאוסף גדול של כלי עבודה שונים ומשונים מהעולם הישן. בימים אלה חזרתי אליה שוב. המכונה, כך נראה לי, השתנתה. תפחה מעט, ובעיקר, הפכה לפחות מובנת. הכרתי וראיתי אינספור מכונות מוזרות מן הסוג של "סמארט אנד יוזלס" ואחרות, אבל ישות מכאנית מן הסוג הזה לא ראיתי מעודי.

הנה המראה החדש שלה מקרוב כשהיא מכילה כ-150 כלי עבודה מהעולם של פעם (למטה). האם אתם מבינים מה אתם רואים?

כאשר היא מתחילה לעבוד, העניינים מסתבכים עוד יותר. קפיצים, ברזלים, סלילים, כדורים, מסבים, פטישים, מנופים, מברגים ומה לא, כולם מתחילים לנוע, להלום, לרקוע, לנגן, לכדרר, להרים, להוריד למשוך ולהרפות, לשרוק, לצווח ולנוע אנה ואנה בקקופניה אדירה שמשאירה אותך פעור פה.

מה לעזאזל קורה כאן? לרגע זה מזכיר לי מבנה תעשייתי ענק המכיל עשרות רבות של יחידות וגופים שפועלים בצורה כזאת או אחרת. אין בעיה, נדמה, להסביר מה עושה כל יחידה פרטנית בפני עצמה, אבל כאשר מסתכלים על הסך הכל? זה נראה מהומה ומבולקה. אפשר אולי לדמות זאת ליקום הטוב שלנו שגם ברבע הראשון של המאה ה-21 נשאר עלום בחלקו. אנחנו יודעים להגדיר חוקים ולהסביר אינספור תופעות המתרחשות בו, אלא שהתמונה הכוללת בשלמותה עדיין איננה ברורה.

אני מנסה להביט אל תוככי המכונה ומבחין בשורה ארוכה של כלים מוכרים, ביניהם: מַפְסֶלֶת וּמַקֶּבֶת עֵץ, סָדָן עִם מַעֲרֶכֶת פַּטִּישֵׁי רִקּוּעַ, גַּלְגַּלֵּי אַרְכֻּבָּה, מַבְרְגִים, מַחְרֹקֶת לְהַבְרָגוֹת, מַקְדֵּחוֹת, צְבָתוֹת, מַשְׁחֵזוֹת, מֹאזְנֵי שְׁקִילָה, אֲנָכִים, מְסַכְּכֵי מַשּׂוֹרִים, בֹּרֶג אַרְכִימֵדֶס ואפילוּ מְכוֹנַת שִׁכְפּוּל מַפְתְּחוֹת.

"מה זו המכונה הזאת"? אני שואל את דידי שיחד עם רעייתו דרורה תכנן ובנה את המכונה הנקראת כעת: גלגול שני*, "ולמה גלגול שני? המכונה", הוא משיב לי, "היא בדיוק מה שאתה רואה. היא נותנת חיים לכלי עבודה ישנים. מחזירה אותם לעולם לגלגול נוסף".

…מה שאתה רואה. אני נשאר עדיין עם דימוי היקום. שאלות של מה ולמה נקשרות עם תכלית. הפילוסוף היווני אריסטו שחשב שיש מטרה ליקום, טען כי כל דבר בעולם קיים מתוקף 4 גורמים: הגורם החומרי (הדבר שממנו הוא עשוי), הגורם הצורני (הצורה), הגורם הסיבתי (מה שהביא אותו לידי קיום) והגורם התכליתי (המטרה לשמה הוא קיים).

אלא שלא בטוח שצריך את התפישה האריסטוטלית כדי להסביר או לחפש איזה שהיא משמעות במכונת הגלגול. ההסבר האמיתי נמצא מן הסתם במושג מֵיְיקֶר. המייקרים, שדידי נמצא בקהלם, הם בוני מכונות ייצריים וחסרי מנוח, שעושים את מה שהם עושים לצורך העשייה. הצורך הזה לבנות משהו, גם אם לעיתים הוא נראה לכאורה ללא תכלית, קשור בתכונה הבלתי נשלטת הזאת של המייקר לאתגר את עצמו, לראות שזה עובד, ובעיקר, וזה אולי החשוב מכל, ליהנות.

"אתה יכול להסביר לי בזהירות איך זה עובד", אני שואל?  "כן", הוא משיב, אולי קצת מופתע מהשאלה. אתם מכירים את התחושה הזאת שהדברים נראים פשוטים, אבל במציאות זה נראה אחרת? זו בדיוק הרגשה שלי למשמע התשובה.

כך או כך, מסתבר שיש במכונה הזאת 11 מנועים כאשר אחד מהם הוא זה שמפעיל את מערכת הפעלה המסיעה…כדורי ביליארד שהם ליבת המכונה. למי שמתעניין, המנועים עצמם הינם מנועי וִישֶׁרִים של מכוניות ומנועי הפעלה של מיטות מתכווננות. כדורי הביליארד עולים במסילות (בורג ארכימדס) וכאשר הם מגיעים לנקודה מסוימת, הם מפעילים מכונה אחרת. בפועל, עובדות במקביל 2-3 מכונות ולזמן קצר. כל כ-7 דקות מסתיים מחזור שבסופו יש קְרֶשֶׁנְדּוֹ כאשר כל המנועים עובדים יחדיו במעין תזמורת הרמונית אחידה.

מנסה לצלם את המכונה עובדת ולא יודע על מה להתמקד, נראה שיש אקש'ן בכל מקום. "מתי יגיע לכאן הכדור"? אני שואל את דידי כשאני מצביע לכיוון אחד המנופים שאמור לשלח את הכדור למסילה פתלתלה במיוחד. "אין לי מושג", הוא משיב לי, "רק הכדורים יודעים לאן הם הולכים".

————————

—————————————————————-

* המכונה היא לזכרו של רון ורדי שנפל בלבנון.