הכוכב המזהיר של החוכמה

בספור הזה שמגיע מהעיר אלכסנדריה במאה ה-5 לספירה, ספור שחלקו מציאות וחלקו (הקטן) בדיה, מככבת היפאטיה, פילוסופית ומדענית יפיפייה ואקסטרווגנטית. קצת בדומה לגורלה של הספרייה המפוארת של העיר שנחרבה כתוצאה ממלחמות ומעשי ונדליזם, סיימה היפאטיה את חייה בסוף טראגי ודרמתי מאד, מהסוג שרק תקופות חשוכות בהיסטוריה יודעות לספק.

היפאטיה – סיפורה של אשה יחידה במינה. איור: trung cao

——————————–

מרחוק יכלה לשמוע את הדי קולותיהם של המאמינים המטילים אימה על עוברים ושבים ברחוב.

חודש מרס אותה השנה היה לח וחם מהרגיל. רק לפנות ערב נעשה קצת יותר קריר. שעה ארוכה לאחר תום השיעור נשארו התלמידים הרבים במקום, כמסרבים להיפרד ממנו. היפאטיה המורגלת באהבת תלמידיה, השיבה באורך רוח לשאלות, עד שהשביעה את רצונם. אחר כך עטתה לגופה את גלימת המלומדים הארוכה, נפרדה מתלמידיה ויצאה לביתה, מלווה בקומץ קטן של תלמידים נאמנים. הערב ירד לאיטו ומרחוק יכלה לשמוע, כבכל ערב בימים האחרונים, את הדי קולותיהם של המאמינים הנוצרים שהיו מהלכים בקבוצות ברחובות העיר ומטילים אימה על עוברים ושבים. היא המשיכה בדרכה עד שהגיעה לפינת הרחוב הסמוך היכן שחיכה לה ההמון. משראוה האנשים, פנו אליה מיד בפנים מעוותות משנאה. הם הניפו את ידיהם וקראו קריאות נאצה רמות. אחר כך גררו אותה בגסות אל הכנסייה הקרובה. שם נקרעו בגדיה וגופה העירום נסקל ורוטש כל כך, שגם ידידיה הקרובים לא יכלו להכיר בו את היפאטיה, היפה בנשות אלכסנדריה, מגדולי המדענים של תקופתה. אנשי הארכיהגמון קיריליוס, שליח החסד והרחמים, הלמו שוב בעיר.

מחפשת את האמת

מאבקי כוח ותככים בשלטון.

מהלך הדברים המתואר כאן התרחש, פחות או יותר כך, בתחילת המאה החמישית לספירת הנוצרים: מדענית מפורסמת, יפיפייה אקסטרווגנטית המקורבת לאישים בצמרת, נרצחת בדמי ימיה; מאבקי כוח ותככים בשלטון; כוהן דת המסית את מאמיניו הקנאים למלחמת אמונה; ואפילו סאטירה פוליטית המעוררת את רוגזן של הרשויות. בימת ההתרחשויות היא העיר אלכסנדריה שנבנתה על ידי אלכסנדר הגדול והייתה מאות בשנים מוקד כלכלי רב השפעה, ומפגש תרבותי יחיד במינו בין לאומים, דתות ותרבויות. במוזיאון ובספרייה העשירה שלה, שתלמי הראשון הקים ויורשיו טיפחוה, רוכזו יותר מחצי מיליון מגילות כתובות בכתב יד. מקופלים היו בהן הישגיה של התרבות האנושית בתחומי הספרות, האומנות והמדע.

בספריה המפוארת של אלכסנדריה הצטופפו אנשי תרבות ורוח מהבולטים בתקופתם. בימי השיא אפשר היה למצוא בה אנשים כארטוסתנס, שחישב במדויק את היקף כדור הארץ בעזרת מקלות, אור שמש וחשיבה מקורית; היפארכוס שמיפה את הכוכבים; אאוקלידס שטבע את יסודות הגיאומטריה; הירופילס שעסק בפיסיולוגיה של האדם; הרון שכתב על האוטומציה; ארכימדס ומלומדים רבים אחרים. שקיעתה של אלכסנדריה החלה במאה השלישית לספירה בסדרה של מעשי הרס וחורבן. בשנת 215 לספירה החריב את העיר הקיסר הרומי קארקאלה בתגובה על דברי בקורת ולגלוג שהשמיעו עליו סאטיריקאים מקומיים. כעבור כ- 60 שנה פרצה בעיר שריפה גדולה, שהרסה מבנים רבים וחלק משכיות החמדה שבה.

מותה של היפאטיה – ציור מספר מהמאה ה-19 – Vies des Savants

להצעות הנישואים שקבלה השיבה שהיא מאורסת לאמת.

תחילת המאה הרביעית הייתה במידה רבה שעת הדמדומים של העיר. בימים ההם אפשר היה לראות באלכסנדריה כמין דגם בזעיר אנפין של האימפריה הרומית המפולגת והמשוסעת. הדת הנוצרית נגסה בחלקים גדלים והולכים של האוכלוסייה, ונלחמה עד חורמה בדתות האחרות. התנועות הניאו-אפלטוניות שפעלו בעיר נרדפו בשצף קצף על ידי הנוצרים, והמסורת ההלניסטית המפוארת הוצגה כעבודת אלילים שיש לעוקרה מהשורש.

היפאטיה נולדה בשנת 370 לספירה. כילדה קבלה מן הסתם חינוך פחות ומתקדם, כיאה לבתו של תיאון, מתמטיקאי ופילוסוף נודע שאף היה האוצר של המוזיאון הגדול באלכסנדריה. עד מהרה התפרסמה היפאטיה בכישרונותיה, ובתום לימודיה החלה לנהל בית ספר לפילוסופיה שבו הורתה את תורת אפלטון ואריסטו. במקביל, עסקה היפאטיה במחקרים בתחומי הגיאומטריה, הפיסיקה והאסטרונומיה. לכיתתה נהרו המוני תלמידים, וחלקם הגדול היה למעריציה. היפאטיה נעשתה דמות בולטת בקרב החוגים האינטלקטואלים של העיר. היא נהגה להלך בחוצות אלכסנדריה לבושה בגלימת הפילוסופים שלה, ולבאר לכל דורש סוגיות בתורת אפלטון. היפאטיה, שלא נישאה לאיש מעולם, הייתה בהחלט דמות חריגה בנוף האנושי של אותם ימים. ישנם מקורות הטוענים כי להצעות הנישואים שקבלה השיבה שהיא מאורסת לאמת. קרוב לוודאי שלבושה היוצא דופן ואורח חייה המשוחרר עוררו שערוריות רבות ושיחררו לשונות רעות בעיר.

באחד הלילות פשטה בעיר שמועה.

היסטוריונים המספרים עליה יוצאים מגדרם בתיאור מעלותיה ורוב יופייה. בשנת 412 התמנה בעיר ארכיהגמון חדש, קיריליוס (Cyril), אדם מוכשר ואמביציוזי מאד. הוא לא בחל באמצעים במלחמתו נגד מתנגדיו כדי לכפות על הכלל את הדת הנוצרית. הוא ניהל מאבק מתמיד עם הרשויות האזרחיות של העיר, ולא יצא זמן רב עד שאותה אישה מלומדת ומשוחררת, המטיפה לתורות "פגאניות", נעשתה שנואת נפשו של קיריליוס. כאן נכנסים לתמונה גם יהודי אלכסנדריה. היחסים בין היהודים והנוצרים החריפו כנראה עם מינויו של קיריליוס לארכיהגמון. היהודים, שרבים מהם היו בעלי מעמד והשפעה, מצאו עצמם מעורבים יותר ויותר בתקריות אלימות עם תושבי העיר הנוצרים. באחד הלילות פשטה בעיר שמועה כי הכנסייה הגדולה עולה באש. המון רב נזעק אל המקום וגילה כי נטמנה לו מלכודת. חבורות של יהודים הקיפו את הנוצרים וטבחו בהם טבח גדול.

הספרייה הגדולה של אלסנדריה – ביטוי להישגי התרבות האנושית בעולם העתיק. קרדיט WIKIMEDIA

כבה אורה של הדעת.

בעקבות אירועים אלה ואחרים החליט קיריליוס (תמונה למטה) על גירוש יהודי אלכסנדריה. ללא כל תיאום עם השלטון האזרחי. מושל מצרים, אורסטס אכן מיהר להתלונן בחצר הקיסר ובעקבות הצעד הזה גברה המתיחות בין המושל לארכיהגמון. כ – 500 נזירים ונוצרים "מריחי דם", כדברי אחד ההיסטוריונים, נאספו בחצר המושל, גידפו אותו ואף איימו בפועל על חייו. אחד מהם שהרים עליו אבן, נתפס והוצא להורג. הקרע בין אורסטס לקריליוס לא ניתן היה עוד לגישור. בחילופי האשמות בין השניים הייתה מעורבת גם היפאטיה, ידידה אישית של אורסטס. הנוצרים האשימוה שהיא מונעת פשרה בין הצדדים, וסביר להניח שבאותם ימים החלה להתנהל נגדה מערכה קשה של השמצות והסתות. כשנקרתה ההזדמנות להמון המוסת, הוא לא היסס לצאת לפעולה.

באחד מימי מארס, בשנת 415 לספירה, נעשו בהיפאטיה שפטים. הרצח האכזרי הכה בתדהמה את הציבור. עדי ראייה למעשה ספרו כי "הם הפשיטו אותה עירום ועריה, פשטו את עורה ותלשו את בשרה מעל עצמותיה בצדפות חדות, עד שיצאה נשמתה". יש כמה מקורות המספרים על דרך מותה של היפאטיה. אחד מהם הוא חיבורו של היסטוריון יווני נוצרי בשם סוקרטס מקונסטנטינופול שנכתב כנראה זמן קצר אחר מותה, שמספר כי קבוצה גדולה של נוצרים בראשותו של אדם בשם פטר חטפה אותה ורצחה אותה בצורה אכזרית עד כדי כך שאוכלוסיות "לא נוצריות" בעיר פרעו באוכלוסיה הנוצרית. הדי האירוע חרגו הרבה מעבר לגבולות העיר. ועדת חקירה מיוחדת נשלחה לאלכסנדריה מטעם הקיסר לחקור את המעשה, וחקירתה נמשכה ימים רבים. במקורות ההיסטוריים אין כל עדות למסקנות הועדה, אולם נראה כי ידו של קיריליוס הייתה על העליונה ורוצחי היפאטיה לא הובאו מעולם לדין.

במותה של היפאטיה הסתיימה תקופה. כבה אורה של הדעת, כדברי אחד הכותבים. היטיב לבטא זאת בן תקופתה, המשורר פאלאדס: "כשאני מתבונן בך ובתורתך, הריני כורע ומשתחווה לפניך כמי שחוזה במעון הכוכבים של הבתולה, כי מרקעת את שחקים, היפאטיה המפוארת, את, הכוכב המזהיר של החינוך לחוכמה. לקיריליוס עצמו עוד נכונו עלילות רבות במאבקו להשלטת הדוגמה הנוצרית. הכנסייה ידעה להשיב לו כגמולו ואחרי מותו היה לקדוש.

———————————–

בשולי הדברים

כתבתי גרסה קצרה של הסיפור הזה לפני כ-20 שנה בעקבות קריאת "קוסמוס", ספרו הנפלא של קארל סאגן, שהתבסס על סדרת טלוויזיה שכתב בשנות ה-80 של המאה הקודמת. סאגן מקדיש בספר פרק קצר לדמותה של היפאטיה מאלכסנדריה. אין ספק שסאגן עצמו, כמו היסטוריונים וסופרים רבים לאורך התקופות, הלך שבי אחר אותה דמות טרגית ועוצמתית שחיה במאה הרביעית לספירה.

העובדות העולות מהמקורות המועטים המביאים את ספורה של היפאטיה מלמדות כי היא השתייכה לזרם המכונה: ניאו אפלטוני שהתגבש במאה ה-3 לספירה והיה שילוב של פילוסופיה ומדע יחד עם רעיונות פגאניים, מיסטיקה, אלכימיה ודת. אין כל ספק שהיפאטיה עסקה גם במחקר פילוסופי ומדעי. למרות שכל כתביה אבדו ידוע שהיא למדה וחקרה את עבודותיו של תלמי וכתבה ופרשה ספרים של מלומדים כגון דיופנטוס, אודות האריתמטיקה והחרוט של אפולוניוס. על פי סאגן, ולאו דווקא על פי המקורות ההיסטוריים, היפאטיה שמשה כספרנית האחרונה של ספריית אלכסנדריה המפוארת שהייתה הגדולה בעולם העתיק, וניהלה מאבק הרואי לקידומם של המדע והפילוסופיה בתקופתה.

כך או כך, הדמות העולה מנבכי ההיסטוריה, ובמיוחד סופה הדרמטי של היפאטיה, הינם ספור מרתק ומעורר השראה, גם אם ההיגיון והדמיון שלנו משלימים חלק ניכר ממנו. החל מהמאות ה-18 וה-19 דמותה של היפאטיה, כך נדמה, הלכה וצברה אהדה וסימפטיה בקרב היסטוריונים, אנשי רוח ולוחמי דת למיניהם. היא נתפשה כסמל לסיומה של תקופת הזוהר של הפילוסופיה והמדע היווני, ודמותה שמשה השראה ללוחמי חופש, וגם כבסיס למאמרים וספרים שתקפו את הכנסייה הנוצרית. גם התנועה הפמיניסטית המודרנית אמצה את דמותה ויסדה כתב עת על שמה.

בשנת 2009 עלה לאקרנים הסרט הספרדי "אגורה" שהציג את היפאטיה כלוחמת לחירות הפרט ומדענית אתאיסטית המנהלת מרדף עיקש בעקבות האמת המדעית. היפאטיה מונצחת יפה גם בשמיים. בירח יש מכתש הקרוי על שמה בירח, וגם אבן קוסמית קטנה שצנחה על אדמת מצריים לפני כרבע מאה. זה לא הכול. בחגורת האסטרואידים, בין מסלולי כוכבי הלכת מאדים ו-צדק, מסתחרר לו סביב לשמש סלע ענק – אסטרואיד בגודל של מדינה קטנה הקרוי: היפאטיה 238. בסרט אגורה יש תמונה יפה בה השחקנית המגלמת את היפאטיה צופה בכוכבי השמיים. היפאטיה מאלכסנדריה עשתה זאת הרבה. מן הסתם היא לא יכלה לתאר לעצמה שאי שם בין מסלולי הכוכבים ישנו סלע עצום שיישא בעתיד את שמה.

היפאטיה – הכוכב המזהיר של החינוך לחוכמה

—————————————————

5 תגובות

  1. מעניין ועצוב. יש הרבה "קדושים" נוצריים האשמים ברצח ובאלימות – אבל הם רצחו את "האנשים הנכונים" מבחינת הכנסיה

  2. תודה אילנה ומוטי. המפגש בין הדת לעולם החילוני נמשך כמובן גם בימינו. גם בימינו הוא לא תמיד נגמר בטוב.

    לגבי קיריליוס הוא היה כנראה אכזר במיוחד. בסרט הקלנוע – אגורה, הוא מוצג ממש כמפלצת.

  3. תרצה תודה, שאלה טובה. ההסטוריונים אוהבים אותה…יש רק מקור אחד שנראה אמין, שחי בסמוך למותה של היפאטיה. קרוב לוודאי שהיא היתה מדענית פגאנית אולי עם זיקה לאלכימיה וכשפים. אבל לא נשארה אף עדות כתובה שלה עצמה. אבל מה שיש וגם הרצח שלה על ידי הקנאים הנוצרים, מעידים שהייתה משהו. סביר להניח שיש קצת הפרזה אבל זו דמות שקל לאהוב ולהתחבר לה.

השאר תגובה