באה בטוב

סיפור מוזר על רוח רפאים שחורגת מעט מהגבולות שלה, ובאותה הזדמנות גם אומרת לנו דבר או שניים על היכולות הסמויות שלנו.

——————————

שקופות, אווריריות ונטולות ממשות

נדמה כי רוחות רפאים נמצאות כאן מאז ומתמיד. הן נוצרו בראשם של בני האדם למטרות כאלה או אחרות, ולרוב הן מתוארות (ויקיפדיה:) "כבעלות גודל וצורת אדם, כמעט שקופות, אווריריות, מעורפלות ונטולות ממשות". פורמט מוצלח מן הסתם שהרי הן תפשו להן אחיזה איתנה בתרבות האנושית; בעולם האגדות, בספרות, בקולנוע ובתיאטרון.

ומה תפקידן? אין צורך להתלבט יותר מידי. סביר להניח כי הישויות הערטילאיות הללו הן פתוח עממי ועתיק יומין של הדמיון שלנו שחיפש דרכים להתמודד עם המוות ועם ההכרה שהוא וודאי ובלתי נמנע. האפשרות הזאת שקיים איזשהו מנגנון מטאפיזי שמאפשר לאדם המת, או במקרה זה לרוחו, לשוב לעולם החיים ולו רק באופן זמני, היא תמיד מנחמת ומרגשת, גם אם היא לעיתים מפחידה מעט ומסתורית.

(קרדיט: רוח רפאים יפנית 1737 – ויקיפדיה).

רוח רפאים חדשה

והנה, לפני כמאה שנים הגיחה אל תוך הפולקלור של העולם הערפלי והבדיוני הזה דמות חדשה; רוח רפאים מוזרה שהתאפיינה בכמה וכמה תכונות ייחודיות, ביניהן העובדה שהיא באה בטוב. היא מגיעה, מסתבר, בסיטואציות קיצוניות בהן אדם שרוי בסכנה אמיתית לחייו, כשהיא עצמה מייצגת, בדרך כלל, דמות של אדם קרוב שנפטר. היא שם במטרה אחת; לעודד ולהרגיע ולהוליך את האדם למקום מבטחים. וכאשר זה קורה, נדמה שהיא עשתה את שלה והיא מתפוגגת ונעלמת בערפילי המקום.

הרוח הטובה הזאת תוארה לראשונה בספרו של ההרפתקן וחוקר האנטרקטיקה הנועז, סר ארנסט שקלטון ומשם התפרסמה בצבור הרחב. באחד הקטעים היותר דרמטיים בספרו "SOUTH" משנת 1919 – מספר שקלטון כיצד הוא, יחד עם צוות של עוד שני אנשים, נוטש את הספינה המוקפת קרח כדי להגיע לתחנת לוויתנים רחוקה על מנת להזעיק עזרה. כותב שקלטון: "במהלך המסע הארוך והמיוסר בן 36 שעות שעשינו במרחבי הקרחונים וההרים חסרי השם בג'ורג'יה הדרומית, נראה היה לי, לעיתים קרובות, שהיינו ארבעה אנשים ולא שלושה".

בעשורים שיבואו אחר כך, תופיע הדמות הזאת פעם אחר פעם בעדויותיהם של אנשים שחוו מצבי אקסטרים למיניהם, ביניהם מטפסי הרים, צוללנים, חוקרי קוטב, מלחים ששרדו, אסירי מלחמות, ניצולים מאסון התאומים, טייסים ואסטרונאוטים. ט. ס אליוט המשורר והמחזאי האמריקאי-בריטי המפורסם שהתרשם מאד מספרו של שקלטון, הקדיש לדמות הזאת אותה כינה: השלישי (The Third), כמה שורות בפואמה שלו "ארץ השממה" (תרגום שלי):

מיהו השלישי שהולך תמיד לצידך ?
כשאני סופר, רק אתה ואני נמצאים יחדיו
אבל כשאני מסתכל קדימה במעלה הדרך הלבנה
תמיד ישנו עוד אחד שהולך לידך
גולש עטוף בגלימה חומה וברדס
אינני יודע אם זה גבר או אישה
- אבל מי זה בצד השני שלך?

הרגשתי פתאום חום בפנים כאילו שדה הראייה שלי נעשה בהיר יותר...

לפני כעשר שנים פרסם סופר וחוקר אמריקאי בשם ג'ון גייגר (Geiger) ספר שקרא לו: "גורם האדם השלישי" ( The Third Man Factor). בספר הוא מביא ממצאים ממחקרים פיזיולוגים ופסיכולוגים ומרכז שורה של עדויות אנושיות על אותה דמות אותה הוא מכנה, האדם השלישי.

תראו למשל את סיפורה של סטפני שוואב (Schwabe) מדענית ידועה וצוללנית מקצועית שצללה במערה תת-מימית עמוקה בדרום האי בהאמה באוגוסט 1997. בשלב מסוים היא איבדה את מיקומו של כבל ההנחיה שאמור היה לסייע לה בדרך חזרה, והחלה לשחות לכיוונים שונים ללא תכלית. בשלב מסויים אפס כוחה והיא הייתה משוכנעת שהיא הולכת לסיים את חייה. היא החלה להיפרד מהעולם. הדמות שעלתה אז בראשה הייתה זו של בעלה האהוב שנפטר זמן לא רב קודם לכן. ואז, בשיא הייאוש והעצב, כך העידה, "הרגשתי פתאום חום בפנים כאילו שדה הראייה שלי נעשה בהיר יותר…". שוואב האמינה שזו הייתה הנוכחות של בעלה המת. היא יכלה לשמע אותו מתקשר איתה נפשית, מרגיע אותה ומטמיע בה אמונה שהיא תשרוד. היא החלה לסרוק באטיות ובשיטתיות את המערה – ובדיוק כשראתה קן לבן-סימן של כבל ההנחיה, הנוכחות עזבה אותה. היא שחתה לכיוון הכבל ונחלצה ללא פגע.

צלילה במעמקים – קרדיט pxhere.com

הקול היה עקשן. חשתי כאילו מישהו הרים אותי ומוביל אותי אל המדרגות.

עדות, לא פחות דרמטית, היא סיפורו של נתן רון דיפרנצ'סקו (DiFrancesco) שהיה הניצול האחרון שנמלט ממרכז הסחר העולמי ב -11 בספטמבר. באותו הבוקר ישב דיפרנצ'סקו, עובד חברה פיננסית בשם Euro Brokers,  בקומה ה -84 במגדל הדרומי של מרכז הסחר העולמי, כאשר המטוס הראשון פגע במגדל הצפוני בשעה 8.46 בבוקר. לכל העובדים בקומה נאמר כי אין שום סכנה לבניין שלהם והם יכולים להישאר ליד שולחנם. אלא שנתן החליט בכל זאת לצאת החוצה. מיד אחר כך פגע המטוס השני במגדל הדרומי בין קומות 77 ל -85.

דיפרנצ'סקו ספג מטר של שברים ופסולת אך שרד והחל לעשות את דרכו לחדר מדרגות החירום, אחר כך החליט לעלות לגג להמתין לשירותי החירום. אלא שהעשן המתגבר גרם לו להיבהל והוא שוב שינה מסלול והחל לרדת. בקומה 79, יחד עם תריסר ניצולים אחרים נעצר עקב  קיר שהתמוטט וחסם את הדרך. חלק מהאנשים כבר איבד את ההכרה עקב העשן סמיך. ברגע זה קרה דבר די מוזר, כך הוא מספר. שמעתי לפתע קול הקורא בשמי. הקול היה עקשן אך גם מעודד ולווה בתחושה של נוכחות פיזית. חשתי כאילו מישהו הרים אותי ומוביל אותי אל המדרגות. העוזר הטוב הנחה את נתן דיפרנצ'סקו במורד המדרגות ומבעד ללהבות האש, עד שהגיע כשעה אחר כך לקרקע, רק כדי לשמוע את הבניין קורס מאחוריו.

אסון התאומים. החבר הגיע בזמן – קרדיט: wannapik.com

מי זה השלישי? מהיכן מגיעים המלאכים השומרים הללו?

מה קורה כאן? מהיכן מגיעים המלאכים השומרים האלה שיודעים לעזור לאנשים הנמצאים במצב של בין חיים ומוות? מי זה האדם השלישי הזה? שאלות לא פשוטות, במיוחד שמדברים על תחום שחלקו נאחז בחוזקה בעולם הפסיאודו מדעי. אבל בדבר אחד לא היה כל ספק: הרוחות המיטיבות האלה שונות מרוחות הרפאים הקלאסיות מאחר ועל פי כל העדויות הן נראות מוגדרות ותכליתיות יותר, עד כמה שניתן לדבר במושגים כאלה על "נוכחויות" לא ממש אמיתיות.

מאחר והסצינות הללו מתרחשות בכל זאת במוחות האנשים, מי שיכול להציע תשובות הם אנשי המדע וחוקרי המוח למיניהם. ההשערות שהועלו באשר לסבות ולגורמים להופעתן של הרוחות הללו היו שונות ומשונות. היו חוקרים שדברו על שינויים נוירו-כימיים שנגרמו על ידי הקור המקפיא וגרמו לאדם העומד להיכנס להיפותרמיה, ומכאן להזיות כאלה ואחרות. והיו גם אלה שסברו שהגורם לכך היו רמות נמוכות של גלוקוז שניתן לראות אצל אנשים רעבים מאד.  אבל ההסברים הללו וגם האחרים שניתנו לא התאימו למגוון המקרים. לדוגמה, הספור של דיפרנצ'סקו  שניצל באסון התאומים והיעדר כל קשר בין החוויה לבין ירידת טמפרטורת הגוף.

האם השלישי נמצא חבוי במוחנו? – קרדיט needpix.com

ואולי זו בכלל תחבולה של המוח? טריק סמוי ש"המציאה" האבולוציה לצרכי להישרדות? לפני כמה שנים הצליחו חוקרים שוויצרים בראשותו של אולף בלנקה (Blanke) ליצור "נוכחות" של אדם שלישי במעבדה, וזאת באמצעות ניתוק בין הגוף לחושים. תחושת הנוכחות, הסבירו אותם חוקרים, נובעת משינוי באותות תחושתיים ותנועתיים במוח, אלה שמעורבים ביצירת מודעות עצמית באמצעות איסוף הנתונים שמגיעים מהתנועות שלנו וממקומנו במרחב. ברגע שאתה מתערב בקלט התחושתי-תנועתי, כך אמרו, המוח של הנבדק לא מזהה את יותר את האותות הללו כאילו הם משתייכים לגוף שלו אלא מייחס אותם כבאים מישות אחרת.

אולי יכולות הישרדות מועצמות של ריכוז, נחישות, ותושייה שלא ידענו על קיומן?

ג'וליו רוניני אחד מעורכי המחקר מציין כי הנבדקים כלל לא היו מודעים למטרת הניסוי. אחרי כשלוש דקות של מגע מושהה שאלו אותם מה הם הרגישו. חלקם דיווחו על "תחושת נוכחות" של גוף זר, והיו אפילו אחדים שדיווחו שהם ספרו ארבע "רוחות רפאים". היו גם אלה שהתחושה הזו הייתה חזקה עד כדי כך שביקשו להפסיק את הניסוי.

הופעתה של ישות האדם השלישי, בין אם בצורה טבעית – במקרה זה בסיטואציות קיצוניות של סכנת חיים, בין אם בתנאי מעבדה, מעוררת שאלה מרתקת במיוחד: האם יכול להיות שבמוחנו חבויות כוחות נסתרים? אולי יכולות הישרדות מועצמות של ריכוז, נחישות ותושייה שלא ידענו על קיומן?

 סיכם זאת יפה סופר ועיתונאי בשם ארין ווינדוייר במאמר שכתב על התופעה הזאת:  האדם השלישי קיים על מנת לעזור לנו לגשת למאגרים העמוקים יותר של היכולות והידע כדי למצוא יכולת מדהימה שלא ידענו שיש לנו. "האדם השלישי" הינה הרפתקה בצורתה הטהורה ביותר, כשהוא מופיע במקומות הקשים ביותר, מעבר לגבולות הגופניים והנפשיים שלנו. באמצעותו, אנו מסוגלים לחקור דברים שהם מעבר למציאות כפי שאנו מכירים אותה, כשאנו מתעלים מעל המגבלות היותר גדולות שלנו – הגבולות שבתוכנו.

——————————

——————————————————————–

2 תגובות

השאר תגובה