אודיסיאה אפריקאית

כל אחד משני המסעות הללו שיצאו מהיבשת האפריקאית לפני כמה מאות שנים ראוי לתארים כגון: פנטסטי ובלתי נתפש!

יש מצב שלא שמעתם על אף אחד מהם.

———————–

אימפריה של ממש

אני ניגש אל הספור העתיק הזה בדחילו ורחימו. המקורות ההיסטוריים שלו אינם תמיד שלמים, וחלקם, מן הסתם, לקוח מעולם הפולקלור והסיפורת העממית. אבל זה לא משנה כלל ועיקר את העובדה שמדובר בחומרים מן הסוג הלא יאמן. באמת, מה כבר אפשר להגיד על מלך רב כוח העומד בראשה של אימפריה בעלת משאבים ועוצמה אדירה שמחליט יום אחד לעזוב הכול מאחוריו ולצאת למה שנראה כמסע עתיר סיכונים אל הלא נודע? ממש כך. ומה תאמרו על יורשו, האח הצעיר שנחשב, גם במונחים של היום, כאיש העשיר בעולם? האח הזה יוצא למסע אקסטרווגנטי ונועז לא פחות שישנה במידה רבה את העולם שבו הוא התנהל.

הזמן: המאה ה-14 (1312-1337?). המקום: האימפריה של מאלי. מערב אפריקה. בתקופה הזאת השליט הכל יכול של מאלי הוא מוסלמי הדוק המכונה: מנסא – שזה תואר של שליט אזורי, ובשמו המלא: מנסא מוסה הראשון . תזכרו את השם הזה. מוסא הראשון הוא אחד משני גיבורי העלילה הזאת. שטחה של האימפריה של מאלי מגיע באותה התקופה לכ-1,238,000 ק”מ רבועים. היא כוללת בחלקה הצפוני את מדבר סהרה, ומשתרעת על פני שטחים עצומים בהם שוכנות כיום המדינות סנגל, מאוריטניה, מאלי, בורקינה פאסו, ניז’ר, גמביה, גינאה-ביסאו, גינאה, חוף השנהב וגאנה.

לא לחזור לפני שתגיע לקצה האוקיינוס

מנסא מוסא הראשון היה לכל הדיעות שליט רב השפעה. בדיעבד, אנחנו יודעים שנכונו לו עלילות רבות לרבות אותו מסע מרהיב. אלא שקודם לכן, צריך לחזור כמה שנים אחורה ולספורו היוצא דופן, בכל קנה מידה שהוא, של האח הבוגר.

תכירו את אבו בקרי השני (Abu bakari II), שליט מאלי, לטעמי, אחד מגיבוריה העלומים של ההיסטוריה. המקור העיקרי לקורותיו של אבו בקרי היה היסטוריון סורי בשם אל-אומרי (al-Umari). סביר להעריך שאבו בקרי היה אדם חכם, תאב דעת וסקרן מאין כמותו. אחד מהנושאים שכנראה משכו אותו יותר מכל היה הים הגדול, האוקיינוס האטלנטי שתחם חלק מחופה המערבי של ה-מאלי.  בתחילת המאה ה-14 איש עדיין לא ידע מהם ממדיו של האטלנטי, בוודאי לא שמדובר באוקיינוס שמכסה כחמישית משטח כדור הארץ. בהיעדר אמצעי ניווט משוכללים ומפות מדויקות הספנים בעת ההיא נהגו להפליג בסמוך לקו החוף, כך שיהיה להם קו ראיה ליבשה.

אבו בקרי ביקש לדעת מה יש בצד השני של האוקיינוס. התיאור הבא לקוח מרשימותיו של ההיסטורין אל-אומרי שמביא את הסיפור מפיו של שליט מצרי שארח בקהיר את..מוסא הראשון, אחיו הצעיר ויורשו של אבו בקרי:

השליט שקדם לי לא האמין שאי אפשר להגיע לקצה האוקיאנוס שמקיף את כדור הארץ ורצה להגיע לזה (סוף) והתמיד בעקשנותו בתכנון. הוא צייד מאתיים סירות מלאות באנשים, וגם מלאים בזהב, מים ומזון מספיקים למספר שנים. הוא הורה לצ’יף (האדמירל) שלא לחזור עד  הגיעו לקצה האוקיאנוס, או אם מיצה את כל האספקה ואת המים. הם יצאו לדרך. היעדרותם התארכה על פני תקופה ארוכה, ולבסוף חזרה רק סירה אחת. על שאלת השליט השיב הקברניט: ‘אדוני הנסיך, ניווטנו זמן רב, עד שראינו בלב האוקיינוס מה שנראה כנהר גדול הזורם בפראות. הסירה שלי הייתה האחרונה; אחרים הקדימו אותי. ברגע שמישהו מהם הגיע למקום ההוא, הוא טבע במערבולת ומעולם לא יצא. הפלגתי אחורה כדי לברוח מהזרם הזה.

האם הגיע השליט האפריקני הסקרן ליבשת אמריקה לפני קולומבוס?

אבו בקרי לא קנה את הספור של הצ’יף. היצר לחקור ולהבין, ובעיקר השאלה האם יש קצה לים הגדול בערה בעצמותיו. הוא מצווה לצייד 1,000 ספינות עבורו ועבור אנשיו, ועוד 1,000 ספינות שיהיו עמוסות מים ומזון. הוא יוצא  לדרך, אי שם מחופי גמביה של היום , לא לפני שהוא ממנה את מוסא הראשון ליורשו, במידה ולא ישוב מהמסע.

הוא לא שב. במבט של היום קשה קצת להבין כיצד כמה אלפי ספינות ועשרות אלפי בני אדם נעלמים ללא כל עדות על גורלם. שורה של חוקרים כולל מספרי ספורים והיסטוריונים עממיים אפריקניים המכוניםף גריוטס (Griots) הופכים את המסע הזה לסוג של אודיסיאה אפריקנית. הם טוענים כי יש ראיות לכך כי חלק מספינותיו של אבו בקרי הגיע לעולם החדש, ליבשת אמריקה. לטענתם, ספני אבו בקרי נחתו אי שם בחופי ברזיל בסביבות שנת 1312, למעלה מ-150 שנה לפני קולומבוס. העדויות של החוקרים אינן שלמות. הן נסמכות, בין היתר, על ניתוח שמות של מקומות המכילים כביכול זיקה לשדות הזהב במאלי, על דיווחים משוערים של קולומבוס המדברים על הימצאותם של אנשים שחורים ביבשת החדשה, וגם על אנליזות כימיות של דגימות מתכת שנמצאו על ידי אנשי קולומבוס בחניתות של ילידי המקום, והמלמדות על מקור אפריקני.  

האיש העשיר בעולם. ג’ף בזוס, ביל גייטס, באפט…נמצאים הרחק מאחור

אין הוכחות מובהקות לכך שאבו בקרי השני הגיע לאמריקה אבל יש בהחלט עדויות משכנעות לכך שהוא עזב את עמדת הכח ומנעמי השלטון כדי לצאת למסע חקר שסופו לא ידוע. ניסחה זאת יפה אחת החוקרות (במילים שלי): זה משול למנהיג מודרני העומד בראשה של מדינה בעלת משאבים ועוצמה אדירה שמחליט לפתע לעזוב הכל וללמוד להיות אסטרונאוט, וכל זאת כדי לצאת למסע חקר במרחבי הגלקסיה.

בסביבות שנת 1312, בתוקף הנסיבות, הופך אחיו לשליט מאלי החדש, מנסא מוסה הראשון. חוקרים מודרנים מרבים להזכיר את מוסה בזכות עושרו האגדתי. באתר החדשות העולמי של הבי.בי.סי עסקו לא מכבר בהערכת השווי שלו. היום, הם כותבים שם, מקובל להניח שהאיש העשיר בעולם הוא מייסד אמזון, ג’וזף בזוס, שהונו מוערך בכ-131 מיליארד דולר. אבל בזוס הוא אולי האיש העשיר ביותר בהיסטוריה המודרנית. כאשר מדובר “על כל הזמנים”, מנסא מוסא הראשון ניצב הרחק בפסגה. היסטוריונים כלכלים מעריכים את הונו בכ-400 מיליארד דולר, אבל ישנם גם אלה שטוענים שפשוט לא ניתן כלל לאמוד את הונו במספרים. תחת שלטונו של מוסא הראשון האימפריה של מאלי הלכה והתעצמה. אימפריה גדולה מן הסוג הזה מחייבת כמובן פקוח הדוק, צבא חזק ומערכת שלטון מורכבת מאד העוסקת יום ולילה בענייני המדינה. למרות זאת, מחליט מנסא מוסא הראשון לעזוב הכל וכמוסלמי מאמין לעלות לרגל לעיר מכה כדי לקיים את מצוות החג’.

עיר קטנה שנעה במדבר, תושביה לבושים בגדים עם רקמת זהב ומשי פרסי משובח.

המסע הזה ששכלל רכיבה ממושכת במדבר סהרה, מעבר במרוקו ובמצריים (קהיר) היה מסע ספקטקולרי לכל הדעות. על פי מקורות שונים מוסא הראשון יצא ממאלי עם שיירה של 60,000 איש שכללו את כל החצר המלכותית שלו, לרבות פקידים ונושאי משרות, היסטוריונים, מספרים עממיים, סוחרים, חיילים ושומרים, נהגי גמלים וכ-12,000 עבדים. אשתו של מוסא, אינארי קונאטה, הצטרפה גם היא למסע יחד יחד עם 500 משרתות ועבדים משלה. השיירה כללה גם גמלים עם שקי תבואה ושיירה ארוכה של עדרי כבשים ועיזים שישמשו כמזון בדרך הארוכה מזרחה. אחד המרכיבים היותר ייחודיים בשיירה היה טור של 100 גמלים שכל אחד מהם נשא מאות ק”ג של זהב טהור.

היו מי שתארו את השיירה הזאת כעיר שלמה הנעה לה במדבר, עיר שתושביה היו לבושים, כולל העבדים, בגדים עם רקמת זהב ומשי פרסי משובח. המסע הלוך חזור ארך כנראה מספר שנים אבל הרושם שהוא הותיר, בעיקר בגלל האישיות הנדיבה של בעל הבית שלו, היה אדיר. כאשר הגיע מוסא הראשון לקהיר וחנה ליד הפירמידות, כך מספרים, הוא שלח סכם עתק – 50,000 דינר לסולטן המצרי על מנת להודיע על גדולתו ונדיבותו. הזהב חולק בנדיבות לכל אורך המסע. בכל מקום בו חנתה השיירה הוקם גם מסגד ארעי ומתנות נתנו לבני המקום.

נראה כי שפע הזהב שפוזר בכל מקום ביד רחבה, כולל בערים מכה ומדינה, גרם לירידת ערך הזהב ועליית מחיר הסחורות. יתכן גם כי היו אלה בפמליה המקורבת של מוסא ששלחו ידם בכספים, או אולי טעו בחישובים. כך או כך, השמועות היו כי בדרכו חזרה מהעיר מכה, מוסא הראשון כילה את כל מלאי הזהב ונאלץ ללוות את אותו זהב בריבית קצוצה. אותן מקורות גם מציינים כי כאשר חזר למאלי דאג מוסה לשלם את כל חובותיו בתשלום אחד.

המסע חזרה הביתה עבר בשלום. מנסא מוסה הראשון מצליח להחזיר במהירות לידיו את מוסרות השלטון תוך שהוא מדכא כמה וכמה מרידות קטנות שארעו בהיעדרו, במסגרתן גם נאלץ לכבוש מחדש את העיר טימבוקטו אותה הפך לבירתו. המסע עצמו מותיר רושם עצום על בני אירופה. אפשר למצא לכך סימנים רבים, לרבות איזכורים במפות נוצריות ויהודיות. מאלי הפכה להיות מוכרת ברחבי העולם הישן. בשנת 1339 הופיע השם מאלי לראשונה במפה אירופאית. כמה שנים אחר כך, בשנת 1375 הופיע ציור והשם “מוסא מאלי” על מפה (ראו בתמונה למעלה) באטלס שהכין הקרטוגרף היהודי אברהם קרסקס. נראה כי הפוקוס של האירופאים התמקד בכמויות הזהב והעושר המופלג של השליט האפריקאי. בציור הוא נראה חובש כתר בסגנון האירופאי. הצבע השחור, כך נראה, לא בא לתארו כנחות אלא כעשיר ואצילי. שנים אחר כך, יקבל הצבע הזה משמעויות אחרות.

———————————

—————————————————————-