—————-
הימים ימי קורונה וחוץ-לארץ עדיין בחזקת חלום וגעגוע. אבל זה הולך מתקרב. הנה כמה המלצות חו”ל שלא תראו בשום מקום.
כמו למשל: איך מגלים את הגוד’ס האמיתיים של המקום? למה המלצות של חברים זה טוב ולא טוב, ולמה לא צריך להספיק הכול? מדוע יש לעיתים להתרחק מפקידי הקבלה במלון? היכן נמצאים השווקים שלא שמעתם עליהם? ואיך מגיעים בעיר זרה אל המקומות האותנטיים באמת?
—————-
—————————-
רוח של הרפתקה
אם אתם בעיקרון לא בעניין של בטן-גב ונוטים לאקש’ן, חפשו יעד שיש בו משהו, או כמה משהו-ים, שעצם המחשבה עליהם גורם לכם להתרגש. משהו שאולי קראתם, אולי שמעתם. משהו שיש בו ריח של הרפתקה, אלמנטים של מסתורין; אגדות, ספורים, שמועות…תנו משקל לחשקים ולגחמות. מותר לכם לחלום וגם להעז ולבצע. המציאות, במיוחד כאשר מדברים על אירועים ערפיליים מעט, נוטה לטפוח חזק על הפנים. אלא שלא צריך להרפות. יש בהחלט מצב שהטיול הקפריזי הזה יהפוך לבעל משמעות וכל אותם רגעי כעס ואכזבה יתהפכו ויהיו חוויות מדליקות מהסוג שפעם ספרו ליד המדורה, והיום בזום.
דוגמה: גיאורגיה. איזו ארץ מופלאה. אבל הספור הזה שקראתי אי-שם אודות העיר ההיא במערב המדינה לא נתן לי מנוח. גררתי את כל הקבוצה אחרי. המטרה הייתה צ’יאתורה, עיר זקנה ומתקלפת שתושביה הולכים ונוטשים אותה, אין מבנים מפוארים, קתדרלות מרשימות או מונומנטים יוצאי דופן, אבל יש מערכת כבלים – קרוניות מתכת קטנות שיוצרו בזמן השלטון הסובייטי לפני למעלה ממחצית המאה. כמה מהן עדיין נעות בשמי העיר כנגד כל הסיכויים. וואו! טיביליסי יפה ואין כמוה אבל צ’יאתורה נשארה חזק בלב.
מטיול טוב אתה יוצא רעב ולא שבע
הזמן. אותו מצרך חמקמק שלא עוצר לעולם הוא חלק מכל הספור. גם אלה הדייקנים שבינכם הנגועים באובססיה של להגיע על הדקה, יודעים היטב שהזמן בטיול בחו”ל עובד לגמרי אחרת. אל תמלאו את הלו”ז ושמטו מהלקסיקון כמה שניתן את צמד המילים: “צריך להספיק”. כשאתם יושבים בבית ומתכננים את הטיול הבא הקפידו להניח פה ושם משבצות זמן ריקות. זה יאפשר לכם להתמסר לתשוקות של הרגע. אין בכך כל רע. זכרו כי תחושה של סיפוק מטיול אסור לה שתהא מושלמת. שלמות במקרה הזה עשויה להרפות ידיים. מטיול טוב אתה צריך לצאת רעב ולא שבע. מה עושים במשבצת הזמן הריקה? אם כבר העזתם לתכנן טיול בלי סדר יום מלא (“היום הולכים ל… מחר, שוכרים סירה ומבקרים ב…ביום שלישי בשוק ובחנויות…ברביעי נוסעים מחוץ עיר ל…” וכך הלאה) אתם כבר בדרך הנכונה.
היא לא פשוטה. הפילוסופיה של הזמן הפנוי היא טריקית מעט. אחת מהדרכים הינה לתת לנסיבות למלא את החלל. למשל, לקחת שמועה ששמעתם על מקום כזה או אחר ולנסות ולצקת בה תוכן, על פי הטעם שלכם. לפני כשנה, כאשר שאלתי את נהג המונית באתונה על שכונה מסויימת שלא ידעתי עליה דבר (“אקסרכיה”), השיב לי שזו שכונה נחמדה אבל יש נחמדות ממנה. והוסיף: יש שם הרבה מהגרים וסמים וגם הרבה אנרכיסטים. פקידת הקבלה במלון צחקה במבוכה ושדרה לי סימנים שהיא אישית מעדיפה מקומות אחרים. כך או כך, אקסרכיה עם ציורי הקיר המדהימים שלה נמצאה כאחד משיאי הבקור בעיר אתונה.
תסמונת X
בבקשה, הישמרו מהנוהג לסמן מקום שהייתם בחו”ל ולעבור הלאה. 80 שנה נתנו לנו בעולם כדי לטייל בו. אבל לטייל זה לא לסמן. החווייה צריכה להיות עמוקה ומרגשת. אין כל סבה שבעולם שלא תחזרו למקום מוכר שנהניתם בו, וזאת על מנת לשוטט ולהתנסות ואולי לגלות בו תגליות חדשות. אין אדם נכנס לאותו נהר פעמיים. זה בוודאי נכון. אמרות של חכמים יוונים עתיקים (הרקליטוס?) צודקות כמעט תמיד, אם אתה מבין שאתה זה שצריך לפרש אותם.
קרוב לוודאי שכל אותם הרגעים הספציפיים מהם כל כך נהניתם בטיול ההוא, כמו גם האנשים שפגשתם, כמעט והתפוגגו להם בצוק העיתים. וכן, גם אתם הרי השתניתם. תפנימו את הדברים האלה וחפשו נקודות אור חדשות במקום ההוא שעשה לכם פעם כל כך טוב. המסע הזה עשוי להיות מאתגר במיוחד. אל תיאבקו בזכרונות הטובים ההם, נצלו אותם כדי להיות אופטמים וחפשו במקום החדש-ישן את הדברים ההם מהסוג שעושה חשק לחזור. זה יעבוד. רוצים הוכחה? אין לי כרגע אבל אם הייתי יכול הייתי מפנה אתכם לחברים טובים טובים, משפחת ק. המדובר בזוג בעלי אמצעים שנוסעים פעם אחר פעם לאיטליה. לא שהם לא היו במקומות אחרים בעולם אבל ארץ המגף בועטת בהם ועושה להם את הקיק. עד כדי כך שלא עוברים כמה חודשים והם שוב שם.
באו בטוב
כן, אפשר להתייחס להמלצות של חברים כאשר מחפשים את היעד הבא, אלא שכאן נדרשת מידה מסויימת של מודעות. יתכן שהמקום שנראה לחברים שלכם כל כך מדליק, יהיה, לפחות בהתחלה, מעט מְעֻמְעָם עבורכם. הסבות לאושר וההנאה שהחברים שלכם חוו במקום הזה קשורות גם בסיטואציה שהייתה ביניהם, וגם, איך שאומרים: בכוכבים שהסתדרו להם טוב.
כל המלצה שקבלתם על מקום בחו”ל צריכה להיות כפופה להרקליטוס (הכל זורם) ולעובדה שלכל אחת ואחד מאתנו תפישת עולם שונה. וישנם גם האנומליות בלתי צפויות. אפשר שהמלון שהזמנתם יהיה על הפנים וגם נהג המונית עשה לכם סבוב תרתי משמע. בנוסף, ה-בר המדליק במיוחד שנמצא ליד המלון ואודותיו שמעתם ניסים ונפלאות, החליף בעלים ונראה כעת יותר כמו בר משקאות עלוב. אז מה? תרימו את הראש. הטיפים של החברים באו בטוב, וכעת זה הספור שלכם. אתם בעלי הבית על הזמן והמקום. החוויות יגיעו בעיקר מהאינטראקציה הישירה שלכם עם המקום. אין סבה שזה לא יצליח. ותקראו בעיון את הסעיף הבא.
לכל מקום סבון שלו
לפני כמה שנים טיילנו קבוצה קטנה של אנשים בלונדון. אחר צהרים אחד, בדרך לקובנט גארדן הבחנתי מרחוק בכיכר רחוקה (Cavendish) ובפסל שנראה כפרש על סוס. משהו בפסל נראה לי משונה. כאשר הגעתי למקום למדתי מהכתובת כי מדובר במי שכונה הדוכס מקאמברלנד. בלי קשר לדמותו ההיסטורית, הבעייתית משהו, של הדוכס הבחנתי כי לפרש, כמו גם לסוס עצמו היו חסרים כמה אברים. לאחר בדיקה קצרה הסתבר כי הגעתי לפסל הסבון המתכלה של אמנית קוריאנית בשם שין מיקנג (Meekyoung). המיצג שהיה העתק של הפסל המקורי היה סוג של אמירה אמנותית שאותה קידמה (ועדיין מקדמת) הגב’ מיקונג. ספור מרתק בפני עצמו. הפסל, אגב, היה אמור להיעלם תוך כשנה עם פגעי הזמן, אולם הצליח לשרוד כמה שנים והוסר סופית רק בשנת 2016. . למי שמתעניין, הספור המלא כאן.
החו”ל שמתחת לחו”ל
ספור הסבון מלמד על הפוטנציאל. חו”ל זה מקום נפלא להיות בו מאלף סבות שונות ומשונות; אוויר אחר, נוף, אנשים, אוכל מקומי, שווקים, חנויות מדליקות, מוזיאונים ושדרות עם צבעים וקולות של עולם זר. אבל יש גם הרבה גוד’יס מתחת. על מנת לטעום מהם כל מה שאתם צריכים זה כלי חפירה, במקרה זה: דימיון וחושים בריאים. בכלל, כאשר אתם יוצאים בבוקר מהמלון ארזו לכם בתרמיל כמה מילים ומושגים, כמו: פליאה, סקרנות, השתוממות וגם קצת העזה וצאו לדרך. למזלנו, לנו התיירים יש פריווילגיה שאין לתושבים המקומיים: יש לנו זמן לעצור ולהתבונן.
וכן, דברו עם אנשים, לאו דווקא עם עובדי המלון או אנשי לשכת התיירות. השקיעו בשיחות הללו ותגלו את המובן מאליו, כולם, כולנו חולקים פחות או יותר את אותן הצרות – אותן בעיות שהן חלק בלתי נפרד ממהלכם השוטף של החיים. הידע שתקבלו מהם עשוי להיות אוצר בלום; סודות שאינם כתובים באף אתר תיירות, זה יכול להיות שווקים קטנים שאינם בגוגל, אירוע מקומי שקורה היום בלילה, בתי אוכל אותנטיים באמת, ועוד ועוד. לכל מקום יש סוד, לכל מקום פסל סבון שלו.
—————————-
——————————————————————————-
עצות מעניינות. הבעיה שלי היא שהעולם גדול כל כך והזמן (והתקציב) פחות…
בד”כ כשאנו טסים לחו”ל אנחנו מתכננים באיזה מקומות נהיה. לרוב גם משאירים קצת זמן פנוי כמו שהמלצת.
היינו בכמה מקומות יותר מפעם ויש מקומות שנשמח לחזור אליהם, אבל התשוקה הבוערת היא לחוות מקומות חדשים (ויש לא מעט ברשימה…)
בכל מקרה זה נראה רחוק כל כך…
מסכים מוטי והמון תודה על תגובתך. התשוקה לראות דברים חדשים היא מאד מאד נכונה ומובנת. מאחר ולא רציתי לכתוב ספור ארוך מידי, התייחסתי רק לכמה נקודות שהן לא מובנות מאליהן. למשל יש אנשים שיש להם אפשרויות תקציביות אבל הם מעדיפים רק מקומות חדשים וזה נראה לי לא נכון.
מזכיר ימים אחרים. תודה על הזכרונות.
מאוד מקורי ! כל הכבוד להומור. בימים אלה זאת מצווה.
תודה תרצה;)