איך שלא נראה את זה, ההבטחות המלהיבות שמביא עימו העולם הדיגיטלי החדש מלוות בהרבה רעשים; קקופוניה אינסופית של קולות וצלילים, הרעדות והבהובים, כשכל אחת ואחד מהם נושא עימו מנה של אינפורמציה ונאבק בצורה עיקשת וחסרת פשרות על תשומת הלב שלנו. ומה עם יכולת הריכוז שלנו? מה עם תהליכי החשיבה? ואיך לעזאזל משמרים את חוט המחשבה?
——————————-
חוטים ומחשבות
"חוט המחשבה". חשבתם פעם מהיכן הגיע הדימוי הזה של החוט? חיפוש מהיר יספר לכם כי הוא בא מהשפה האנגלית בה הוא מכונה:"train of thoughts". המקור מגיע ממשנתו של תומס הובס ("לוויתן") אי-שם במחצית המאה ה-17. אולם שהובס לא כיוון בדיוק למובן המודרני של המונח. היום, כשאנחנו מדברים על החוט הפלאי הזה אנחנו מכוונים בעצם לקשר המתקיים בין רעיונות עליהם אדם מדבר או חושב. כאשר אלה קשורים, רציפים, עוקבים ולעיתים נובעים אחד מהשני, אנו מדברים על חוט המחשבה.
אלא שהתפרים הללו, במיוחד בימים האלה, כך נדמה, נראים רופפים במיוחד. לך תתרכז במשהו כאשר הקוביד 19 משגשג ברקע ועימו שפע בלתי נדלה של אינפורמציה מסוגים שונים ומשונים שקופצים לנו בכל מקום ופינה ומתקוטטים על תשומת הלב שלנו. עומס המידע הזה נוצר ברובו על ידי המדיה האלקטרונית והדיגיטלית לסוגיה השונים. זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בהרעשה בלתי פוסקת של התרעות, מראות, קולות וצלילים שמטלטלים את הקשב שלנו אנה ואנה, קוטעים את חוט המחשבה, מבלבלים ופוגעים ביכולת הריכוז.
"וגם אם שקט מלא שורר בבית_תישען לאחור בכיסא שלך ותתחיל ללמוד את דפוס הטאפט, או שתעקוב אחר זבוב הזוחל לאורך הקיר_"
אז מה עושים? איך בורחים מאוקיינוס הרעשים הזה? איך שומרים על פוקוס? שאלה עתיקת יומין; איזופוס היווני מחבר המשלים הקלאסי התרה על כך כבר במאה ה-6 לפנה"ס כאשר כתב: "עליך להיזהר שלא תאבד את המהות כאשר אתה נאחז בצל".
פתרון מעניין, לא בלתי מוזר, לשאלה הזאת מגיע משנות ה-20 של המאה הקודמת. בגיליון יולי 1925 של כתב העת "מדע והמצאות" הציג הוגו גרנסבק (Gernsback), ממציא וסופר אמריקאי-לוקסמבורגי, המצאה ייחודית הפותרת לדעתו את בעיית הריכוז. הוא הציע וגם שירטט קסדה בעלת מראה משונה, קריפי מעט, שתפקידה היה לבודד את מי שחבש אותה מכל רעש חיצוני.
גרנסבק שהיה גם סופר מצליח ואף נחשב בעיני רבים אבי המדע הבדיוני המודרני, מתאר את הבעיה בלשונו המיוחדת. הזמן שבו נכתבו מילים אלו, לפני כמאה שנים (תרגום חופשי):
"אולי הדבר הקשה ביותר שבן אדם נקרא להתמודד אתו הינה חשיבה ארוכה ומרוכזת. בין אם אתה עורך דין המנסה לנסח או לשנן תביעה של מקרה מיוחד, בין אם אתה ממציא הניצב לפני בעיה מורכבת, בין אם אתה מחזאי שמנסה לפצח עלילה מורכבת _ אתה מחויב בריכוז מלא. רוב האנשים מוצאים צורך להסתגר בחדר כמעט אטום לרעש על מנת להמשיך בעבודתם. אך גם בחדר ישנם דברים רבים המסיחים את תשומת ליבם. גם אם החלון סגור, רעשי רחוב המסתננים דרכו יסיחו את תשומת ליבך. מישהו טורק דלת בבית_ איפשהו מצלצל הטלפון או פעמון דלת, זה מספיק, כמעט בכל המקרים, על מנת לעצור את זרימת המחשבה. גם אם שורר שקט מלא, אתה הוא המשבש הגדול_ תישען לאחור בכיסא שלך ותתחיל ללמוד את דפוס הטאפט, לעקוב אחר זבוב הזוחל לאורך הקיר, או אחרי וילון חלון שזע קדימה ואחורה".
בריחה חסרת סיכוי
הקסדה שתכנן הוגו גרנסבק וכונתה: המבודד (Isolator) הייתה אמורה לטענתו לאטום 95 אחוזים מהרעש שבחוץ. בתוך הקסדה הותקנו חלונות זכוכית זעירים ששימשו לפתחי העיניים ונצבעו בשחור בצידן החיצוני. על גבי הזכוכיות נחרטו פסים קטנים במטרה להגביל את נטיית העיניים לנוע אנה ואנה. מאחר והסתבר כי חבישת הקסדה יותר מ-15 דקות השרתה על החובש תחושת נמנום קלה, חובר לקסדה גם מיכל חמצן קטן שהיה אמור לעורר את המשתמש בה.
לחפץ האקסטרווגנטי הזה שהקנה ללובשו מראה שלא מהעולם הזה, ונועד לבודד את בעליו ולמנוע הסחות דעת לא היה כל סיכוי. המראה והמבנה של הקסדה לכשעצמו היה משבש מובהק ורחוק מהקניית שקט ושלווה.
אזניות, הפרעות ואמבטיות של שקט
לאמצעי בדוד והתנתקות מודרניים יותר ישנם בעיות אחרות. המציאות ממשיכה להתקיים והיא מחכה לך כשאתה חוזר. גם הרעש, כך נראה לפחות על פי השנים האחרונות, רק הולך וגבר. אנשים רבים נוהגים להמלט מהמדיה הסואנת למקומות של שקט. ישנם אלה, לדוגמא, שמנסים לחסום את המרעישים ולהפטר מהמשבשים המובהקים בכל מיני דרכים, כמו למשל להיפטר מהנייד לשבוע ימים, וכך הלאה. אחרים פורשים למדבר לסדנאות מדיטציה, ויפאסנה ואמבטיות של שקט. הכל טוב ומרגיע. באמת. אבל כאשר אתה חוזר לחיים עצמם, אתה מגלה עסקים כרגיל והמולה שנמשכת ונמשכת.
האזניות הזעירות שאני חובש לאוזני הינן סוג של קסדה מודרנית, תוצר של טכנולוגיה חדשנית. הן לא רק מעבירות אלי מוסיקה וקולות באיכות גבוהה, הן גם יודעות לנטרל היטב את רעשי הסביבה. זה נראה כאילו החברה בעלת האזניות מנסה אולי לכפר על שותפותה בשאון הדיגיטלי שממלא את העולם. אבל לא צריך להיסחף. בזמן השקט היא מזרימה לי קולות וצלילים, אמנם על פי בחירתי, אבל מההיצע שלה. במובן הזה "קסדות" הדממה הללו גורמות לי להגביר בצורה משמעותית את צריכת הצלילים. נכון שאני נהנה אבל…
רעשים זה שמחה
הנה אתה יושב לך בחדר העבודה מתכוון ומנסה בכל מאודך להתמקד בפתרון בעיה ספציפית. אתה חוכך ומנסה להבין, ואז מגיעה ההפרעה – מישהו מתחיל לקדוח בקיר בבית שכן ומשלח לאוויר צרימות עולות ויורדות. הסחת דעת קלאסית ודי מרגיזה. בהחלט, אבל כאן צריך גם להזכיר שהפרעות יכולות להפתיע לטובה. הצרימה הזאת שהוציא אותך מזרם המחשבה עשויה גם להציע לך כיוון אחר, לא צפוי של חשיבה. רעשים מפרים אותנו גם מבלי שנהיה מודעים לכך. הקולות (והמראות) שקורים בחוץ משתנים כל העת, ותוך כדי כך, מעבירים תכנים כאלה ואחרים. לפעמים משהו נדבק. זוכרים את הספור על אייזיק ניוטון והתפוח שנפל ליד, או אולי על ראשו?
להיות בפוקוס זה להגיד לא!
רשת האינטרנט הינה אחת ממקורות הרעש היותר קולניים בסביבה שלנו. הרשת גדושה באוסף עצום של טיפים ועצות ומיגוון של אפליקציות הנוגעות לשאלה: איך להיות ממוקד ולא לאבד את חוט המחשבה? יש בה ים של עצות בנוסח איך לצאת מפייסבוק, מאינסטגרם, מהנייד, וכד' – ולהישאר בחיים? ספור מורכב. היכולת להיות מרוכז, ולשמור על אותו חוט הקסמים הקושר את ההרהורים שלנו כדי להביא לתהליך חשיבה מסודר ולתוצאות רצויות, תלויה גם בכשרים הקוגניטיביים שלנו, ומתוך כך, בתרגול, כח רצון ומשמעת עצמית. ברגעים אלה ממש, שעה שאני מקליד אל תוך הבלוג מילים על שבושים והפרעות, אני מוצא עצמי מציץ שוב ושוב במסך הקטן שמרצד בסמוך (השתקתי את הקול). הציון שאני מעניק לעצמי במשמעת: נכשל! לסטיב ג'ובס, מייסד אפל היה טיפ אולטימטיבי בעניין הזה, גם אם נוקשה משהו: "להיות בפוקוס זה להגיד לא".
כאמור הרשת מלאה בחכמת ה-כיצד להמנע מהסחות דעת ולהשאר ממוקד? הנה אחד מאותם אתרים – אחד מיני רבים, שמציע 25 טיפים להפחית את ההסחה הדיגיטלית ולשפר את הפוקוס". חלקם נדושים ("שימו את הנייד חדר השני") אבל הנה כמה שכדאי לנסות:
– Unsubscribe – הפסיקו את המנוי של כל אלה שדוחפים לכם ישירות אינפורמציה בכל האמצעים_לרובם הרי נרשמתם ברגע של חולשה, במודע או בלא מודע.
– הפכו לבלתי נראים – שנו הגדרות. חברות רבות מניחות לכם ליפול אל מלכודת "ברירת המחדל" אתם נכנסים לרשת לתומכם, סתם לגלוש, ומפעילים מיד כל מיני תכונות שחושפות והופכות אתכם להיות "זמינים" לכל מיני הטרדות. נניח מכר רחוק שרוצה דווקא עכשיו לשוחח כי מתאים לו.
– "דע את עצמך" – בנאלי אבל כל כך חכם. המשפט הזה שנחרט בזמנים קדומים על קיר מקדש אפולו בעיר דלפי ביוון אומר הכל. אתם הרי מכירים היטב את האפליקציות ואת האתרים שאתם כל כך קשורים אליהם, אלה שאוחזים בכם ולא מרפים. היו מודעים לכך. זו יכולה להיות התחלה טובה.
– שימו רעש רקע – רעש מונוטוני רציף המשדר שלווה ורוגע, מחקרים מלמדים שזה עובד. נסו למשל את זה:
—————————-
גדל עצים ונהג במתינות
במהלך המחקר להכנת הכתבה הורדתי אפליקציה בשם פורסט (Forest) שאמורה לעודד תהליכי גמילה ולעזור לך להישאר בפוקוס. הרעיון שלה פשוט: אתה מגדיר לך זמן, נניח 60 דקות שבמהלכן לא תתפתה לבדוק את הדואר, להיכנס לפייסבוק, או סתם לשוחח בטלפון. אם תעמוד בכך, במסך שלך יופיע לו שתיל קטן וירקרק, שיגדל ויצמח ככל שאתה מצליח להגביל את יצרך במשימות הבאות. עם הזמן יכול שיהיה לך כבר חורש קטן משלך. לא עמדת בפיתוי, תקבל התרעה ולאחר מכן העץ הירוק שלך יקמול ויעלם. יש גם בונוסים כמו למשל אפשרות לגדל עצים ממינים שונים וגם יכולת לבדוק מה קורה אצל שותלים אחרים ברחבי העולם. בסך הכל נחמד. תתנהג יפה, תתרכז, ותוכל לגדל לך יער במחשב שלך.
להיכן כל זה הולך? ישנם רבים הסבורים כי ים ה-הסחות וההפרעות שמסביב יחד עם מטחי האינפורמציה (המלווה במאבק רועש על החושים שלנו), יחד עם הקשיים ההולכים ומתגברים ביכולת הריכוז שלנו, הינם סימנים מובהקים לעתיד לא רחוק, ולמצב המכונה: אדם-מכונה. מין סימביוזה, אולי הומו סאפיינס חדש, שיהיה "אדם" ללא בעיות קשב וריכוז. יהיו לו קרוב לוודאי בעיות אחרות. בינתיים, לצורך סגירת הספור הזה אפשר לשאול עוד משפט נצחי נוסף שנרשם על אותו מקדש בדלפי: "הכל במתינות". איכשהו זה נשמע נכון לכל.
——————-
—————————————————————————
מעניין מאוד, תודה.
הבעיה שלי בימים אלה להתרכז בעבודה נובעת מכך שיש לי הרבה משימות שונות באותה עבודה ואני מקבל הרבה מיילים וטלפונים בנושאים שונים…
כיבוי של כל ההתרעות הקוליות/רטט של הטלפון עושה פלאים עבורי וגם התאפקות מלחיצה על לינקים לפוסטים מעניינים בפייסבוק – אם כי בזה נכשלתי הפעם 🙂
עמי, כמו תמיד הפוסטים שלך מעניינים ומעוררי מחשבה. נושא סופר חשוב שמעסיק אותי כל הזמן, לגבי עצמי ולגבי הסובבים אותי. יש תחושה שאם אתה לא מחובר לכל החדשנות הזאת ולכל ההודעות אז אתה, ובכן, לא מחובר (טאוטולוגיה, אני יודע). אהבתי את הסיפור על אפליקצית היער אם כי, גם היא מעודדת הפרעות קשב, בשביל מה לעזאזל צריך לבדוק מה יער של מישהו אחר עושה.
מוטי, בהחלט מובן. הרבה משימות שונות הרבה מיילים וטלפונים שונים..זה חלק מכללי המשחק של המציאות החדשה והרועשת..וטל אני בהחלט אני אתך. המציאות היא היום כזאת שאתה צריך להיות לא בן אנוש כדי להצליח להתאפק. תודה ירון ו..כל מילה! .
תגובה שקבלתי במייל מחבר..
המיקוד הוא תכונה טובה אבל היא רק צד אחד של המטבע. להיפוך שלה, לבהיה ,לשיוט ,ריחוף ונדידה מחשבתית ללא מטרה ספציפית חשיבות לא פחותה. הן לצרכי יצירתיות, הן לפתרון בעיות, הן לצורך הזכרות . יש שעות אפיניות לכךבמיטה לפני השינה,ואחרי שקמים, כשמתקלחים, כשהולכים ברגל ללא מטרה. כשהמח לא תפוס לצורך מטרה ספציפית שמעסיקה אותו. ואז נולדים הרעיונות הטובים . כל חיי יש לי נייר ועט לצד המיטה על מנת שחס וחלילה אותם "פרפרי רעיונות " צבעוניים אך חמקמקים לא יברחו לי כלעומת שבאו. כי אם אתה לא ממהר ולוכד אותם ומדביק מיד לנייר, אתה נשאר עם אותה הרגשת אכזבה שמשהו יפהפה עבר לידך ואתה רק היית צריך לשלוח את ידך, אבל אבדת את ההזדמנות והוא חמק לארץ הרעיונות החמקמקים. ולאחר חדשים או שנים שלפתע תראה אותו בספר או במאמר, או במוצר כלשהוא, תאמר לעצמך באכזבה " אבל הרי אני חשבתי על כך לפני שנים."
איזה כיף לקרוא פוסט ששולח מחשבות לכל הכיוונים – גורם לי לחשוב על הקשר בין אות לרעש. בתור מישהי שלאחרונה אובחנה עם הפרעת קשב משמעותית, אני לומדת להעריך את האפשרות להכניס סדר בבלאגן, אבל לא מוותרת על מרחבי החופש של הבלאגן. ואולי השניים קשורים אחד לשני קשר הדוק? בוא נחשוב על זרימה של מים: מים זורמים לכל כיוון, אך בסופו של התהליך כל הנחלים זורמים לים, בתהליך שאפשר לחשוב עליו כעל ניסוי וטעייה.
בתהליך מחשבתי יצירתי – המחשבות נודדות לכל מיני כיוונים, בוחנות את כל האפשרויות המפתות, ובסופו של התהליך, מתכנסות אל האפיק הפורה ביותר, ועוברות לשלב הבא, שגם בו יהיה שוב תהליך של פיזור, והתכנסות. מציאת האות בתוך הרעש.
תודה צילה. "מרחבי החופש של הבלאגן" – איזה דימוי נפלא. חוץ מזה שלחת אותנו להרקליטוס ("הכל זורם" – העולם משתנה ונע כל הזמן, ושינוי מתמיד זה הוא חלק ממהותו). בסוף המים, כמו המחשבות, מתכנסות למה שמסתבר כאפיק הפורה – אות בתוך הרעש. כמה יפה. אגב צריך לראות את נתיבי הנחלים החותרים באדמה ולעיתים מתפתלים ויוצרים זיגזגים. כך אולי המחשבה מתנדנדת עד הופכת למשהו מפרה ומעורר השראה.
לכן אני נעדר בפרנציפ מפייסבוק, טוויטר ושאר ירקות מהסוג. לא מחובר לדחיפות חדשות. לא נכנס להודעות ממקורות לא ידועים ובוודאי לא ללינקים שלהם. לא מוריד אפליקציות שדוחפות פרסומות. אפילו מכניסה יותר מאחת ליום לאתר פרפרים נגמלתי 😃
אגב רשומה מעניינת זו תואמת מאוד למחשבותי באחרונה.
פוסט מעניין מאד.
למזלי כל הפלטפורמות והאפליקציות יכולים להמשיך ולחכות שאצטרף לגרופים שלהם. אני פשוט אנטי.
אמנם יש לי בלוג וכשמתפנה לזה, אני נטו עסוקה בזה.
הטלפון עם הוואטסאפים קצת יותר מטריד, אותי ומסיבה זו בשעות מסויימות הטלפון על "השתק" ובא לציון גואל.
בעבר הייתי יכולה להתרכז, גם אם מסביבי היתה המולה, עם הזמן אבדתי זאת ומוצאת את עצמי פחות מרוכזת אפילו בקריאה או בסריגה.
פרויקט מדטטיבי שהדוגמה מצריכה ספירה חוזרת של 5 ופתאום אני מגלה שאני ממשיכה לספור וטועה ופורמת בקצב הזה הייתי יכולה כבר לסיים שלושה סוודרים לנכדה.
למנהל הפרפרים ו-brachelb -, השיטוט ברשת הופך יותר ויותר לדרך חיים של אנשים צעירים, מין תחליף למציאות שקוריית בחוץ. והרשת יודעת איך לקרוץ להם כדי שיהיו יותר זמן בפנים מאשר בחוץ. זה גם מונע מהם, כך נראה, את העול הזה להתרכז במשימות, במחוייבויות ובבעיות היומיום – מה שהמציאות והסביבה שלהם דורשת והרשת מאפשרת להיסחף ולנדוד מבלי מחוייבות