אני עומד בפתח המערה ומביט לתוכה. אוויר המערה דחוס ולח, רווי פחמן דו-חמצני. עוד רגע וכיתת הילדים הגדולה מסיימת את הביקור ויוצאת מהמקום. אני נשאר לבד. אורות ה-לדים המפוזרים ברחבי המערה יוצרים צורות וצללים משלהם. המראה מרתק גם אם מעורפל מעט. מבין החרוטים והפטריות וצבירי הסטלקטיטים והסטלגמיטים, מתבוננים בי בעלי חיים קדמונים; יצורים אגדתיים ודמויות זומבי מהסרטים. בתצורת הגיר הגדולה לימיני אני יכול להבחין באוסף פרצופים הנדחקים אל תוך האבן, מגוחכים, מאיימים, מתריסים, כמו יצאו היישר ממכחולו של הירונימוס בוש.
בקור חוזר במערת הנטיפים שורק.
——————
——————————
ממגרש החנייה ועד לכניסה אל מערת הנטיפים המצויה במורדות המערביים של הרי יהודה, לא הרחק מנחל שורק, יש כ-150 מדרגות. לרדת בהן זה נחמד ואפילו נעים. העלייה, בדרך חזרה, קצת פחות, במיוחד אם אתה מבקר שם בצהרי יום חם. אולי לשם כך הותקנו לאורך הדרך שלטים קטנים המנוסחים ברוח אופטימית שמספקים מעט מידע על האתר, וגם מבשרים לך כמה קלוריות הורדת בדרך(!) בנוסח: 50 מדרגות שקול לארטיק שוקולד, או משהו כזה.
אבל אתה לא מגיע למערה הנטיפים הייחודית הזאת כדי להוריד קלוריות. גם אם היא איננה בין המערות הגדולות בעולם, היא בהחלט בין המרשימות שבהן. “אין אדם נכנס לאותו נהר פעמיים” אומר אותו משפט המיוחס (בטעות) לפילוסוף היווני הרקליטוס, קל וחומר למערת נטיפים פעילה. הסבה היא כמובן העובדה שהיא משתנה כל העת.
הנטיפים הראשונים במערה החלו להיווצר לפני מעל ל- 5 מיליוני שנים. תהליך היצירה מתרחש כאשר מים פוגשים גז – פחמן דו חמצני הנמצא באוויר ובקרקע ויוצרים חומצה פחמתית שממיסה את סלע הגיר. לאורך השנים, המפגש הכימי הזה חורץ ומחורר את הסלע וצר צורות באבן. טיפות מים עם החומר הגירי המומס נתלות בתקרת המערה ונוטפות כלפי מטה כשהן מוזנות כל העת במי גשם המחלחלים מלמעלה. הטיפות נוטפות ומתקשות עם הזמן בגלל איוד המים – ומדובר בזמן איטי במיוחד, ויוצרות מה שמכנים סטלקטיט, או נטיף. הוא הולך וגדל, ומתארך כמו חָרוּט הפוך כלפי מטה, בקצב שבין עשירית המילימטר עד כ-2-3 מ”מ לשנה.
במקביל או שלא במקביל, בקרקעית המערה ניקוות שלוליות מאותה תמיסה גירית שעשויות לגדול, להיערם ולהתקשות כדי ליצור מה שמכונה: סטלגמיט, או זקיף. כאשר זקיפים מקרקעית המערה פוגשים בנטיפים היורדים מתקרתה אנחנו מקבלים עמודים.
מערת הנטיפים שורק הידועה גם בשם מערת אבשלום התגלתה באקראי לפני כמחצית המאה במהלכם של פיצוצים שנערכו במסגרת עבודות חציבה באזור רווי סלעי גיר ודולומיט. הנתונים שלה מרשימים; אורך של כ-91 מטרים, רוחב כ-80 מטרים וגובה של 15 מטרים. דמו לעצמיכם חלל ענק וסגור בנפח של כ-25,000 מטר מעוקב, עמוס נטיפים, זקיפים, עמודים, אלמוגי מערה ושאר צורות אקזוטיות שונות ומשונות.
כל הצילומים המלווים את הרשימה הזאת צולמו במהלך חודש מאי 2021. עוד כמה אלפי שנים, בהנחה שעדיין תהא קיימת, תיראה המערה הזאת שונה לחלוטין. סביר בהחלט להניח שמבין הנטיפים והזקיפים במקום יצוצו להן דמויות אחרות, מן הסתם, מוזרות לא פחות.
——————————
מסע מצולם במערה. לחצו על תמונה להגדלה:
———————
———————————————-
* כל התמונות צולמו על ידי עמי בן בסט. מסע אחר אונליין
פרטים על שעות פתיחה ובקורים במערה: https://bit.ly/2Ra39lw
תודה לדניאלה ולגבריאלה, שמורת טבע, מערת הנטיפים, רשות הטבע והגנים.
הצילומים מהפנטים….ממכר להסתכל עליהם…..אמירה
תודדה(!) אמירה 🙂
מזמן לא הייתי במערת הנטיפים… מקום מרשים. תודה לך על הביקור הוירטואלי
תודה מוטי. גם אני לא הייתי שם כמה שנים. פשוט מקום מדהים.
לא זוכרת מתי ביקרתי במערת הנטיפים בפעם הראשונה אבל זוכרת בהחלט את ההתרגשות. תודה רבה על התזכורת. צילומים נפלאים.
לפני קצת יותר משנה הייתי במקום כדי לצלם תמונות לכריכת הספר שלי “מילים ממים” בתי שעצבה את הספר ועשתה את העימוד חשבה שאולי זה יראה קיטשי ובחרנו בכיוון שונה, סולידי יותר.
ובכל זאת עדיין אני חושבת שתמונות קטנות לאורך הכריכה היו יכולות ליצור אימפקט מרשים, כמו שהשאיר עלי.
אולי בספר הבא…
התמונות מרשימות מאד ועש אחת שממש נראית כאילו יורדים מלאכים משמים.