הקוסם של המדינה

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא The_Wizard_of_New_Zealand_QSM_cropped.jpg

ספור מעשה מוזר ומלא קסם אודות אדם, גדל גוף וטוב לב, שהיה האדם הראשון בעת המודרנית שהוציא את הקוסמות הקלסית מתחום האגדות והסיפורים, והפך אותה למקצוע מוכר בממסד השלטוני בארצו. האם יכול להיות שמינוי קוסם לאומי, רב-מג שכזה גם בישראל, עשוי להקל עלינו, ולו במעט, את החיים בארץ החבוטה והקשה הזאת?

———————————–

תכירו את הקוסם יאן צ'אנל (Channell) הידוע יותר בכינויו: האשף של מדינת ניו זילנד, או בקיצור: האשף, The Wizard. צ'אנל, היום קרוב ל-90, מחזיק בשורה של תעודות ותארים מכובדים ורשמיים, וגם כמה כאלה שנראים קצת מוזרים בלשון המעטה. אבל אין ספק שהמכובד שבהם הינה מדליה מיוחדת – QSM, עיטור הצטיינות גבוה בגין שרות המלכה שהוענק לו על ידי ממשלת ניו זילנד לאות הכרה וגמול על שירות והתנדבות לקהילה ולממסד הציבורי.

עיטור הצטיינות מכובד בגין שירות המלכה (ויקיפדיה)

חופש, אהבה וריקודי גשם

יאן צ'אנל – מספרת הויקיפדיה, הוא איש חינוך, קומיקאי, פוליטיקאי וקוסם. הוא למד פסיכולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטאות באנגליה ובאוסטרליה. החיים הסטודנטיאליים שלו היו סוערים למדי. הוא הצטרף לכל מיני תנועות מחאה וגם הקים אפילו תנועה משלו שכונתה: ALF וצידדה בפעילות אקטיבית הקשורה בענייני חופש ואהבה. במקביל, צ'אנל טיפח גם פעילות פוליטית בקמפוס כנגד תופעות שונות, לרבות נאציזם וקפיטליזם עולמי.

בשלב מסוים הוא הצליח לשכנע גוף הקשור לאוניברסיטת מלבורן למנותו, אמנם ללא שכר, לתפקיד של קוסמולוג ושמאן. באחת הגלריות לאומנות היותר מכובדות במלבורן נמצא גם מנהל שניאות לקבל את הצעתו ש-גופו (של הקוסם) ישמש כיצירת אמנות חיה. המנויים המשונים הללו עתידים לעבור כחוט השני גם בביוגרפיה העתידית שלו.

בשנת 1974 עבר צ'אנל לעיר כרייסטצ'ארץ  (Christchurch) בניו זילנד שם החל באופן קבוע לשאת נאומים לציבור. הוא עשה זאת מעל הסולם בקתדרלה המרכזית שבכיכר העיר. העיריה לא ממש תמכה ובשלב מסוים אף בקשה לעוצרו, אלא שהפופולריות שלו עלתה וגאתה עד לשלב שבו השלטונות הסכימו להקצות ברחבת הקתדרלה איזור פתוח לנאומים.

יצירת אומנות חיה

מהר מאד הוא הפך להיות דמות מוכרת בעיר שהייתה מזוהה עם שורה מגוונת של פעילויות, לרבות מחאה כנגד חברת טלקום הניו זילנדית בגין הצבע של תאי הטלפון הציבוריים, עידוד והשתתפות במשחקי קבוצת הרוגבי המקומית, ומחאה ציבורית כנגד מפקד האוכלוסין הלאומי שבו צ'אנל אף סירב לקחת חלק. במקביל הוא המשיך בפעילות הקסמים שלו; גידל קוסמים צעירים ואף ביצע, פה ושם, ריקודי גשם.

נואם בכיכר הקתדרלה (ויקיפדיה)

בשנת 1982 הוא חידש תואר ישן נושן כאשר אגודת מנהלי הגלריות לאמנות בניו זילנד פסקה ש-יאן  צ'אנל הוא אכן: "יצירת אמנות חיה"! זמן קצר אחר כך, מועצת העיר מינתה אותו בצורה רשמית לאשף של העיר כרייסטצ'ארץ .

הקוסם של ניו זילנד, אנטארקטיקה ואזורי הים הרלוונטיים

בכתבה שהתפרסמה בניו יורק טיימס כמה שנים אחר כך (1988) אפשר למצא שמץ מעלילותיו. "אני חי ביקום משלי״, הוא אומר שם. "אין לי רישיון נהיגה, חשבון בנק או מספר בבטוח הלאומי". מסתבר גם שבמשך 20 שנה הוא לא שילם מיסים. אין לי צורך בכך: "אני דמות בדויה", הוא מספר בכתבה. וישנו גם סיפור הגשם. זה קרה כאשר אנשי העיירה Waimate הזמינו את הקוסם בשנת בצורת קשה כדי לבצע את ריקוד הגשם. צ'אנל הגיע חבוש במטרייה מעוטרת בתמונות שדים, והחל בטקס מוקפד כשהוא מתכוון כולו היישר לרוחות המטר באשר הן. מחצית השעה אחר כך ירד מבול. 

ההתפתחות אולי היותר מלבבת בעלילת הקסמים הזה ארעה ב-1990. יאן צ'אנל קבל מכתב על נייר המכתבים הרשמי של ראש ממשלת ניו זילנד דאז, מייק מור. במכתב הציע לו ה-רוה"מ "לשקול בדחיפות את ההצעה שלו להפוך לקוסם של ניו זילנד, אנטארקטיקה ואזורי הים הרלוונטיים. אין ספק" – כתב שם מור, "שיהיו לכך השלכות בתחום הלחשים, הברכות, הקללות, ושאר עניינים על -טבעיים שהם מעבר ליכולתם של ראשי ממשלות בלבד".

וזה, תודו, מעניין, גם אם נעשה לא ברצינות מלאה, בכל זאת, לא מדובר בשליט של ארץ או עיר בימי הביניים אלא בראש מדינה במאה ה-20. השלב הבא בתולדות הקוסמות של צ'אנל היה כבר הרבה יותר פרקטי. מועצת העיר התקשרה באופן רשמי עם צ'אנל בהסכם על מנת "שיספק מעשי קוסמים ושירותים אחרים, המזוהים עם מעשי הקוסמים כחלק מעבודות קידום מכירות של העיר". השכר היה כ-16,000 דולר ניו-זילנדי לשנה. הקוסמות קבלה הכרה רשמית וגם כסף.

באמת שלא יזיק לקבל קצת מהחומר הזה של הפנטזיה

היום, צ'אנל, האשף של ניו זילנד מתקרב לגיל 90 אבל לא צריך לדאוג כי בסביבה כבר צומח לו יורש, קוסם צעיר בשם ארי פרימן שאמור להיות – אם הכל יסתדר, האשף של העיר ואולי של מדינת ניו זילנד.

ומה בישראל? המילה "קוסם" מושאלת כל העת כדי לתאר פעולות ואנשים אחרים. יש לנו קוסמים למכביר – בפלאפל, בכדור רגל, במוסיקה וכמובן בפוליטיקה. ומה עם הדבר עצמו? התחושה שלי היא שבחברה הישראלית הדחוסה ורוויית המתחים לא יזיק לקבל קצת מהחומר הזה של הפנטזיה, האשליה ו-העל טבעי. תארו לכם לדוגמא את אחד מאותם הטקסים הלאומים מלאי ההוד, וההדר והדגלים, כאשר בין המוזמנים המוקפדים נדחקת לה דמות מזוקנת בדמותו של, נניח, גַּנְדָלְף הקוסם הלבן מ-"שר הטבעות", או אולי אלבוס דמבלדור הזקן מ-הארי פוטר המוכר והחביב.

איאן מקלן בדמותו הלבנה של גנדלף (ויקיפדיה)

בקוסמות יש רעיון נאצל ומרכזי: היא יודעת לשנות מציאות! נכון שמדובר בתעתוע, אשליה, אחיזת עיניים_הכול נכון, אבל הערך המוסף, נדמה, עולה על הכל; הקוסמות מעוררת תמיהה והשתאות ופליאה וגם נותנת, ולו לרגע, הרגשה טובה. בעולם שבחוץ יש מצוקות לרוב: פערים חברתיים, עוני, אקלים שמתחמם, מגיפה, ועוד ועוד. יתכן שעולם הקוסמות, עם אשף טוב ברקע, יכול להציע, מידי פעם, נקודת בריחה לא רעה. מה שעשוי אולי להפוך את החיים שלנו כאן לקצת יותר נעימים ומקסימים*.

———————————–

————————————————————–

*הערה: לרשימה: הקוסם של המדינה יש גם ורסיה קלילה בוידיאו כאןhttps://youtu.be/DQvysAUrbw4.

4 תגובות

  1. לצערי אני מתחברת פחות לענייני הקסמים, או אחיזת העיניים. כי אני חייבת לדעת מה נעלם מעיני. לא אוהבת להרגיש אהבלה

  2. מוטי, בהחלט מסכים…
    brachelb – גם אני אישית לא מתלהב מידי מענייני להטים ואחיזת עיניים, אבל התופעה מבחינה של רעיון תרבותי ומסורת היא מרתקת.

השאר תגובה