גפרורים

• 

• 

• 

• 

סיפור הגפרורים והקופסה הקטנה המכילה אותם הוא ספור מרתק. הוא מגלם בתוכו ניצחון טכנולוגי מרשים, שאיפשר לבני האדם להצית אש בצורה מבוקרת. יש בו גם ביטוי לאובססיות והתמכרויות אנושיות – כמו העישון שהיה מנוע צמיחה עיקרי שלו, וגם, ובנוסף, אלמנט ויזואלי ואסתטי, לא פעם יצירתי ויוצא דופן.

אוספים של קופסאות גפרורים הינם, במובן זה, מיצגים מרהיבים של זן הולך ונכחד.

————————————

——————-

800 אלף שנים של פיתוח

כילד הייתי בעצם פִּירוֹמָן קטן. אהבתי להדליק גפרורים. הייתי מוציא מהקופסה מקלון אחר מקלון ומגרד את ראשו בהנאה רבה בשוליה. קולות החיכוך, המדורה הקטנה שהתפרצה, יחד עם הריח השרוף, נעמו לי מאד. לא צריך לקסוס ציפורניים. הספור הזה לא נגמר עם שריפות גדולות אבל הגפרורים תפשו להם מקום נכבד בזכרונות שלי. היום, בדיוק כמו הזכרונות, קופסאות גפרורים הולכות ונעלמות.

—————–

הגיל: 150. ראש הגפרור נדמה לטורפדו ימי

סיפור בשוליים: דידי ורדי הוא חבר ומייקר וותיק שבונה מכונות שנתרמות למוזיאונים ובתי ספר בארץ ובעולם. לשם כך הוא אוסף, אוגר במחסן ביתו כבר עשרות שנים ג'אנק טכנולוגי מכל הסוגים. אם תרצו, מוזיאון טכנולוגי שלם, בית עלמין לטכנולוגיות ישנות.

 דידי מספר לי על מלחמים וחומרי בעירה עתיקים ומראה לי פיסת מגנזיום קטנה עם קופסת גפרורים ישנה ומרופטת שהייתה שייכת לחומרים שהביא עימו הברון רוטשילד בשנת 1885 עבור בניית היקב. קופסת הגפרורים היא תוצר של חברה שוודית בשם MOX שקמה בתחילת המאה ה-17. הגפרורים שנראים כמו ראשי טורפדו ימיים הינם לפחות בני 150 שנה. ניסינו להדליק, פעם-פעמיים וזה נדלק. הלהבה די חזקה, תזזיתית, כמעט אלימה, להבדיל מפלומת האש הרכה של הגפרור כיום.  

• 

• 

• 

מבלי להיות דידקטי מידי אפשר לומר כי הימים הטובים של קופסאות הגפרורים, לרבות ספרי הגפרורים (matchbooks) – כיסויי קרטון דקים ומתקפלים שהכילו מספר קטן יותר של גפרורים מודבקים ותמונות על הצד החיצון – החלו בתחילת המאה ה-20. הבוסטר הגדול היה כמובן עישון הסיגריות, תחביב והרגל והתמכרות אנושית על גבול האובססיה שתשאר שגורה ונפוצה מאד עד שנות ה-70 של המאה הקודמת, כאשר החלה המודעות לסכנות הבריאותיות הטמונות בה.

קופסה קומיניקטיבית

הגפרורים היו חלק בלתי נפרד מהפעילות היומיומית. הם הציתו נרות (לתאורה ולטקסים דתיים וחילוניים), פנסי גז, תנורי פחם, תנורי אפייה, תנורי חימום, כיריים של גז, ערימות אשפה, בארביקיו או סתם מדורות. שיר הפטנטים של אורי זוהר, מהימים ההם מספר על תהליך הדלקת תנור הנפט: "סובב את הכפתור תחילה – הנפט מרטיב את הפתילה – תדליק עם גפרור – תסס.. תס… תס… – זה בוער זה בוער זה בוער".

הפופולאריות העצומה שלהם נוצלה על ידי חברות הפרסום (וגופים אחרים) שהשתמשו בקופסה-פניה ואחוריה, כמסכים של מידע נגיש להעברת המסרים שלהם, בצורה ישירה וזולה יחסית. הם הגיעו כך לכיסיהם – ומשם לעיניהם של מיליוני בני אדם.

כמה קופסאות מזרח אירופאיות בין השנים: 1950-80. מקור: Jane McDevitt  kottke.org:

• 

• 

• 

—————–

קופסת הגפרורים הפכה למדיום פרסומי לוהט. חברות גדולות וידועות בתחומים כגון: טבק, אלכוהול, ממתקים ותעשיית הרכב, הזמינו אריזות מיוחדות שישאו עימם את הכרזות הצועקות שלהן. במלחמת העולם השנייה שמשה הקופסה אמצעי להעברת אינפורמציה. ענף הלוחמה הפסיכולוגית של ממשלת ארה"ב חילק אלפי ספרי גפרורים המכילים סיסמאות אנטי-נאציות למדינות כבושות. המחתרת הצרפתית הפיקה ספרי גפרורים המכילים הוראות (שהודפסו על הכריכה הפנימית) כיצד להוריד מהמסילה רכבות נאציות.

עוד כמה קופסאות מהעולם – מקור, ויקימדיה:

—————

בקבר של פרנק סינטרה

הלוח הקטן יחסית של קופסת הגפרורים הצריך טיפוגרפיה ייחודית וטקסטים קריאים שהיו מעוצבים בצורה אסתטית עם פונטים מותאמים והירארכיה מיוחדת. התוצאה הייתה שחלק מהקופסאות נראה כמו יצירת אמנות קטנה. לא מפתיע שנמצאו גם אספנים רבים שאספו אותם בשקיקה רבה, כמו היו אוספי בולים.

—————–

געגועי לגפרור החרוך

בשנות ה-70 של המאה ה-20, החלו כאמור לנשב רוחות חדשות שכוונו נגד מעשני העולם. בתי החרושת של הגפרורים החלו להיסגר, משאירים את השוק לחברות הגדולות. הסיגריה, כמו גם אביזרים אחרים, הוצתה כעת על ידי מצת קטן שנקנה בדרך כלל במחיר מגוחך. זה בדיוק מה שקרה בישראל. במאה הקודמת קמו כאן כמה וכמה חברות לייצור גפרורים. כח הקנייה של הקופסה הלך ונחלש, ויחד עימה נעלמו המפעלים. הידוע מכולם, מפעל הגפרורים של נור שנבנה בעיר עכו (עד שעבר לחיפה), נקנה על ידי חברה שוודית והפך ליבואן של גפרורים.

קופסאות עבריות מרהיבות:

—————–

כל הגפרורים שמתלקחים היום בישראל מיובאים מחו"ל.  מה עושים איתם כיום? צרכים מזדמנים. אולי מדליקים נרות, ואולי גם משתמשים בהם, למי שאין מצית, כאשר עושים על-האש.

במהלך כתיבת הרשימה הדלקתי כמה גפרורים מקופסה שהייתה מוצנעת באחת המגירות. מולקולות הריח הדומיננטיות של הגפרור החרוך הציתו בי לרגע משהו מהווי מדורות הילדות של פעם. חשבתי לעצמי שלהתמכרויות החדשות של התקופה, במיוחד אלה הגדושות בשבבים ואלקטרוניקה, אין (כמעט) ריח. מעניין איך יראו בעתיד התקפי הנוסטלגיה של הילדים של היום. בכל זאת, הריח הינו ממריץ מובהק של געגועים.

————————

——————————————————–

---

קרדיט לקופסאות העבריות: האוסף של אאא – בית לטיפוגרפיה עברית

קרדיט לגיף: gifer.com