קדימה ואחורה

נוסע בזמן הוא דמות מלאה סקסאפיל. היכולת הפוטנציאלית שלו לספר לנו ספורים מעולמות שיהיו, או אלה שהיו כבר ואינם, הופכת אותו לגבור אלמותי בעולם ההשערות, האגדות והדמיון.

במציאות, העניינים יגעים הרבה יותר. ובכל זאת, נניח שהייתם פוגשים אחד כזה_ מה הייתם שואלים אותו?

—————————————————

טכנולוגיות מסע; לקפוץ אל העבר, אבל לא רחוק מידי

אם היה צריך לבחור באחת מהפנטזיות היותר פופולאריות בקרב בני האדם לאורך ההיסטוריה, אין ספק שהרעיון של מסע בזמן היה מככב אי שם בצמרת. אנחנו יצורים סקרנים ללא תקנה ואין לך דרך טובה יותר לדעת מה היה, או מה יהיה, מאשר מסע קצרצר לתקופה המדוברת. סופרי המד”ב עושים את זה מכבר, במציאות המדעית העניין הזה מורכב הרבה יותר.

ישנן כמה וכמה תיאוריות שנסמכות על תורות היחסות של איינשטיין, ומעלות אפשרות לנוע קדימה ואחורה בזמן בתנאים מסוימים. אחת מהן, שמרבים לעסוק בה בספרות הפופולרית, מתבססת על תופעה המכונה: התארכות הזמן. נניח ועומדת לרשותכם חללית דמיונית, סופר מהירה, שיודעת לטוס במהירות הקרובה למהירות האור, ואתם יוצאים עימה למסע הרפתקה ברחבי הגלקסיה. הזמן אצלכם – ביחס לזמן בכדור הארץ, ינוע לאט יותר, מה שאומר שכאשר תחזרו לכדור הארץ תגלו עולם שיהיה כבר מאות, אולי אלפי שנים בעתיד, תלוי במהירות המסע והשפעת הכבידה באזורים בהם עברתם.

הדרך חזרה קשה קצת יותר, ולא רק בגלל האפשרות הפוטנציאלית לשנות את העבר (פרדוכס הסבא וכד’). אחת הטכנולוגיות היותר נפוצות להגיע אל העבר נשענת על עבודה של פיזיקאי אמריקאי ידוע בשם קיפ תורן ומנצלת גופים קוסמים תיאורטיים המכונים חורי תולעת ומשמשים כגשר מקצר במרחב החלל-זמן. אחד האילוצים המרכזיים בטכניקה הזאת – מלבד הצורך לפתח אותה, הינה שהיא תאפשר אולי “לקפוץ” אל העבר, אולם לא רחוק מידי, רק עד נקודת הזמן שבו היא פותחה.

אז איך זה שאנחנו לא נתקלים בכל מיני חוקרים, או סתם נוודים וטיילים שמגיעים אלנו מהעתיד?

כאמור טכנולוגיות פרקטיות ליצור “חורי תולעת” הן עדיין בגדר הדמיון והעובדה היא שכלי הטיסה של הציוויליזציה שלנו, נכון לרבע הראשון של המאה ה-21 נעים עדיין באיטיות משוועת. לא צריך לקחת את זה קשה מידי. המדע והטכנולוגיה, לפחות על פי ניסיון המאה האחרונה, מתקדמים במהירות מסחררת. לפני קצת יותר ממאה שנים כבישי הערים הגדולות בעולם היו עמוסים בסוסים וכרכרות. תראו איזו כברת דרך עשינו מאז.

מכל הדברים הללו, עולה שאלה אחת מעניינת במיוחד: במידה ואכן יצליחו לפתח אי-שם בעתיד טכנולוגיות של מסע בזמן, אז היכן הם הנוסעים? בהנחה שהתקופה שלנו מספיק מעניינת (פיצוח הגרעין, רשת אינטרנט, בינה מלאכותית…) איך זה שאנחנו לא נתקלים בכל מיני חוקרים, אנשי מדע, או סתם נוודים וטיילים שמגיעים אלנו מהעתיד?

האם זה מעיד על כך שמסע מהסוג הזה בעצם איננו אפשרי? האם יתכן, לפי כמה הסברים, שהם כן מגיעים אלינו אבל מסווים עצמם מסבות שונות? או שמא – וזו גרסה פחות נעימה, שהתקופה שלנו, פשוט, לא ממש מעניינת אותם? יש גם נימוק די משכנע לוורסיה הזאת; נניח שאפשרות מעשית למסע בזמן תמצא, אולי, אי-שם, אלפי שנים בעתיד. סביר בהחלט להניח כי בפלנטה הקטנה שלנו יתרגשו עד אז, אירועים לא פחות מסעירים, מרגשים ומרתקים מאלה שקרו כאן עד היום.

סיפורי מסע

הביקוש העצום שיש אצלנו לנוסעים בזמן כמעט מובן מאליו. מי ביננו לא היה רוצה לשמע קצת רכילות קוסמית, ובכלל, לקבל מידע ממקור שהיה שם, מה הולך לקרות? למה? כיצד? והיכן? בוויקיפדיה יש עמוד מיוחד המוקדש לפגישות מהעבר ולנוסעי זמן כביכול שתועדו בטקסטים עתיקים, נקלטו בצילומים אקראיים ישנים, בסרטי קולנוע, או אפילו נרשמו בציורי אמנות במאות הקודמות. סימני ההיכר של נוסעי הזמן הללו הם בדרך כלל פריטים שאינם שייכים לתקופה, החל מאופנת לבוש ותספורת, וכלה בטכנולוגיה זרה, כמו סמארטפון שהדמות אוחזת בידיה.

בתמונה למטה: הציור “The “expected one שצויר ע”י Ferdinand Georg Waldmüller בשנת 1869. נראית כביכול נערה שאוחזת סמארטפון. המומחים אגב טוענים שמדובר בספרון תפילה ומזמורים, אבל מי שומע להם_

—————————–

הפגישות המדומות הללו ממשיכות להתרחש גם בתקופה המודרנית. בעיתונות הצהבהבה מופיעים פעם אחר פעם, ספורים על אנשים מוזרים שטוענים שהגיעו משם, כלומר מהעתיד. ספור מלבב מהסוג הזה ארע בשנת 2000  כאשר דמות שכנתה עצמה בשם ג’והן טיטור החלה לפרסם בפורום אינטרנט פופולרי סדרה של פוסטים תחת הכותרת TimeTravel_0. היא הציגה עצמה כנוסע בזמן משנת 2036 והשמיעה כמה וכמה תחזיות לגבי סדרה של אירועים, כולל אסונות קרובים ואפילו מלחמה גרעינית. הספור הזה, כמו רבים אחרים התברר מהר מאד כמתיחה שעשו שני אחים מפלורידה.

ההזמנה לגבי המפגש עם נוסעי הזמן שמתקיים היום, תשלח רק מחר

כמה שנים אחר כך, אולי בהשפעת הספור של ג’והן טיטור, יזמה קבוצת סטודנטים ב-MIT מפגש של נוסעים בזמן. המפגש, טענו המארגנים, הינו חד פעמי ולא יהיו כמותו עוד בעתיד ולו מהסיבה הפרוזאית שתיירי הזמן יוכלו להגיע לכנס המסוים הזה, פעם אחר פעם, מכל תקופת זמן עתידית. לקראת האירוע הם גם פרסמו נקודה גאוגרפית מדויקת של אולם הכנס, מאחר והם לקחו בחשבון את האפשרות שהמכון הטכנולוגי המכובד במסצ’וסטס לא יתקיים בעתיד. כך או כך, האירוע שזכה ללא מעט פרסומים וכלל גם כמה הרצאות חשובות, לא השיג את מטרתו ואיש לא הגיע. אגב, המארגנים טענו מאוחר יותר שבהחלט יש מצב שנכחו שם כמה אנשי עתיד אלא שהם היסוו עצמם בקפידה.

חוויה דומה עבר הקוסמולוג הבריטי הידוע סטיבן הוקינג שיזם בזמנו מפגש עם נוסעים בזמן במשרדו באוניברסיטת קיימברידג’. הוא הציב שלט קטן על שולחנו: “Welcome Time Travelers וגם דאג שיהיו בחדר עוגיות ובקבוקי שמפניה וכמה בלונים קשורים. גם כאן איש לא הגיע, גם לא חברים, אולי בגלל העובדה שהוקינג הודיע על קיומו של האירוע רק יום אחרי, עובדה פרוזאית שלא הייתה אמורה להוות מכשול לנוסעי העתיד.   

החיפוש אחר נוסעי הזמן נראה במידה רבה כמו חיפוש מתחת לאור הפנס

בשנת 2013 החליטו שני מדענים מהאוניברסיטה הטכנולוגית במישיגן לחפש את אנשי העתיד ברשת. הרעיון שלהם היה לחפש באינטרנט עדויות ואזכורים לאירועים מסוימים, עוד לפני שהתרחשו או התקיימו במציאות. זאת בהנחה, אופטימית מעט, שנוסעי הזמן הדמיוניים גלשו או גולשים ברשתות החברתיות למיניהן. החוקרים, רוברט נמירוף ותרזה וילסון חפשו עדויות מוקדמות על שני אירועים הסטורים: היבחרו של האפיפיור הנוכחי  פרנציסקוס (2013) וגילוי של כוכב שביט המכונה: ISON. הם חפשו אזכורים להם במהלך 7 השנים הקודמות במגוון מנועי חיפוש ורשתות חברתיות ולא מצאו דבר.

אחר כך הם גם העלו בפורומים שונים ברשת פנייה נרגשת לנוסעים בזמן, שאולי נמצאים אונליין, ובקשו מהם “ללכת אחורה בזמן” ולצייץ בטוויטר, או לשלוח להם במייל את המשפט: #ICanChangeThePast2, וזאת, לפני מועד הפנייה. התוצאות: נדה!   

 בתמונה למטה: נוסע בזמן כפי ש”נתפש” בעיניה של בינה מלאכותית (Midjourney).

——————

נכון לעכשיו נוסעי הזמן הם לא יותר מאשר ספקולציה נעימה וחמקמקה

לא ממש מפתיע. החיפוש הזה אחר נוסעי הזמן נראה במידה רבה חיפוש מתחת לאור הפנס, מין משחק ניחושים עם עצמנו. הזמן הינו מושג מורכב ומתסכל במיוחד. אני אוהב בהקשר זה את המשפט האלמותי שרשם אוגוסטינוס הקדוש בן המאה ה-4 לספירה: “מהו הזמן? אם איש אינו שואל אותי, אני יודע. אם אני רוצה להסביר אותו למישהו אחר, אינני יודע”.

גם אם נניח שאי שם בעתיד מישהו יבנה מכונה שתדע לנוע אל העבר, או העתיד, יהיה לנו קשה, אולי בלתי אפשרי לנסות ולהעריך מהו ההיגיון, הרציונל והמטרות של אותם אנשים, או שמא מכונות, שבנו את הטכנולוגיה הזאת, ואולי גם ישתמשו בה בצורה כזאת או אחרת. בהיעדר כל מידע, נכון לעכשיו נוסעי הזמן הם לא יותר מאשר ספקולציה נעימה וחמקמקה.

ובכל זאת, היכולת המרגשת כל כך של נוסע הזמן שיכול באופן תיאורטי להגיש לנו סיפורים מעולמות שיהיו, או אלה שהיו וכבר אינם, הופכת אותו לגבור אלמותי בעולם ההשערות, האגדות והדמיון. והדימיון הוא כר נפלא לשחק בו. דמו בנפשכם שהיינו יכולים לפגוש תייר מן הסוג הזה וגם להציג בפניו כמה מאותן חידות קוסמיות עמומות שטורדות את מנוחתם של בני האדם מאז ומתמיד, כמו למשל: מהו העתיד של בני ההומו סאפיינס? האם נתגלו חיים בעולמות אחרים? האם יהיו בעולם מכונות בעלות תודעה משל עצמן? או מה יהיה מצבו של אלוהים בעולם החדש? וואו! חבל שהמציאות – כמו שהיא עושה לא פעם, משבשת את הכל.

———————-

—————

———————————–