חשיבה עזה, תשוקה לוהטת לידע, סקרנות וקורטוב הגון של אנושיות, הכול בציור אחד יוצא דופן שצויר לפני כ-130 שנה.
————————————–
כאשר אנחנו רואים אנשים שמנסים לפתור איזו בעיה ושקועים בשרעפים עמוקים, אנחנו מדברים לעיתים על הגלגלים שרצים במוח שלהם. יש בלי סוף רישומים ופסלים שמראים ראשים עמוסים בגלגלי שיניים גדולים וקטנים שמסתובבים ומניעים כביכול את תהליך החשיבה. איך נוצר הקשר הזה בין הגלגלים למחשבה עמוקה? אין לי מושג. קראתי פעם סברה שהדימוי מגיע מהתקופה הוויקטוריאנית כאשר הגלגלים בתעשייה, ברכבות ובמרכבות הסוסים הניעו את הקידמה. אבל קשה לדעת.
כך או כך, כאשר אנחנו מתבוננים בבן אדם חושב ומהרהר אנחנו רואים, או עשויים לראות, סממנים פיזיים בגוף ובפנים. כמו למשל: קימוט המצח, הרכנת הראש, מבט ממושך בנקודה סתמית, וכמובן, ישיבה והשענת הסנטר על כף היד במתכונת פסל האדם החושב של רודן.
ממש באותם הזמנים בהם עבד אוגוסט רודן על הוורסיה הגדולה של פסל הברונזה שלו, אי שם בסוף המאה ה-19, פרסם צייר רוסי בשם ניקולאי בוגדאנוב-בלסקי (Nikolay Bogdanov-Belsky) ציור שמן נפלא בשם: “חשבון בעל פה. בית ספר ציבורי ע”ש ס.א. רצ’ינסקי”. בציור* (למטה) נראית כתה של 11 תלמידים בבית ספר כפרי שמנסים להתמודד עם שאלה בחשבון הרשומה על פני הלוח.
—————–
התרגיל, לא ביג דיל. אני מפעיל את המחשבון בסלולר שלי ופותר אותו בקלות. בלי הטלפון זה קצת יותר מסובך. “חשבון בע”פ” צויר בשנת 1895. רוסיה באותה העת הולכת ומשתחררת בהדרגה מהצמיתות אולם קיימים בה עדיין מיליוני איכרים, חלקם הגדול עניים מרודים. אלה הם גם ילדי הכתה. את הבעיה שרשם המורה על הלוח הם יפתרו בראשם.

ניקולאי בלסקי עצמו גדל בכפר קטן למרות שמזלו שפר עליו. לאחר שכשרונו זוהה כבר בגיל צעיר הוא זכה לפטרון עשיר ובעל השפעה ששינה את חייו והוציא אותו מהסביבה בה גדל. הפטרון הזה הוא ס.א רצ’ינסקי – המורה שנראה בציור. ובכל זאת, חלק נכבד מעבודותיו של בלסקי מוקדש לחיי הכפר.
קטע אישי; אם שיחק לך מזלך ונולדת בכפר מזלך שפר. עם הזמן אתה אולי אתה יוצא מהכפר אבל הכפר לא יוצא ממך.
ובחזרה לציור. נתקלתי בו לראשונה לפני זמן מה בקבוצת טוויטר מאז הוא אינו מרפה ממני. הביטו בפניהם של הילדים ביתר תשומת לב ותוכלו גם אתם לחוש שמשהו קורה כאן. מצד אחד, יש מין שקט מתוח בחדר, ומצד שני, באותו הזמן, אפשר לדמות, כמעט לשמוע את המהומה ואת הרעש שעושים הגלגלים הזעירים המתגלגלים במהירות במוחות התלמידים.
הנה הנער הקרוב אלינו. ידו האחת מונחת על החזה, והשנייה תומכת בסנטר עם אצבע אחת פרושה כאילו מבקשת להדק את המחשבה ולאחוז בחוזקה ביכולת הריכוז. בגדי הסחבות והקרעים אותם לובשים הילדים הם חלק ממציאות היומיום ובמקרה הזה הם אינם עושים רושם על אף אחד.
תראו את הנער בהיר השיער עם העיניים הפקוחות לרווחה שמניח יד על פדחתו ומנסה אולי למצא את התשובה אי-שם בחלל האויר. מאחוריו שני ילדים מסתודדים ביניהם, ובסמוך להם שניים אחרים שמתבוננים שעה ארוכה במספרים שבלוח. ליד המורה רצ׳ינסקי עומד ילד שמנסה לפצח את השאלה, אולי בעזרת האצבעות, ומצדו השני חבר אחר שאולי, אולי, יודע את התשובה. אחרת מה יש לו ללחוש באוזן המורה?
——————
—————————————————-
- התמונה מויקיפדיה
יפה ומעניין 🙂
תודה מוטי:)