סיפור על מוזיאון יחיד במינו המצוי בעיר זגרב בקרואטיה שעוסק במערכות יחסים פרומות וקרועות, וגם מציע דרך יצירתית שבה אפשר (אולי) להתמודד עם השברים ולהמשיך הלאה.
ארכיב לרומנים כושלים
הלחן שהתנגן לי בראש כאשר נכנסתי בשערי המוזיאון של היחסים השבורים (Museum of Broken Relationships) בעיר זגרב, היה השיר המופלא ההוא של החיפושיות: “אושר הוא נשק חם” (Happiness is a warm gun) לא יודע למה בדיוק כיוון ג’והן לנון בשיר המופלא ההוא אבל זו הייתה התחושה.
שברון לב איננו עניין פשוט לעסוק בו, ובוודאי שלו להתהדר בו בחיי היומיום, אלא אם כן אתה מטפל בו באופן שעשו זאת צמד אוהבים לשעבר, אזרחי קרוארטיה; אולינקה ויסטה (Vištica) ודראזן גרוביסיץ (Grubišić). בראיון לניו-יורק טיימס סיפרו בני הזוג לשעבר שכאשר מערכת היחסים ביניהם הסתיימה לפני כ-20 שנה הם החליטו על חלוקה של חפצים שחלקו יחדיו, כמו מחשב, טלוויזיה ושלל של מזכרות מחופשות משותפות. היה שם גם ארנב צעצוע קטן שליווה אותם כל הזמן באירועים שונים שהתרחשו בחייהם, והיה בעצם חלק בלתי נפרד מסיפור ה-ביחד שלהם. כאשר החליטו להיפרד עלה במוחם הרעיון להקים מקום, מין ארכיב לרומנים כושלים שינציח בצורה יצירתית את הרעיון של הפרידה באמצעות הצגת אביזר משותף של בני הזוג לעיני הציבור, עם עלילת הסיום הנקשרת בו.
בשנת 2006 הם הציגו בגלריה בעיר זגרב תערוכה ראשונה של חפצים שהיו עדויות ליחסים שבורים, כל חפץ עם הסיפור האישי שלו. הרעיון הזה התפשט במהירות, והם החליטו להפוך את המיצג לתערוכה נודדת ברחבי העולם. בכל מקום הם קבלו חפצים ופריטים נוספים, ומלאי המוצגים הלך וגדל. בשנת 2010 התיישב המיצג הנודד שלהם במקומו הקבוע בעיר זגרב והמוזיאון ליחסים שבורים קם לתחייה.
מפית סרוגה
נכון להיום מכיל המוזיאון מעל ל-4,000 פריטים וכ-70 מהם מוצגים לעין. כל אחד מהם מספר על קשר שהיה. קשר חזק שהיה ונפרם. בין אנשים, בין אוהבים, בין חברים ובני משפחה. הפריטים עצמם שופכים אור גם על התקופה, על אורח החיים, חיי המדינה, התרבות, המדע והטכנולוגיה. אתה מהלך לך בין חדרי המוזיאון, עובר בין סיפור אחד מיטלטל למשנהו, ומרגיש שאתה חלק מהרפתקה אנושית, עם כל מנת הייסורים, האכזבות וגם התקוות שהיא יודעת לתת.
תראו למשל את מילות הפרידה המרגשות שכותבת נערה סורית מלטקיה:
“אמי הכינה לי אותה כשהתחתנתי. היו לה בעיות עיניים והיא סבלה מכאבים באצבעותיה. היא סרגה שש מפיות קטנות ואחת גדולה. כשעזבתי, לא יכולתי לצאת בלעדיה. זה נראה כאילו שלקחתי עימי חלק מאמא. כעת אני נותנת לכם חלק מעצמי ומאמי. אני כל כך גאה באמא שלי, ו-באיך שהיא גידלה אותנו”.
באתר מוזיאון ובחנויות הספרים הגדולות ברשת אפשר לקנות את הספר שמספר את סיפוריהם של החפצים שהגיעו. הסיפורים כולם הם סיפורי פרידה. החוויה האנושית של הנתק מאדם יקר היא חוויה קוסמופוליטית, משותפת לכל בני המין שלנו. השוטטות הפיזית בחדרי המוזיאון, ההתבוננות בחפצים, ובעיקר בסיפור הקריעה שמלווה כל אחד מהם, מעניקה, כך נדמה, מנת יתר של ריגושים ואמפתיה לסיפור, ובעיקר לגיבורים שלו.
14.5 שנים, 4 מדינות ו-3 טבעות
והנה טקסט קצר וחובט על שתי טבעות שמגיע מ-מלוקסמבורג:
“איבדתי את הטבעת הראשונה בביוב והוא החליף אותה. שברתי את השניה בניסיון לכופפה בחזרה לצורה, והוא החליף גם אותה. שמרתי על השלישית בצורה יוצאת דופן כי הבנתי כמה זה חשוב לו. הוא עזב אותי”.
זגרב – בירת קרואטיה, היא בעצמה היא סיפור של קריעה. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, הייתה קרואטיה חלק ממה שנקרא: הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, שכללה, לבד מקרואטיה, את הרפובליקות של סרביה ומונטנגרו יחד עם סלובניה, מקדוניה ובוסניה והרצגובינה. בשנת 1992 החלה הרפובליקה להתפרק. סיפור עמוס סכסוכים ומאבקי עצמאות. חלק מהם מקבל ביטוי במוצגים כאן.
מכתב אהבה (שלא נשלח) של ילד בעת מלחמה. 3 ימים במאי 1992. סרייבו, בוסניה והרצגובינה
“בריחה מסרייבו בשיירה גדולה תחת אש. היינו בני ערובה במשך שלושה ימים כשעזבנו את העיר. כמה ימים קודם כן מלאו לי 13. במכונית שלידנו ישבה אלמה עם אימה ועוד כמה אנשים, אני לא ממש זוכר מי. אני רק זוכר שהיא הייתה בלונדינית וחמודה להפליא. התאהבתי ב-אלמה בכנות, זו האופיינית לילדים. התוודיתי על כך בפניה במכתב הזה. נתתי לה אז כמה קלטות של מוסיקה מאחר ושכחה לארוז את הקלטות שלה לפני שעזבה במהירות. בדיוק כאשר ניקרתה בפני הזדמנות לתת לה את המכתב, לא מימשתי אותה (אחרי שלושה ימים פתאום שיחררו אותנו ואיבדנו קשר עם המכונית בה ישבה אלמה ליד טרבניק). היא מעולם לא זכתה להחזיר את קלטות המוסיקה שלי…”. באופן טבעי. לא ראיתי אותה שוב, ועכשיו אני רק מקווה שהמוסיקה הזכירה לה משהו נחמד ומקסים בכל הסיטואציה הנוראה הזאת”.
תותבת מתחת לברך. אביב 1992. זגרב, קרואטיה
“בבית חולים בזגרב פגשתי עובדת סוציאלית יפהפייה, צעירה ושאפתנית. האהבה נולדה כשהיא עזרה לי להשיג חומרים מסוימים שהייתי זקוק להם בתור נכה מלחמה לתותבת שלי שמתחת לברך. התותבת החזיקה מעמד זמן רב יותר מאהבתנו. היא היתה עשויה מחומר יציב יותר”.
3 זרי שושבינות, מכתבים מאפגניסטן, ומדליה. השנים: 2008 -2016. Hornbak, דנמרק
“מלחמה ואהבה. אהבה שלא הייתה חזקה מספיק כדי לסבול את המלחמה. שנים רבות של המתנה לבעל ואבא שחזר הביתה ועזב אותנו”.
גְלוּיָה. 1919, היידלברג, גרמניה – ארה”ב
“אמא של סבתא שלי הייתה נערה יפהפייה בשנת 1919. חייה באותה התקופה היו מסיבה אחת גדולה, ובכל חודש היא למדה להכיר בחור צעיר אחר. אבל רק שניים מהם היו חשובים לה: אביה והמאהב הגרמני שלה. היא איבדה את ליבה בהיידלברג. צמד האוהבים היה יחדיו במשך חודש ימים. פעם הם גם צפו בשמש שוקעת בטירה. הוא לא הצטרף אליה למסע לאמריקה. לא היה לו כסף והוריה לא אהבו אותו. בכל סתיו הקפיד אהובה הגרמני לשלוח לה גלויה. זו הגלויה האחרונה שהגיעה אליה ב-1939. מאז לא הגיע דבר. אנחנו מאמינים שהוא מת במלחמת העולם השנייה”.
הזמן, כמו המלחמות הוא מחולל שברים מובהק. הגלויה של המאהב האלמוני מהיידלברג בגרמניה היא סיפור עם מסגרת זמן בת מאה שנה. העלילה הבאה שמגיעה מהעיר בייג’ין בסין היא עתיקה וקדומה הרבה יותר.
ספקטרום של כוכב. בייג’ינג, סין.
“שנינו אסטרונומים. ביום הולדתי ה-26 הוא שלח לי ספקטרום של כוכב בקבוצת הכוכבים אוריון כמתנת יום ההולדת שלי. הכוכב הזה, ששמו פאי (pie), נמצא במרחק של 26 שנות אור מכדור הארץ. תראי, הוא אמר, בזמן שנולדת, האור עזב את הכוכב הזה, עבר בחלל הבין-כוכבי האינסופי, חצה אבק וערפיליות אינספור, והגיע לכאן לאחר מסע של 26 שנות אור. כך גם את. כאן את פוגשת את אור הכוכבים שלך, ואני פוגש אותך! יכולתי אז לשמוע את קול הלב שלי פועם. למרות שנפרדנו מאז, בכל פעם שאני רואה את קבוצת הכוכבים אוריון אני חיה מחדש כמה שמחות מתוקות”.
—————-
———————————————————
- כל התמונות צולמו על ידי במהלך הסיור במוזיאון.
- סיפורי החפצים תורגמו מהשפה האנגלית.
- כתובת המוזיאון: Ćirilometodska 2, 10000, Zagreb. המוזיאון נמצא בעיר העילית, בבניין מהודר מתקופת הברוק.
- אתר המוזיאון: https://brokenships.com
סיפורים נוגעים ללב
תודה מוטי. האמת שהיו שם כמה ספורי פרידה מאד מרגשים והייתי צריך לסנן. מצנח של צנחן צניחה חופשית שנהרג בתאונת צניחה, ואהובתו, גם היא צנחנית, נתנה למוזיאון, ועוד ועוד.