כאשר נותנים לילד קצה של חוט, אז הוא מושך

קופץ לביקור בסדנה של דידי במרתף. הכל רגוע. אתה לא ממש שומע שם אזעקות לכן אין מה לחשוש, ובכלל, נראה שהטילים שנופלים באזור זה הדבר האחרון שמטריד אותו. “מה קורה”? אני שואל? “עובדים”, הוא אומר לי. דידי הוא מייקר וותיק, קשוח, נחרץ, אחד מהאבות המייסדים של המייקרים בישראל. אבל אני לא הולך להפוך את הכתבה הזאת לסיפור רגשני או משהו כזה. אני מכיר את דידי הרבה שנים וזה לא הכיוון. זה סתם אחד מאותם ביקורים שנועדו לא רק להגיד שלום אלא לנסות ולראות את המשהו החדש שדידי בונה. ותמיד יש שם משהו כזה.

היום הגעתי אליו עם תוכנת AI (ChatGpt4) שיודעת לזהות בצורה מאד משכנעת תמונות של פריטים וחפצים שמראים לה. אתגר לא פשוט. חלק מהסודות של הסדנה של דידי וגם הקסם שלה, הם המכשירים, החפצים וכלי העבודה הישנים, שנמצאים בה, חלקם מתחילת המאה ה-20, וגם קודם לכן.  

דידי: “תראה לו את התמונה הזאת, נראה אם יזהה”? (אני מתכתב עם הצ’אט ג’יפיטי בעברית. ה-עברית שלו, לא רעה, אם כי עדיין יש טעויות פה ושם).

– הי, צ’אט יקר, מה רואים בתמונה הזאת? (למטה) אנא פרט!

——————

– מדובר בתמונה של מכונת תפירה או מכונת אריגה ישנה. ניתן לראות לוח עץ המכיל חורים, שיכול להכווין לכרטיס פונץ’ (Punch) – אמצעי ששימש לשליטה בתהליכים אוטומטיים במכונות ישנות. הכרטיסים אלו היו מגבירים את היעילות של המכונות ואפשרו להם לבצע תהליכים מורכבים יותר. אפשר להניח שהמכונה בתמונה שימשה לתפירה או לאריגה בהתאם לגרפיקה שהוגדרה על ידי הכרטיס.

“רגע”! כך דידי, “תשאל אותו מי המציא את המכונה הזאת שבתמונה”? שאלתי.

– המכונה שבתמונה מזכירה את מכונות האריגה האוטומטיות ששלטו באמצעות כרטיסי פונץ’. המצאת המכונה האוטומטית הזו מיוחסת לג’וזף מרי ז’אקאר, והיא נקראת “מכונת ז’אקאר”. הוא המציא את המכונה בשנת 1804 והיא שינתה את תהליך האריגה על ידי הגברת היכולת לייצר דגמים מורכבים באופן אוטומטי. המכונה האוטומטית של ז’אקאר נחשבת לאחת ההמצאות הראשונות שהשפיעו על התעשייה הראשונה.

טוב. יצאנו לא רע מהעימות הזה. דידי מוביל אותי כעת לחדר הסמוך, למודל חדש שבנה. (התמונה למטה). לי זה נראה כ-קקופוניה צבעונית של צנרת, אוסף שפורפרות ואפרכסות (מלשון אפרכסת) בצבעים שונים. “אל תשאל אותי מה זה”? אני אומר לו. לא יודע. עוד רגע יסתבר לי כי גם ל-AI אין כל מושג מה הוא “רואה”, לפחות לא בחילופי הדברים הראשונים.

——-

– אז מה רואים כאן?

– בתמונה רואים מערך של צינורות צבעוניים מגוונים, המחוברים אחד לשני. הצינורות מגוונים בגודלם, בצורתם ובצבעם, והם מקיפים מסגרת של מסילות חשמל. נראה כי זהו אובייקט אמנותי או תצוגה במוזיאון, או בגלריה.

– למה זה משמש?

– בהתבסס על התמונה שהוצגה, קשה לקבוע בוודאות את המטרה של המערך הזה. ייתכן כי מדובר בתצוגה אמנותית או באובייקט דקורטיבי המיועד להעניק צבע וחיים לחלל. יתכן והצינרות הצבעוניים משמשים להדגמות או לניסויים במרכז המדע. יש גם אפשרות שמדובר במשחק או במתקן המיועד לילדים. אני זקוק למידע נוסף על ההקשר שבו התמונה צולמה כדי לספק תשובה מדויקת יותר.

“דידי, אפשר איזה רמז”? אני מבקש.

– בבקשה. מדובר במתקן שמיועד לגינה. גינת קול וצלילים.

– אה, הבנתי. מדובר, אז, במתקן שמיועד ליצירת קולות וצלילים כשהרוח נושבת או כשמגע פיזי מתרחש. הצינורות השונים יכולים להפיק צלילים שונים בהתאם לגודלם, לצורתן ולחומר ממנו הם עשוים. כאשר הרוח נושבת באובייקט או כשמכה פוגעת בו, הם יכולים להפיק גוונים של קולות שונים, יוצרים אווירה קסומה או רלקסציה. המתקן משדר אווירה צבעונית וחווייתית ויכול להוסיף הרבה לאווירה של המקום בו הוא מוצב.

הממ..לא מדויק. מסתבר שהתוכנה עדיין רק מגששת. אנחנו מספקים לה עוד רמז:

– מדובר במתקן של שפורפרות שמע שכל אחת מקושרת לצינור של 15 מטרים. יש כאן כמה וכמה אפרכסות והילד צריך להשמיע קול באחת מהן וצריכים לזהות מהיכן הוא יוצא?

– זה מסביר הרבה! זהו מתקן אינטראקטיבי שמטרתו להעריך את היכולת לזהות מקורות שמע במרחק. כאשר הילד משמיע קול באחת השפורפרות, הקול מטייל באמצעות הצינורות ויוצא באחת האפרכסות האחרות. הילד צריך לנסות ולזהות את המקום בו הקול יוצא, כך מתרגלת היכולת שלו לזהות מקורות שמע בסביבה. זה מתקן מעניין, חינוכי ו- diverting  שמסייע לפיתוח התחושה האודיטורית של הילדים.

– מה הכוונה: לפתח את התחושה האודיטורית?

– סליחה על הבלבול. התכוונתי לפיתוח היכולת לזהות ולהבחין בין מקורות שמע שונים בסביבה. היכולת הזו משמשת אותנו בחיי היום-יום, כאשר אנחנו שומעים רעשים או קולות מכיוונים שונים ונדרשים לזהות את מקורם. המתקן שהצגת מעודד את הילדים להאזין בצורה עיונית ולנסות לזהות את המקום ממנו הקול יוצא, וכך הוא מסייע בחיזוק ובפיתוח היכולות האודיטוריות שלהם.

(מילון: תפיסה אודיטורית: התפיסה השמיעתית מוגדרת כיכולת לתת משמעות לגירויים צליליים וכהבנת העולם השמיעתי ובחירת הצלילים המשמעותיים להסתגלות).

הזמן חולף אני חושב על האזעקות שאני אולי מחמיץ בחוץ. מתחיל להיפרד אבל רגע לפני היציאה אני מבחין בה. הפעם אני יכול לזהות אותה בעצמי. מדובר במערכת נגינה מורכבת לגן ילדים. דידי קורא לה מכונת מוסיקה. אפשר להבחין כאן בפחית צבע עם כף העץ שמשמשת להקשה, בקסילופון קטן שצליליו מדוייקים להפליא, בגלגלים, במשולשים ואפילו במגש כביסה עתיק, וכולם ביחד מפיקים מוסיקה אקזוטית, מגניבה. מה שבעצם רואים כאן זו מערכת הפעלה. למה? דידי מסביר את זה פשוט, כשנותנים לילד מקל יחד עם סיר אז הוא מקיש עליו, נותנים לו גלגל, אז הוא מסובב, וקצה של חוט – אז הוא מושך.

——————

———————————————