איך שלא נראה את זה, ההבטחות המלהיבות שמביא עימו העולם הדיגיטלי החדש מלוות בהרבה רעשים; קקופוניה אינסופית של קולות וצלילים, הרעדות והבהובים, כשכל אחת ואחד מהם נושא עימו מנה של אינפורמציה ונאבק בצורה עיקשת וחסרת פשרות על תשומת הלב שלנו.
ומה עם יכולת הריכוז שלנו? מה עם תהליכי החשיבה? ואיך לעזאזל משמרים את חוט המחשבה?

“רנדונאוטיקה” היא אפליקציה מרתקת שיודעת לשלוח אותנו למסעות חקר אקראיים בסביבה הקרובה והרחוקה שלנו. היא נסמכת על כמה מהתכונות והחולשות האנושיות שלנו, בינהן, הרצון שלנו לצאת אל העולם ולראות דברים מופלאים.

הקלות הבלתי נסבלת של הצילום בטלפון החכם, כמו גם הנגישות, האפליקציות והפידבק המיידי גורמים לנו לצלם הרבה מידי תמונות שאת חלקן הגדול – אחרי מבט או שניים, לא נראה עוד לעולם.
כמה הארות על חוכמת הצילום, ובעיקר, על חוכמת המחיקה.

המסע בחלונות הראווה שעורכת לנו תוכנת זום הוא חלק מהמסע שלנו לכיוון עולם של מְקֻוָּונוֹת וסינכרוניזציה. זום ותוכנות הדומות לה, הינן ניסיון עילג משהו לפצות על אובדן הקירבה הפיזית והאינטראקציה הישירה. אבל אין מה לדאוג. טכנולוגיות חדשות יספקו פתרונות להרגלים וגחמות ישנות, ואולי גם יעודדו חדשות. יהיה מעניין בעולם הפוסט קורוני.

בעולם המוצף בהתראות ופושים, ובמידע שאת רובו אתה לא צריך, קשב, בהייה וחלימה בהקיץ הן תכונות הולכות ונעלמות. 
מהם אותם רגעים בודדים שכבר לא יחזרו? ולמה הרשת דופקת לנו את המוח?