מסע אל מחוזות הכלום

שיחה בין ספקן ומדען על גבולות היקום, על מה היה קודם, על הזמן שלפני הזמן, ועל האפשרות שהיקום שלנו הוא אחד מתוך אינסוף יקומים שלעולם לא נוכל לראותם.

סיפורי ספסל

הספסל הציבורי הוא אחד מאותן ההמצאות היותר מוצלחות של התרבות האנושית. הוא לא רק משמש מנוע מובהק ליצירת התרחשויות ואירועים שקורים ללא הרף – עליו או בסביבתו, אלא גם מציע את הפתרון המושלם לבריחה מהטכנולוגיה בצורה של מקום מפלט, מנוחה, התבוננות, או סתם נוהג שהולך ונעלם: שיחה פנים מול פנים.

דקה הסטורית

סרטון וידיאו חדש מכמת את ספורה של התרבות האנושית בכמה דקות. בהילוך מהיר, ההיסטוריה שלנו נראית כאוסף עצום ולא מאורגן של אמביציות, גחמות, ומשחקי כוח, יחד עם אינספור אירועים ותרבויות שקמות ונופלות ב"הרף עין", כמו היו חלק מתסריט קבוע וידוע מראש. 
ואיך יראה סרט דומה מאות שנים בעתיד? התשובה, לפחות על פי אחד התסריטים, אינה מלבבת. 

עץ או פלי

הטלת מטבע היא מערכת פשוטה ועתיקת יומין שיודעת לקבל החלטות של כן ולא. אלא שמחקרים מהשנים האחרונות מטילים ספק באקראיות שלה. האם יש מצב שהטכניקה החביבה הזאת תצא מכלל שימוש? האם נפסיק להטיל מטבעות באויר? קרוב לוודאי שלא.

מין פגישה שכזאת

הגיבורים האמיתיים של פגישת מחזור ביה"ס התיכון שלנו, שתיערך לראשונה לאחר כמה עשרות שנים, יהיו מן הסתם, הביולוגיה והזיכרון לטווח הארוך.

נראה שם חברות וחברים האוצרים במוחם 'תמונת פרופיל' שלנו – זיכרונות, חוויות ומראה, בדיוק כמו שהיינו פעם. במובן זה, פגישת המחזור היא מסע סלפי מרגש, במהלכו נפגוש את עצמנו, רגע לפני שהחיים קראו לנו.

קולות של בשר

איך זה שהחייזרים מככבים רק בספרים ובסרטים שלנו? איך זה שכל כך הרבה מדענים מאמינים שהם שם, ובכל זאת, נכון להיום, לא נמצא כל סימן חיים מחוץ לכדור שלנו?

מה קורה כאן? תשובה מלבבת לשאלה הזאת מציע סיפור מדע בדיוני יצירתי במיוחד והיא קשורה בבשר.

הדיאלקטיקה של הטמטום

למה יש טיפשות בעולם? מדוע היא כל כך מסוכנת? האם הגיעה כמות הכסילות והטמטום האנושי לסף הקריטי שלה? ובכלל, האם אתם נמצאים בצד הנבון של המשוואה?

מסע קצרצר בעקבות הָאִימְבָּצִילִיּוּת האנושית.

פנטסטי בכל קנה מידה

במידה מסוימת אנחנו ברי מזל. העלילה הזאת שמגיעה אי שם מאירופה הקולוניאלית של המאה ה-18 הייתה יכולה בנקל להיעלם ולהתמסמס בין דפי ההיסטוריה. מסבות כאלה או אחרות היא צלחה את מחסום הזמן, ואנחנו קבלנו, או אולי זכינו, בסיפור אנושי מרתק ויוצא דופן – סיפורה של קבוצת נשים ששרדה מעל ומעבר לכל המצופה.

שיר תשרי ועוגת הזנגביל

בימים של ראש השנה, יש שיר אחד שחוזר ומתנגן בתחנות הרדיו, וגם בראש שלנו, כבר שנים רבות, ונדמה שבצוק העיתים הוא רק הולך ומשתבח.
הכוונה לשיר שבו המורות משתעלות והולכות לישון מוקדם, זה הידוע בשם: שיר תשרי. מה עושה את השיר הזה לכל כך נוגע, ולמה לעזאזל אני לא יכול להוציא אותו מהראש שלי בימים האלה?

אי נוחות בעליל

אני מביט בקופסה הקטנה שרכשתי באמזון. מה בדיוק אני הולך לעשות אתה? המנגנון פשוט וחסר כל בשורה או הפתעה. אתה מסיט את מתג ההפעלה למצב "הפעל" והיא מיד שולחת יד קטנה שסוגרת אותו וחוזר חלילה. תהליך די מטופש. לא היית מצפה למשל שכך תיראה אינטראקציה של אדם-מכונה. אז למה לעזאזל קניתי אותה?

סיפור על פרקטיקה, חוסר תועלת ועשיית..כְּלוּם.