מין פגישה שכזאת

הגיבורים האמיתיים של פגישת מחזור ביה"ס התיכון שלנו, שתיערך לראשונה לאחר כמה עשרות שנים, יהיו מן הסתם, הביולוגיה והזיכרון לטווח הארוך.

נראה שם חברות וחברים האוצרים במוחם 'תמונת פרופיל' שלנו – זיכרונות, חוויות ומראה, בדיוק כמו שהיינו פעם. במובן זה, פגישת המחזור היא מסע סלפי מרגש, במהלכו נפגוש את עצמנו, רגע לפני שהחיים קראו לנו.

קולות של בשר

איך זה שהחייזרים מככבים רק בספרים ובסרטים שלנו? איך זה שכל כך הרבה מדענים מאמינים שהם שם, ובכל זאת, נכון להיום, לא נמצא כל סימן חיים מחוץ לכדור שלנו?

מה קורה כאן? תשובה מלבבת לשאלה הזאת מציע סיפור מדע בדיוני יצירתי במיוחד והיא קשורה בבשר.

הדיאלקטיקה של הטמטום

למה יש טיפשות בעולם? מדוע היא כל כך מסוכנת? האם הגיעה כמות הכסילות והטמטום האנושי לסף הקריטי שלה? ובכלל, האם אתם נמצאים בצד הנבון של המשוואה?

מסע קצרצר בעקבות הָאִימְבָּצִילִיּוּת האנושית.

פנטסטי בכל קנה מידה

במידה מסוימת אנחנו ברי מזל. העלילה הזאת שמגיעה אי שם מאירופה הקולוניאלית של המאה ה-18 הייתה יכולה בנקל להיעלם ולהתמסמס בין דפי ההיסטוריה. מסבות כאלה או אחרות היא צלחה את מחסום הזמן, ואנחנו קבלנו, או אולי זכינו, בסיפור אנושי מרתק ויוצא דופן – סיפורה של קבוצת נשים ששרדה מעל ומעבר לכל המצופה.

שיר תשרי ועוגת הזנגביל

בימים של ראש השנה, יש שיר אחד שחוזר ומתנגן בתחנות הרדיו, וגם בראש שלנו, כבר שנים רבות, ונדמה שבצוק העיתים הוא רק הולך ומשתבח.
הכוונה לשיר שבו המורות משתעלות והולכות לישון מוקדם, זה הידוע בשם: שיר תשרי. מה עושה את השיר הזה לכל כך נוגע, ולמה לעזאזל אני לא יכול להוציא אותו מהראש שלי בימים האלה?

אי נוחות בעליל

אני מביט בקופסה הקטנה שרכשתי באמזון. מה בדיוק אני הולך לעשות אתה? המנגנון פשוט וחסר כל בשורה או הפתעה. אתה מסיט את מתג ההפעלה למצב "הפעל" והיא מיד שולחת יד קטנה שסוגרת אותו וחוזר חלילה. תהליך די מטופש. לא היית מצפה למשל שכך תיראה אינטראקציה של אדם-מכונה. אז למה לעזאזל קניתי אותה?

סיפור על פרקטיקה, חוסר תועלת ועשיית..כְּלוּם.

בשבח ההשתוממות

האסטרופיזיקה התיאורטית לא מפסיקה לספק לנו הפתעות, הכוללות גם שורה של השערות פרועות במיוחד. הקוסמוס שלנו, מסתבר, הוא מקום סבוך ומורכב ובלתי צפוי. הזוי, כך נדמה, מכל תסריט של מדע בדיוני שקראתם אי פעם.

שלושה מטרים של גללים

בשנת 1898 התכנסה בניו יורק וועידה בינלאומית חשובה בתחום התכנון האורבני. הנושא הבוער על סדר היום היה גללי הסוסים. לא עניין של מה בכך. התחבורה העיקרית בערי העולם באותה העת היתה מרכבות ועגלות רתומות לסוסים שהסיעו אנשים וסחורות ממקום למקום. אלפי הסוסים שהילכו מידי יום ברחובות ערים כמו לונדון וניו יורק יצרו כמויות זבל אדירות.

לאחר 3 ימים של דיונים נוקבים התפזרה הוועידה ללא תוצאות. איש לא שיער אז כי תוך שנים ספורות יימצא לבעיה פתרון ישיר ואלגנטי – כלי רכב מוטורים שירחיקו את הסוסים מהרחובות. האם יכול להיות שגם למשברים עולמים עכשוויים, לא פחות דרמטים, יש פתרונות ממש מעבר לפינה?

אובדן המסתוריות

סיפור על כתב יד מסולסל, אניגמטי, וזעיר במיוחד, שהולך ומפוענח בימים אלה. מחברו, אמן מיניאטורות איטלקי שנפטר בתחילת המאה ה-20, עשוי, סוף סוף, לקבל את מנת התהילה המגיעה לו.

הפואטיקה של הבולשיט

קשה להימלט מהתחושה שהעולם שלנו הולך ומתמלא בדברי שטות וקשקשת אינסופית. נכון שהמציאות שלנו היתה תמיד עמוסה בחומרים מן הסוג הזה, אבל נראה כי העלייה שחלה בשנים האחרונות ברמת האינטנסיביות של הרשתות החברתיות הגבירה את כמויות החארטה וה-בְּלָה בְּלָה למימדים אדירים.
האם יכול להיות שאנחנו מתקרבים למה שאפשר לכנות: מסה קריטית של בולשיט? ואם כן, מה לעזאזל אפשר לעשות?